תארו לכם עולם, שבו גידולים חקלאיים אינם תלויים בסוג הקרקע, בעונות השנה, במזג האוויר, או בטיב המים בסביבה, והם גם חסינים ממחלות. עולם כזה, שבו ירק או פרי מבוקש – עגבניות למשל – שבדרך כלל נקטף ויוצא לשווקים אחת לשנה, יבשיל שלוש פעמים בשנה בכמויות יפות, ישלש את הכנסות החקלאי – ועל הדרך ימנע מחסור בשווקים ויחסוך את הצורך ביבוא יקר.
פרויקט ניסויי כזה, מן הבודדים מסוגו בעולם, של חלקה חקלאית שמופעלת למעשה בתוך בועה, פועל כאן בישראל, בפתחת ניצנה, לא הרחק מגבול מצרים. "חממת העתיד", שהוקמה ביוזמת מרכז החדשנות המקומי "פרונטיר" בהשקעה של כ-7.5 מיליון שקל, היא חממה סגורה, רובוטית, ממוחשבת, עתירת חיישנים, שלמעשה מנותקת מן העולם החיצון, כולל גנרטור לחשמל, שני מיכלי מים עצומים בני 40 קוב כל אחד, ומערכת השקיה המובססת על מיחזור.
כל פרט מנוטר 24 שעות ביממה, הירקות גדלים בערוגות מוגבהות על מצע בגובה 60 ס"מ, המורכב משבבי קוקוס, כבול, ותערובות אחרות, וזוכים לטמפרטורה ולחות ותאורה ומים ודשן בדיוק במינונים הנדרשים להם. יש פה מסך תרמי אטום לעונת החורף, וילונות ממונעים, מאווררי ענק, יבשנים (לייבוש האוויר), ופעולות כמו האבקה וקטיף מתבצעות על-ידי רובוטים כחול-לבן, המיועדים לחסוך בכוח-אדם. בעתיד ייבנה בצמוד בית אריזה ומרכז מבקרים.
הגענו לכאן בדיוק ביום קטיף העגבניות הראשון בתולדות החממה, וכל אשכול עגבניות שכבר נאסף לארגזים נראה כאילו נשלף מן הז'ורנל. מנהלת החממה, ד"ר נוגה וייסמן, נרגשת. הכניסה למתחם הסגור מחייבת לבישת חלוק, חיטוי וכיסוי נעליים, מזכירה כניסה לחדר ניתוח. לא רק הכניסה: וייסמן מדברת על "הזלפת חומרים לווריד" של הגידולים ומציגה לנו את מערכת מיחזור המים וחומרי הדישון, שמבוססת על מכונת דיאליזה - טכנולוגיה ישראלית של חברת "נוף-פילטריישן" (Nuf-Filtration).
חממת העתיד". מכונת דיאליזה לסינון המים .
(פרונטיר)
כלומר, במערכת הזו עבר פעם דם אדם.
ד"ר וייסמן: "בדיוק. כשאתה מגדל משהו במצע מנותק, ואתה אוסף מי נקז ורוצה למחזר אותם – יש סכנה שתזהם ממקום אחד את כל השדה. לכן אנחנו משתמשים במכונת סינון ופילטור כזו. זה פטנט ישראלי לגמרי".
יש עוד גידול, כמו העגבניות, שיכול להיות כדאי בחממה כזו?
"קנאביס, גידול שבאמת יכול להכניס המון כסף, פלפלים, מלפפונים. אנחנו הראשונים, וכרגע היחידים בעולם, שהכנסנו בקרת אקלים מלאה בתנאי מדבר בגידולי עגבניות".
הקונץ–פטנט הישראלי
מאחורי הפרויקט עומד "פרונטיר", מרכז חדשנות שהוקם על-ידי שני גופים מעולמות שונים: גוף המחקר והפיתוח הוותיק של חקלאי הנגב, "מו"פ רמת הנגב" (או בשמו הרשמי "המרכז לחקלאות מדברית ברמת הנגב"), שקיים כבר 65 שנים, וחברת ההשקעות הבינלאומית "קבוצת אריאלי", שמרבה להשקיע במיזמי דיפ-טק בארץ ובעולם - בעולמות הסייבר והאנרגיה, בטכנולוגיות ביטחוניות ובטכנולוגיה רפואית.
