באפריל 2024, שישה חודשים לאחר מתקפת חמאס, היה נראה שנתניהו מקבל את דעת ראשי קהילת המודיעין ובכירי מערכת הביטחון, ושר הביטחון, וחבריו לקבינט, הרמטכ"לים לשעבר גנץ ואיזנקוט, שאחרי שהושגו יעדים מאוד חשובים במלחמה, חייבים לשים את החטופים הנמקים בשבי החמאס (חלק כבר מתו אז), במקום הראשון, גם כדי לפנות את תשומת הלב ולהכות את חיזבאללה, ואחר כך, אם צריך, את איראן.
נתניהו היה מוכן להתפשר, וכעת נותר לו לגייס את תמיכת הקבינט שבו חברים גם סמוטריץ' ובן גביר. רה”מ התכוון להעלות את התוכנית בסוף הדיון, בלי לתת להם זמן להתכונן, וכך להעביר את האישור. בזמן שהקבינט דן בנושאים אחרים, אחד מעוזרי נתניהו מיהר לחדר הישיבות עם מסמך המסכם את עמדת המו”מ החדשה של ישראל, והניח אותו לפני נתניהו, שקרא אותו בפעם האחרונה וסימן נקודות בעטו. הדרך להפסקת אש הציגה סכנה פוליטית עבור נתניהו, אך הוא היה מוכן להמשיך.
ואז לפתע בצלאל סמוטריץ' - שלפני הישיבה הסתודד עם שרים ובכירים אחרים בחדר ההמתנה, שם, לדברי מקורות, שמע מאחד מראשי מערכת הביטחון על התוכנית - קטע את הדיונים. "אני רוצה שתדע שאם יובא הסכם כניעה כזה, אין לך יותר ממשלה", אמר סמוטריץ'.
באותו רגע נתניהו נאלץ לבחור בין הסיכוי להפסקת אש לבין הישרדותו הפוליטית – ובחר בהישרדות. אין תוכנית להפסקת אש, הבטיח לסמוטריץ'. וכשהדיון בקבינט המשיך הלאה, נתניהו רכן בשקט לעבר היועצים שלו ולחש את מה שבטח כבר היה ברור להם: "אל תעלו את התוכנית". בסוף הדיון סמוטריץ' לא השתכנע - ובצדק - שנתניהו אמר אמת, והלך אחריו לחדרו. "שלא תהיה טעות" הוא אמר לנתניהו, "אנחנו נפרוש מהממשלה אם תנסה להעביר את ההסכם הזה". נתניהו הבטיח שזה לא יקרה, ומיהר לדחות את התדריך לחברי המשלחת שעמדו לצאת לדרך בטיעון שבעצם "זה לא דחוף", כאילו מעל מאה חטופים לא נמצאים בסכנת חיים מיידית בשבי חמאס.
יש חוצפה. יש חוצפה פוליטית. ויש חוצפה שמצריכה כבר יחידת מידה חדשה, אולי על שם האיש עצמו. רק תערובת של נכונות לשקר בלי הנד עפעף וניתוק מהמציאות יכולה להביא את בצלאל סמוטריץ' לומר שהחטופים שוחררו בזכותו, כפי שאמר אתמול בראיון ארוך ועתיר כותרות (איך הוא חיבל לנתניהו בהקמת הממשלה עם מנסור עבאס היא אחת מהן) לפודאקסט של נדב פרי, בעוד שהוא היה אחד מהגורמים המרכזיים, זולת נתניהו עצמו, ששיבשו וסיכלו את המאמץ להביא את החטופים הביתה במשך שנתיים.
קשה להאמין ששר בישראל יאמר שהחטופים ניצלו בזכותו כשהם שוחררו בעיסקה שהתנגד לה, אבל זה עוד החלק הקל. סמוטריץ' התנגד בתחילה לעסקת החטופים הראשונה בנובמבר 2023, אבל לאחר שהובטח לו שהמלחמה תחודש מיד, הוא ושריו הצביעו בעד. מאותו רגע הוא פעל כדי לחבל בעסקאות והשתמש לצורך כך באיום על שלמות הקואליציה.
