לפני עשר שנים הבמאית והסופרת הגרמניה איזה וילינגר עבדה על ספר שיעסוק בחייה של קירה מורטובה, במאית, שחקנית ותסריטאית אוקראינית-סובייטית אייקונית. במהלך אחד הראיונות, אמרה מורטובה שלדעתה נשים עושות סרטים אכזריים יותר מגברים. וילינגר הניחה שזו אמירה פרובוקטיבית, "כי היא מאוד אהבה כאלו", סיפרה לי בפסטיבל ברלין האחרון, "אבל החלטתי שזו יכולה להיות הזווית של סרט תיעודי חדש".
התוצאה: "אין להן רחמים", שיוצג בפסטיבל הקולנוע ירושלים, שייפתח מחר. "ראיינתי נשים מדורות שונים: למשל קתרין ברייה הצרפתייה מהדור הישן, ואנה לילי אמירפור האמריקאית מהדור החדש. דיברנו גם על אלימות כנגד נשים, ועל איך זה מרגיש להיות אישה בתעשיית הקולנוע".
(MARCUS HOEHN)
מה למדת מעשיית הסרט?
"הבמאית הצרפתייה סלין סיאמה אמרה שבקולנוע אוהבים אלימות, ולדעתה זה נובע מהשפה הפטריארכלית של הקולנוע. בסרטים האחרונים שלה, סיאמה מנסה להפנות גב לא רק לאלימות פיזית, אלא גם לקונפליקטים. היא מנסה לחקור איך יוצרים סרט ללא קונפליקט".
וילינגר זכתה השנה להרבה כבוד בפסטיבל ברלין. היא נבחרה להיות חלק מקבוצה קטנה ומשפיעה, שמייצגת את הקולנוע הגרמני העכשווי, ולכבודה נערך האירוע FACE TO FACE. "באירופה חל שיפור במצב הנשים בתעשייה. בארה״ב יש עדיין קפיטליזם טהור, שתמיד יתעדף שחקניות צעירות ויפות חצי עירומות על המסך כי זה מה שמוכר".
יצא לך להתמודד עם מקרים של מי-טו?
"ברור שהיו דברים קטנים שקרו. למשל שמעצב הפסקול שלי רצה לדבר באופן ישיר עם הצלם והתעלם ממני. זה היה קטע של שני גברים שרוצים לדבר. לצערי, בראשן של הרבה מדינות כיום ניצבות ממשלות ימין לאומניות, שמנסות להחזיר נשים לתפקידן המסורתי. אסור לנו להתעייף מלהילחם על הזכויות שלנו".
