אנחנו, המשרתים: על הברית שתציל את ישראל, שוב. // עוז בן נון ועוז סימינובסקי } סלע מאיר } 176 עמ'
מילים אלה נכתבות בימי בין המצרים שבהם אנו זוכרים את החורבן שפקד את עמנו לפני כאלפיים שנה, והמצב שבו אנו נמצאים היום מזכיר למרבה האימה רבות מאגדות החורבן המופיעות בתלמוד: אחרי תקופה פלאית של שיבת העם לארצו החלה החברה היהודית לחנוק את עצמה בעימותים פנימיים — חברה מקצינה הנחושה להכריע את מה שנתפס כ"צד השני", שבה המתונים שותקים לנוכח הקיצוניים; חברה העסוקה בקפדנות דתית והגדרות צרות על חשבון החיים בה, עד לחורבן.
הפגנה בעד גיוס חרדים | צילום: דנה קופל
(דנה קופל)
עוז סימינובסקי ועוז בן נון הם משרתי מילואים ובעלי משפחות, הבאים מרקע דתי ומבורכים בחשיבה פוליטית וישראלית רחבה ולא שגרתית. הם שניים מתוך מגזר לא מוכר שאי-אפשר להפריז בחשיבותו בחברה הישראלית – משרתי המילואים ומשפחותיהם. ציבור זה, השחוק עד דק, נושא את עמו עלי שכם בשנים האחרונות. ״אנחנו, המשרתים״ הוא ניסיון לעצב מחדש את קווי המחלוקת של החברה הישראלית ולהציע להם פתרון.
הספר בנוי על העבר, ההווה והעתיד של האסון שנפל עלינו באוקטובר 2023. ה״שישי״ מתאר את המשברים שהובילו את החברה הישראלית בשנים האחרונות, כאשר ראשית האסון ב-7 באוקטובר לא נעוצה במלחמה או בהפיכה המשטרית אלא ביצירת גוש רל״ב בעקבות המשפט כנגדו, מצב שנעל את המערכת הפוליטית, ובאסון מירון ופרעות שומר חומות, שבהם התרסקה המשילות בישראל בלא שהממשלה תיאלץ לתת דין וחשבון לציבור על מעשיה. תוצאת כל אלה היא ההפיכה המשטרית שבה ניסיון תיקון נחוץ במערכת המשפט הפך להתנגשות חזיתית ודורסנית. ה״שביעי״ הוא כמובן האסון וההתגייסות המופלאה, האינסטינקטיבית, לשירות ועזרה, מימין ומשמאל, כאשר המדינה משותקת; ״והשמיני״ הוא היום הזה והעתיד, שבו אנו נדרשים לתקן את החברה הישראלית ומערכותיה השבורות.
המחברים מציעים מבט חדש על הקיטוב הישראלי ופתרון לו: לא משחק צ׳יקן שבו כל צד דוהר כעיוור עד להכנעת הצד הפוליטי השני וגם לא החלוקה הנואלת שיצר ארתור פינקלשטיין בבחירות 96' בין יהודים לישראלים, אותו קו שבר שעליו משגשגת הממשלה הנוכחית הניזונה מהקיטוב ומנהלת אותו לצרכיה הפוליטיים. גם לא "תודעת המזוודה", המאפשר לניידים ובעלי היכולת בחברה הישראלית לעזוב לחו״ל כאשר המציאות נעשית קשה מדי, אלא בחירה מודעת להישאר ולשאת בעול לטובת הכלל, גם כשהוא כבד מנשוא.
חלוקה זו עתיקה כימי העם היהודי. בעולם שבו הדת הופכת לכוח פוליטי, מוצגת ההתבדלות החרדית כאותנטית, אך זהו שקר. בן נון וסימינובסקי מציעים קריאת מציאות תקפה ועניינית, היונקת את מקורותיה מההיסטוריה היהודית הרחבה: התביעה היהודית – מהתורה ועד ימי הנביאים התאפיינה תמיד בשותפות גורל ואחריות הדדית של כל השבטים בבני ישראל זה למען זה, בימים קשים וטובים. כך למשל נוזף משה רבנו בראובן, גד וחצי המנשה על שהם רוצים להישאר בעבר הירדן וחושד בהם שהם נמנעים מלקחת חלק בלחימה על כיבוש הארץ במילים הנוקבות: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"? ודבורה הנביאה מקללת בקללות חריפות את השבטים שלא יצאו למלחמה בקרב הקשה נגד סיסרא בצפון, וכן הלאה.
״על גבי המשרתים, על גופם שהוקדש לשירות ישראל, נישא העם הזה״. במקום קווי החלוקה הפוליטיים המוכרים לנו, המחברים מציעים חלוקה חדשה בין המשרתים – אלה הנושאים בנטל העם ומוכנים לקחת אחריות במצב של מצוקה ואסון, לאלה העומדים מנגד. חלוקה זו מנטרלת את קווי הקיטוב המוכרים לנו, משום שהיא יוצרת חלוקה בין אלה המושיטים יד – יהודים וערבים כאחד, לבין העומדים מנגד.
הספר מציע בחינה פוליטית חריפה ותמציתית של תוצאות הקיטוב: חוסר היכולת לבקר או להזיז שלטון. ממשלה שאינה זוכה לביקורת מצד בוחריה הופכת לחסרת אחריות, משום שהיא אינה נשפטת לפי מעשיה אלא לפי האיום שמיוחס לצד השני. כך נוצר מצב אבסורדי שבו הכרעות נעשות בידי אנשים שלא יישאו בתוצאות מעשיהם, כמו חברי הכנסת החרדים המכריעים על גורל הצבא, וכן חברי כנסת וממשלה שאינם נדרשים לעמוד בפני שאלת תפקוד מינימלית. המחברים מראים כיצד פוליטיקת הזהויות והשבטים מצמצת את מרחב הבחירה של הבוחר ומבטלת את אחריות הנבחר, משום שבכל מצב הצד השני (האפוף בדיפ סטייט ושאר נוכלים) אחראי יותר ממנו.
'אנחנו המשרתים' נכתב ויוצא בימים של צער ודאגה, ובתוך מערכת בחירות שאין לדעת את תוצאותיה. הספר מציע קריאה חיונית ורעננה של המצב שבו אנו נתונים. וכך, למרות שטיבם של מניפסטים פוליטיים שהם נוטים להיות מרגשים וסוחפים אך לוקים מהצד המעשי, תוכנית העבודה שמופיעה בחלקו האחרון של הספר, המחברת בין הסיפור ההיסטורי של העם היהודי למשרתי הזמן הזה נכונה ותקפה. כדי ליישמה נדרשים מנהיגים אמיצים שמוכנים לזנוח את מנעמי הפופוליזם לטובת תוכנית עבודה שיטתית ומאתגרת בביטחון, בכלכלה ובחינוך. הדור הכואב הזה ראוי להנהגה טובה בהרבה, האם נזכה למנהיגים הראויים לאתגר ולקורבנו של הדור? •