היום הוא מספר מעשיות, אבל בזמן אמת הוא גילה יותר אומץ וכנות. בפברואר 2024, כשנשאל אם החזרת החטופים היא הדבר הכי חשוב, השיב בשלילה והוסיף ש"צריך להשמיד את חמאס". במארס 2024 הוא כבר אמר כי יצביע נגד עסקה שתהיה “כל החטופים תמורת סיום מלחמה”. במילים אחרות: גם אם העסקה הייתה מחזירה את כולם, המחיר המדיני-צבאי היה מבחינתו בלתי נסבל.
ביוני 2024, אחרי שביידן חשף את המתווה הישראלי שנתניהו לא העלה בדיון, סמוטריץ' איים שוב והודיע שלא יהיה חלק מממשלה שתסכים למתווה שיסיים את המלחמה ללא השמדת חמאס והשבת כל החטופים. כעבור כחודש הגיעו לישראל ידיעות לפיהן סינוואר עומד לאשר את המתווה הישראלי שהוצע בתיקונים קלים. בתיאום מושלם מסר "גורם בטחוני" לכמה עיתונאים מקורבים ללשכת רה"מ את המסר ההפוך - שסינוואר מסרב להתפשר. לימים התברר כי אותו "גורם ביטחוני", סמכות מקצועית מתוך המערכת, היה אלי פלדשטיין.
דקות לאחר מכן שיתף סמוטריץ' את הקהל בנאום בשדרות במידע שלא היה אמור להגיע לרשותו, ואמר "לא אתפלא אם פתאום, אחרי חודשים של סרבנות, סינוואר ישיב בחיוב על ההצעה שקיבל לעסקה, כי הוא בפאניקה ומבין שאנחנו קרובים לניצחון וירצה להציל את עצמו ואת שלטון חמאס בעזה. דווקא לכן זה לא הזמן לעצור. זה לא הזמן להוריד את הרגל מהגז. זה הזמן להכניס עוד כוחות ולהגביר את הלחץ הצבאי" במילים אחרות - סמוטריץ' אומר שגם אם סינוואר מסכים למתווה הישראלי, ישראל לא צריכה להסכים לו.
בדצמבר 2024, כשהבשילה העסקה שיצביע נגדה בינואר 2025, הוא אמר שהיא “לא טובה” ו“לא משרתת” את מטרות ישראל. “חמאס בשפל הגדול ביותר מתחילת המלחמה”, אמר, “וזה לא הזמן להעניק לו חבל הצלה”. גם בשלב ב' של העסקה סמוטריץ' היה בצד המתנגד ל”צעדים מדיניים במסגרת עסקה לשחרור חטופים”.
ביולי 2025 הוא כבר הלך רחוק עוד יותר כשאמר כי "לא יהיה יותר משא ומתן עם חמאס על עסקה לשחרור חטופים". העסקה היחידה האפשרית, אמר, היא כניעה מוחלטת של חמאס, השבת כל החטופים ללא תנאי, פירוז עזה והגליית ראשי חמאס. תוכנית מעולה. המציאות פחות זרמה איתה. באוקטובר 2025 הגיעה העסקה שהחזירה את החטופים וסיימה את המלחמה. ממשלת ישראל ויתרה על כמעט כל דרישותיה כתנאי מוקדם להחזרת החטופים, לרבות פירוז הרצועה, פירוק החמאס, הגליית ההנהגה שלו ובינאום הרצועה. סמוטריץ' הצביע נגד.
סמוטריץ' טעה פעמיים: גם בטענה שחמאס לא ישחרר לעולם את כל החטופים, וגם בטענה שרק בעזרת הכרעה צבאית אפשר לשחרר אותם. בסופו של דבר, המציאות הוכיחה בדיוק את ההיפך: הלחץ הצבאי לא הביא חטופים, הוא הרג אותם. מי ששוחרר, שוחרר דרך משא ומתן. סמוטריץ' צודק כנראה באמירה שלו כי "אני חושב שיש לי השפעה דרמטית, שלא לומר מכרעת, על המלחמה" אבל בדיוק לכיוון ההפוך מהניסיון העלוב שלו להנדס את ההיסטוריה.