"אריאלי" מתמחה בבניית גופי חדשנות, והיא יודעת לנצל את קשריה ויכולותיה בעולם כדי להפיק מהם רווחים. מבחינתה, השידוך עם מו"פ רמת נגב בהקמת "פרונטיר" כחברה-בת של המרכז הוא קלאסי.
אנחנו יושבים עם מנכ"ל "פרונטיר", יריב ארז, בבניין המועצה האזורית, כ-30 קילומטרים מדרום לבאר שבע: "התפקיד שלי הוא להוכיח, שניתן אכן 'לעשות כסף' מהפיתוחים ומהסטארטאפים שיוצאים מפה. אנחנו כישראלים מעולים בפיתוח, אבל לפתח טכנולוגיה זה לא מספיק - צריך גם להבין איך למסחר אותה. כאן, במשך שנים רבות, עסקו בפיתוח טכנולוגיות חקלאיות, פשוט כי זה מה שנדרש לחקלאים באזור כדי לשרוד ולהתפתח: זהו אזור עם סוגי קרקע בעייתיים, מעט מאוד גשמים, הפרשי טמפרטורה גדולים בין יום ולילה ובין קיץ לחורף, לחות נמוכה, קרינת שמש גבוהה. יש פה פיתוחים מאוד מעניינים, כמעט אוניברסיטה שמייצרת חדשנות, אבל זה מעולם לא מוסחר".
חלקת הגפנים עם הסוככים הממוחשבים. "יותר הכנסה מאותה אדמה"
(פרונטיר)
מנהל תחנת הניסויים במו"פ רמת נגב, ד"ר יובל קיי: "הבנו, שצריך להיכנס לעולמות החדשנות ולשחק במגרש הבינלאומי הזה. 'פרונטיר' היא ניסיון לקחת את ההישגים שהושגו פה ולמסחר אותם החוצה. ויש גם רצון להבטיח שהשינוי האקלימי יהיה גם הזדמנות לגידולים חדשים שעד היום לא גדלו פה ובכלל בנגב, במדבר. למשל ליצ'י או מנגו או אבוקדו".
ארז: "כיום הנגב הוא בירת העגבניות. אבל ברור כבר, כי בגלל התחממות כדור הארץ - או שניאלץ להחליף את העגבנייה, כי היא לא תוכל עוד לגדול פה, או שנפתח טכנולוגיות שיאפשרו לה להמשיך. במו"פ רמת הנגב הבינו, שלשם כך יש צורך בגוף שמתמחה בחדשנות, בטכנולוגיות, בבינה מלאכותית, ברובוטים. ואז אמרו: 'בואו נשקיע בזה, נביא אנשים שיודעים לנהל דברים כאלה'".
ומה האזור מרוויח מזה?
ארז: "אנחנו חברה-בת. מו"פ רמת הנגב, שהיא חברת האם שלנו, אחראית על תפעול המערך המחקרי כאן. יש לה פה שישה חוקרים ומערך של אנשי תפעול. את 'פרונטיר' מייצגת המנהלת המדעית שלנו, ד"ר אביטל יוסף, שהיא החוליה המקשרת בין המחקר 'הטהור' שמתבצע כאן לבין מה שאנחנו רוצים לבנות - למשוך ולטפח סטארט-אפים שיעשו פה ניסיונות.
"בנוסף, 'אריאלי' מביאה לחגיגה הזאת גם את המומחיות שלה בפרויקטים של חדשנות בכל העולם. זה שש שנים ברציפות, למשל, היא מובילה תוכניות חדשנות באיטליה, סלובניה, צ'כיה, רומניה ועוד. המדינות האלה מבקשות 'תעשו לנו את ה'קונץ-פטנט' הישראלי, תסבירו לנו איך עובד הסיפור שלכם. אז אנחנו מביאים לכאן פעם בשנה, בין 10 ל-18 חברות נבחרות מהעולם, שעוסקות בחקלאות מדברית, אקלים וכדומה. אם יש חברה בארגנטינה שרוצה לעשות ניסוי באזור מדברי, זה המקום, יש לנו מה להציע".
התנאים כאן מקבילים לתנאים שלהם?
