מי? דרורית ניצני (59), נשואה ליאיר ניצני, היא נשיאת "המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין" ובעברה מעצבת אופנה במשך 20 שנה. לעולם החיילים הבודדים היא הגיעה בעקבות אירועי "צוק איתן", כאשר בתה ביקשה לארח לוחם בודד שנפצע ולא היה לו בית לצאת אליו ממחלקת השיקום. המפגש האישי ההוא הפך לשליחות חיים עבור כל בני המשפחה, וכיום העמותה שהיא מובילה מעניקה לכ-5,000 חיילים בודדים – עולים חדשים וצעירים ישראלים ללא עורף משפחתי (כמו חוזרים בשאלה ונוער בסיכון) – מעטפת של בית, דיור, קהילה וליווי סוציאלי אישי.
דרורית ניצני
שליחות? "במשך 20 שנה הייתי מעצבת אופנה, עד שהחיים הובילו אותי לעניין החיילים הבודדים. לא היה בתוכניות שלי לעסוק בזה. יש לנו שלוש בנות ולא חייתי חיי צבא. רק כשהקמתי את העמותה, הבנתי ששם היה הייעוד שלי, והוא נובע לא מהמקום הצבאי, אלא מהמוטיבציה לראות שינוי באנשים שהחיים לא היו קלים אליהם, אבל בעזרתנו הם מצליחים. הם מתגייסים, הם מסיימים לימודים גבוהים, הם מתחתנים ובעצם הופכים להורים. הם בטוח היו מצליחים גם בלי העמותה, אבל העזרה שלנו שינתה להם את החיים".
החייל מצוק איתן? "כשהוא הגיע אלינו בגיל 21 הוא לא ידע קרוא וכתוב, הוא לא ידע להחזיק מזלג, היה אוכל עם סכין ועם האצבעות, לא ידע לשחות ולא לנהוג, לא ידע שום דבר על תרבות ישראלית. את מבינה? הוא גר בבית של יאיר ניצני, אבל לא היה לו מושג מי זה, הוא הילד ה-11 במשפחה חרדית של 12 ילדים, ומעולם לא שמע מוזיקה או היה בהופעה. או ראה סרטי דיסני ולא הקריאו לו סיפור לפני השינה. עכשיו כשהוא אבא בעצמו, הוא לומד את השירים והסיפורים לראשונה, למשל כשאני שרה לתינוק 'ידיים למעלה על הראש', הוא לומד ביחד איתו. חצי מהחיילים הבודדים שמשרתים בצבא הם כאלה, ישראלים שהמשפחות שלהם לא מגדלות אותם, והשאר עולים ממשפחות יהודיות או ישראליות שמתגייסים ממניעים ציוניים ורצון להיות כמו ההורים או האחים ולשרת בצבא".
עמותה? "פתחתי תוכנית לחיילים בודדים ישראלים בלי עורף משפחתי בתוך עמותת מייקל לוין כדי לא להקים עוד מנגנון. אז עוד לא שיערתי שיש אלפים. אלפים. בורכתי ואני מוקפת באנשים וחברים טובים עם קשרים שרוצים לעזור. המצחיק הוא שלאורך החיים אף פעם לא ידעתי מה לעשות עם הקשרים האלה, ופתאום הבנתי למה הם נועדו".
חיילים בודדים? "יש חיילים בודדים שמגיעים לבקו"ם עם שקית ניילון כי אין להם כלום והם חושבים שישלימו להם ציוד. אבל אנחנו שיודעים איך זה עובד, מציידים מראש כל חייל בעמותה בכל מה שנדרש כדי להתגייס, ממש כפי שהורים קונים לילדים שלהם – מנעלי התעמלות ושעון ועד בגדי ספורט, מצעים ומגבות. מי שמלווה את החיילים הבודדים לבקו"ם הן הרכזות שלנו, שמחליפות את העורף המשפחתי, הן מתרגשות ביחד איתם ומצלמות אותם לפני העלייה לאוטובוס, והן גם אלה שהחיילים והחיילות מתקשרים אליהן כאשר כולם מתקשרים הבייתה. חייל בודד מגיע לשירות בגולני או בגבעתי ושם הוא הרי לא יפגוש עוד חיילים בודדים כמותו, אלא כולם בצוות שלו הם כאלה שבסוף שבוע הולכים לאמא שתטגן להם שניצל ותכבס את המדים ולחייל הבודד אין את זה. הוא מתבייש ועושה את עצמו יוצא הביתה, אבל בעצם נשאר בבסיס, או מתנדב להחליף משמרות, וזה קשה להם. אבל מי ששומע על העמותה שלנו או על כל מסגרת לחיילים בודדים ומצטרף אליה, פוגש חיילים אחרים שדומים לו. הם הולכים יחד לארוחות שישי או מצטרפים לקבוצות וואטסאפ שבהן כולם כמותם. ואנחנו כמובן מעניקים לחיילים הבודדים גם דיור. בקרוב יקום בית נוסף של העמותה, ברחוב הירקון בתל אביב, קרוב לים ובו יעברו לגור עשרות חיילים בודדים".
חרדים? "יש אלפי צעירים חרדים שעזבו את הבית ומתים להתגייס ולא יודעים איך, ולצידם יש גם בני נוער בסיכון שמשוועים להתגייס והתפקיד שלנו הוא לעזור להם לעשות את זה. לא רק גברים, יש גם המון חיילות בודדות שמגיעות מהעולם החרדי, שבורחות מהבית דקה לפני שמחתנים אותן והופכות להיות לוחמות הכי מורעלות שיש. אלה ילדים שבגיל הנעורים עזבו את הבית או נפלטו ממנו".
מי עוזר במימון? "יש לי את תיסלם, את דני סנדרסון, את עינת שרוף, ועוד חברים שמתנדבים להופיע מתי שרק אבקש. אנחנו מוכרים כרטיסים במאות ובאלפי שקלים לאלפיון העליון, ואנשים מגיעים, ותורמים מכל הלב גם פי כמה וכמה ממחיר הכרטיס".
