כשסרט הוליוודי שהיה אמור להיות להיט מתרסק בקופות ועולה באש - וזה בדיוק מה שקרה ל'סופרגירל', עם הפסד שמוערך כבר עכשיו ב-125 מיליון דולר - העיתונות ההוליוודית מתמלאת בכתבות מסוג "מה השתבש", כלומר שילוב של ניתוח "מעמיק" והרבה שמחה לאיד: הדמות לא מספיק מוכרת, המפיק רב עם המאפרת, נבחרת השחקנים מעפנה, עלויות ההפקה האמירו כי הבמאי התעקש לצלם באיטליה במקום באלבניה, וכד'. וכמובן: הימין שצעק Woke עוד לפני הטריילר. וכמו תמיד, סגירת החשבונות הזו, לרוב מאחורי ציטוטים של "גורמים בתעשייה" מציגה הרבה עצים ומפספסת את היער. והיער הוא שז'אנר הקומיקס, נכון לעכשיו, קורס.
'סופרגירל' הוא מקרה בוחן קלאסי: סטנדרטי, חסר השראה ולא קטסטרופה בשום צורה. אותה עלילה שנשחקה עד דק מאז 'איירון מן', אותן שתיים-שלוש סצנות אקשן לפרוטוקול, גניבות מ'מלחמת הכוכבים' ושחקנית צעירה במחיר מבצע בשאיפה שתהפוך לכוכבת בסרט הבא. ומי לא בא? הקהל. יותר מדי סרטים, סדרות ואתחולים, כך שאף אחד לא זוכר אם אנחנו בבאטמן החמישי או השישי. גם לא עוזר שכל שלושה חודשים יוצא "סרט הקומיקס הגדול של השנה", אם כי זה גם היה נכון לפני עשור בדיוק כשיצאו כל מיני 'תור 2' ו'איירון מן 3' שאיש לא זוכר. פשוט אז כנראה היה עדיין מרווח נשימה כדי לאחד בין גיקים וצופים שרק רצו לכבות את המוח במזגן.
מטבע קריפטונייט. 'סופרגירל'
אז איפה הילדים, באמת? ובכן, בז'אנר האחרון שנשאר לעמוד מבחינה מסחרית: אימה. ההצלחות ההיסטריות של סרטים כמו Backrooms ו'אובססיה' (להיט ענק גם בישראל) מילאו את אותם עיתוני תעשייה הנ"ל בכתבות בומריות, שניסו לנתח את "הגל החדש של סרטי אימה לדור ה-Z". האמת שהם דומים בדיוק לסרטי האימה שהחתום מעלה ראה בילדותו, שהתרחשה לפני שכל דור קיבל אות משלו עוד בטרם התחיל ללכת. גם היום, ממש כמו בעידן 'פרויקט המכשפה מבלייר' ו'פעילות על-טבעית', הסרטים הללו עולים כמו קופסת נעליים ואין תחליף חווייתי לאולם שלם שצורח ביחד בהנאה.
אבל בהוליווד לא אומרים נואש וכעת תולים תקוות ענק בחלק הבא של 'הנוקמים', Doomsday, שייצא בדצמבר ויחזיר את רוברט דאוני ג'וניור ואולי גם את המוג'ו. ואם אפילו נשק יום הדין לא יעבוד, כנראה שבעלי האולפנים הם אלה שיתחילו לצרוח.