"מה שזקני היישובים פה שכחו - בעולם עוד לא יודעים. כשאני מגיע ללאס-וגאס ואני שואל אותם, 'תגידו, יש פה עיר עצומה - 55 מיליון מבקרים בשנה, 160 אלף חדרי בתי מלון, פסגת הטכנולוגיה הבידורית – אז איך זה שעגבניה אחת לרפואה אתם לא מגדלים פה, שהכול מיובא', אז התשובה שהם נותנים לי היא: 'זה מדבר'".
אז איפה בדיוק "פרונטיר" נכנסת לאירוע?
"יש פה, סביב בניין המועצה, מעל אלף דונם של שטחי ניסיונות. כל אחת מהחלקות כאן היא העתק של חלקה אמיתית בשטח. כשחוקר ממכון וולקני או מהפקולטה לחקלאות ברחובות רוצה לעשות ניסוי אמיתי בכרם יין, במטע זיתים, בשדה של חוחובה או של עגבניות – הוא יבוא לפה. זו התשתית של המו״פ.
"לדוגמה, יש כאן ניסוי בן 13-14 שנה, של גידול 30 זני גפנים ליין. לרוב הזנים יש חלקה תאומה במצפה רמון, והרעיון הוא לבדוק איזה זן גדל הכי טוב פה ואיזה גדל הכי טוב שם. ב'פרונטיר' החלטנו לבדוק שימוש נוסף בחלקות האלה. הבאנו חברת סטארט-אפ ישראלית בשם 'אגרילייט', שפיתחה טכנולוגיה המשלבת חקלאות וייצור אנרגיה סולארית באמצעות קולטני שמש, והיא התלבשה על הפלטפורמה הקיימת של ניסוי זני הגפן.
יריב ארז בשטח: "יש לנו מה להציע לעולם"
(פרונטיר)
"הפאנלים שלה לקליטת האנרגיה ממוקמים מעל הגפנים, ומערכת מורכבת של חיישנים ובינה מלאכותית יודעת להניע אותם בצורה אופטימלית לפי כיוון השמש, כך שמצד אחד הצמח יקבל את מנות האור והקרינה שהוא זקוק להן, ומצד שני אגירת החשמל תהיה אופטימלית.
חברה נוספת שהבאנו, 'סימור' (Seymore), יודעת לבדוק באמצעות חיישנים את טמפרטורת האוויר ואת טמפרטורת העלים, מצב הקרקע, מצב הצמח עצמו ועוד. הצירוף של שתי הטכנולוגיות מספק אינדיקציה למתי הצמח צריך שמש בשביל לייצר סוכרים, ומתי הוא צריך צל כדי שלא ייכנס לסטרס.
"מערכת כזו מאפשרת להגדיל את תפוקת האנרגיה הסולארית, לשפר את מצב הצמח, את היבול ואת איכות היין, והחקלאי זוכה למקור הכנסה גדול בהרבה מאותה חלקת אדמה".
"חילצנו 400 תאילנדים"
ארז, 55, נשוי ואב לשתיים, במקור תושב כפר הס שבשרון, הוא שילוב קלאסי של פיגורה כלכלית עם רקע וניסיון חקלאי בינלאומי. בסוף שנות ה-90 יצא לעולם הגדול: בהודו ניהל משתלת ורדים, בטנזניה עבד חמש שנים בחברה בריטית שבנתה פרויקטים חקלאיים, בסן-דייגו שבקליפורניה הקים חברה שמייצרת חממות פלדה. "זהו, אחר כך כבר החלטנו לגדל את הבנות בארץ. מאז הייתי מעורב בכל מיני פרויקטים, ביניהם ארבע שנים בהשקעה של חברה יפנית בקיבוץ בארי. בתפקיד הנוכחי אני מכהן כמעט שלוש שנים".
תסבירו לי את ההיגיון הכלכלי שמאחורי החממה?
ד"ר אביטל יוסף: "בפתחת ניצנה או בערבה עדיין תמצא חממות פשוטות, עם יריעות פלסטיק ובקרת אקלים בסיסית. למה? כי מזג האוויר עדיין מאפשר לחקלאי לגדל ככה עגבניות, להתפרנס ואפילו להתעשר, בלי להשקיע בחיישנים ובטכנולוגיה. אבל זה הולך ונהיה מאתגר משנה לשנה. ואם אנחנו מסתכלים על העתיד, עשר-עשרים שנים קדימה, כנראה שלא נצליח לגדל אותן עגבניות באותם אמצעים".
