"שבועיים אחרי שקיבלתי את המנה האחרונה, לפחות לפי מוסדות המדינה, אני צריכה להיות אישה בריאה ושלמה, לחזור לתפקיד ולתפקד באופן מלא כאמא, כעקרת בית וכעובדת - גם כשאני צריכה לנהל מערך קהילתי גדול, וגם כשאני חברת כנסת".
כך תיארה חברת הכנסת אימאן ח'טיב-יאסין (רע"מ), שחלתה בשנת 2010 בסרטן השד ולאחרונה גם בסרטן הלבלב, שנחשב לקטלני, את החזרה לשגרה מיד לאחר תום הטיפולים. היא דיברה בדיון סוער שהתקיים אתמול בוועדת הבריאות בכנסת בנושא המשבר במערך האונקולוגי בישראל.
"אנחנו לקראת תהום לא נורמלית, בגלל סערה מושלמת שנקלענו אליה", כך מזהיר פרופ' עידו וולף, מבכירי האונקולוגים בישראל. הוא אמר בדיון כי היחס הנוכחי בין מטפל לחולה עומד על יותר מ-500, ובחלק מהמקרים מגיע אפילו למטפל אחד לכל 700 או 900 חולים. "זה משבר לאומי", מוסיף פרופ' וולף, מנהל המערך האונקולוגי בבית החולים איכילוב, ראש בית הספר לרפואה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וראש המועצה הלאומית למניעה, אבחון וטיפול במחלות ממאירות של משרד הבריאות.
הדיון, שיזמה ח"כ טטיאנה מזרסקי, עסק במשבר במערך האונקולוגי בישראל. מדי שנה מאובחנים בישראל כ-30 אלף חולי סרטן חדשים. לפי נתוני דוח הוועדה הרב-מקצועית לתכנון מערך שירותי האונקולוגיה והרדיותרפיה בישראל, שמסקנותיו הוגשו בפברואר האחרון, בשנת 2005 עמד היחס על 216 מטופלים לרופא, ובשנת 2019 - על 547, עלייה של פי 2.5. נכון לשנת 2023 פעלו בישראל 367 אונקולוגים מומחים, ומתוכם רק 287 מתחת לגיל 67. לפי ממצאי הוועדה, קיימים 200 תקנים חסרים, וזאת רק לפי התקינה המיושנת.
"מתח בין מטופל לרופא"
פרופ' וולף מתייחס גם לתגמול הכספי הנמוך יחסית של אונקולוגים, ומציין את היקף ההכנסות הנמוך באופן בולט מרפואה פרטית בתחום זה. לדבריו, השילוב של עומס, שחיקה ושכר נמוך יחסית גורם לכך שסטודנטים לרפואה נמנעים מלבחור בהתמחות באונקולוגיה. "מי שחושב שהמרכז עמיד וחסין - טועה. אנחנו חייבים לטפל במוקדים העיקריים - שינוי תגמול הרופאים והפחתת העומס והשחיקה, אחרת הם לא יישארו במקצוע". גם נציגת שירותי בריאות כללית מודה שקיים אתגר גדול באיוש תקנים בפריפריה, אך לדבריה מתחיל להיווצר אתגר משמעותי גם במרכז הארץ.
פרופ' רוית גבע, סגנית מנהלת המכון האונקולוגי באיכילוב ויו"ר האיגוד לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה, מציינת כי בדיוני ועדת הלוי הוסכם על תוספת של 70 תקנים בלבד כצעד ראשון ובסיסי. "ככל שאנחנו עולים בכמות המטופלים והיחס בין מטופל למטפל נהיה כה קיצוני, זמן המפגש בין מטפל למטופל נשחק בצורה דרמטית", היא אומרת. "זה מוביל למתח גדול בין המטופלים לרופאים, לחוסר שביעות רצון קשה, לחוסר זמינות של המטפלים, ולשחיקה של המטפלים. התחושה הקשה של האונקולוגים היא שהם כל הזמן לא מספיק טובים, שיש כל הזמן תלונות. כל אלו מובילים לשחיקה אדירה שהתרענו עליה. הרופאים רוצים לעזוב, ואנחנו תלויים בפנסיונרים שמטוב ליבם ממשיכים לעבוד. זה פשוט לא ייאמן".
פרופ' גבע דורשת להגדיר את מקצוע האונקולוגיה כמקצוע במצוקה. "אם נגדיל את התקינה, האם יהיו רופאים שירצו לעבוד במקצוע תחת שחיקה כה משמעותית? אנחנו חייבים להגדיר את זה כמקצוע במצוקה, שמעניק לרופאים הטבות ומאפשר להם לרצות בכלל להתמחות בתחום הזה. חייבים לעשות ועדת יישום - אין דרך אחרת להכשיר אונקולוגים לפני שכל השאר יפרשו".
“הרופאים נשחקים“
ד"ר לריסה ריבו, מנהלת המכון האונקולוגי בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד, מציינת את הזמן המצומצם שאונקולוג יכול להקדיש לכל מטופל בשל העומס הכבד. "הנטל על רופא בפריפריה אינו קטן מזה שעל רופא במרכז - הוא אף גדול ממנו. הפגישה הראשונה עם המטופל אורכת שעה, וכל פגישה נוספת נמשכת אולי בקושי 20 דקות. נכון שהם בוכים אצלנו בחדר, שהמשפחה בוכה, אבל אין שום אפשרות לשבת יותר זמן. זה עניין של עומס. רופא שרואה 17 מטופלים ביום לא יכול לשבת עם חולה ולנגב לו את הדמעות".
בדיון גם הוצגו גם נתוני שחיקה חריגים מתוך הסקר הלאומי של משרד הבריאות, שהופץ אשתקד. ברמת השחיקה בקרב רופאים מומחים, תחום האונקולוגיה מדורג במקום השני בישראל, אחרי רפואה דחופה, עם רמת שחיקה של 4.1 - עלייה משמעותית מרמה של 3.2 שנמדדה ב-2021. רמת השחיקה בקרב מתמחים באונקולוגיה גבוהה אף יותר, ועומדת על 4.7. עוד מתברר כי מטופלים רבים נאלצים לנסוע למרכז הארץ לצורך טיפול, וכי כ-60% מהטיפולים התרופתיים ניתנים בארבעה בתי חולים בלבד, שלושה מהם במרכז. המשמעות היא שחולים רבים מהצפון, מהדרום ומחיפה נאלצים לקבל טיפול מחוץ למחוז מגוריהם.