ארז: "גם עניין כוח האדם הוא אתגר גדול. עכשיו, ספציפית, אנחנו נמצאים במקום טוב - יש עובדים זרים, שהם אגב מאוד יקרים. אבל שני טילים שנופלים פה משנים את התמונה בבת אחת. ב-7 לאוקטובר חילצנו למבנה הזה 400 תאילנדים מהעוטף.
"כדי לבחון כדאיות כלכלית של גידולים בתנאים שונים, אתה חייב להקים תשתית שהיא לכאורה לא-כלכלית. כשבא חקלאי לחממה, הוא אומר: 'תגידו, מה, אני משוגע? איך אני אבנה דבר כזה?' אז אנחנו אומרים לו: אתה לא צריך לרכוש את כולו. רק שבמקום להיות תלוי בתאילנדי, אולי תקנה – יחד עם עוד שלושה חברים חקלאים - רובוט לקטיף, שישתלם לך בטווח ארוך.
"וברגע שיש לו כבר תשתית כזאת, הוא פתאום ירצה לשים על הרובוט גם מצלמה שיודעת לאתר מזיקים – הרי הרובוט ממילא כבר נוסע. כלומר שווה לפתח מצלמה כזו – מה שיביא לכאן חברת סטארט-אפ בתחום, שתהנה מהתשתית הזאת.
"חקלאות זה עניין מסורתי שעובר מאב לבן. אבל עדיין יש חקלאים שמוכנים לנסות פיתוחים חדשים, ובארץ יש הרבה יותר מאשר במקומות אחרים בעולם. וחוץ מזה, כל חקלאי יגיד לך את המשפט: 'שים לי, אם זה יעבוד אני אקנה'".
אני מבין שהדרך להכנסות עדיין ארוכה.
ארז: "את הכספים עבור שדות הניסויים מגייס מו"פ רמת הנגב; לפעילות של 'פרונטיר' גייסתי בערך 25 מיליון שקל. חלק מהתרומות הן במבנה של הצעת מחקר. כדי למסחר את יכולות המו"פ, הדרך היא, בטווח הארוך, לבנות חברת אחזקות, שיודעת לייצר ערך לעצמה ולגייס לעצמה כבר כסף; אתה מגיש שירות, אתה מקבל על זה תשלום מהסטארטאפים. אם הם לא יכולים לשלם בכסף, הם יודעים לשלם ב-Equity, במניות. בנוסף, הפרויקטים החקלאיים הם העולם שאני בא ממנו ב-26 שנים האחרונות. יש לנו כרגע שני פרויקטים שמתבשלים, ואני יכול לומר רק שהם בארצות הברית, ושהם נוגעים לטכנולוגיה ולחקלאות מדברית.
"כרגע אנחנו ממומנים על-ידי שתי חברות האם שלנו, רמת נגב ו'אריאלי'. אחת הסיבות ש'אריאלי' מתאימה להרפתקה כזו היא, שלא מדובר בקרן השקעות ("ונצ'ר קפיטל"), שמאופיינת בהתנהגות עצבנית. העצבנות הזאת לא יכולה לעבוד בתחום הביוטק, ובתוכו, באגריטק, היא קשה שבעתיים. הסבלנות ואורך הרוח שנדרשת כאן מתאימה רק למשקיע שהוא לא תזזיתי. וחייבים לומר שיש פה גם עניין של ערכים, שציונות היא אחד מהם.
"יש לנו היום כבר שתיים וחצי חברות פורטפוליו, שהן בבעלות 'פרונטיר'. ויש לנו 24 חברות בוגרות שהשתתפו בתוכניות שלנו. אפשר לראות עליות או ירידות במגמת ההשקעות בחברות אגטק, אבל אני לא רואה בכלל ירידות בצורך לפתרונות בעולם החקלאי. זה מנוע הצמיחה, כי בעולם הגדול יש הרבה בני אדם - צריך מזון, וצריך לעשות אותו בצורה שהיא כלכלית. סביב הדבר הזה כל הזמן יצמחו עוד ועוד חברות, והן מגיעות עם רעיונות משוגעים".
