האחרון מבין 80 שעריו של ניימאר בנבחרת ברזיל – שיאן כל הזמנים שלה – הגיע בדקה ה-100 מול נורווגיה, בפנדל מדויק. הוא רחוק 13 משחקים מלהפוך גם לשיאן ההופעות שלה (130, לקאפו יש 142), אבל זה כבר לא יקרה. השער ה-80 היה שווה רק צמצום בהפסד 2:1, ברזיל מודחת בשמינית הגמר לראשונה מאז 1990, וניימאר פרש בבכי מהמדים הלאומיים.
ניימאר הוא סיכום ממצה של הדור הנוכחי בנבחרת. יש שם הרבה כישרונות אינדיבידואליים, אפילו ברמה של כדור זהב, כאלו שמביאים תארים לקבוצות שלהם – אבל כקבוצה, ברזיל איבדה מזמן את הדרך שלה. היא תקועה במחשבה שאנחנו עדיין בימים של תחילת המילניום, שאפשר לקחת טורנירים בכדרורים כיפיים, עקבים ושמחת חיים נטו. ככה מגדלים את השחקנים שם. אבל כשמגיעים לגביע העולם הכל מתפוצץ בפנים.
פשיטת רגל מקצועית
עוד לפני שריקת הפתיחה לגביע העולמי, כשהברזילאים עקבו בדריכות אחר ההכרזה החגיגית של קרלו אנצ'לוטי על הסגל הסופי שיטוס לצפון-אמריקה, היה נדמה שקיבלנו סימן לפשיטת הרגל המקצועית. ההמונים חגגו בהתרגשות מלאת דמעות את הזימון של ניימאר, שחקן פצוע, שנמצא הרבה מעבר לשיא, זימון שכולו כניעה וחנופה לקהל, והעיד שאפילו אנצ'לוטי הגדול יודע ליפול. והנפילה בהמשך הייתה כואבת הרבה יותר.
ניצחון מלכותי. נסיך ונסיכת נורווגיה צופים בארמון
(-, AFP)
ההדחה של אימפריה שזכתה בחמישה גביעי עולם כבר בשמינית הגמר על ידי נורווגיה, נבחרת חזקה אבל דלת ניסיון במונדיאל, היא המשכו של תהליך שעובר על ברזיל כבר למעלה מ-20 שנה, מאז הזכייה ב-2002. מאז הודחה ברזיל ארבע פעמים כבר בשלב רבע הגמר (גרמניה 2006, דרום-אפריקה 2010, רוסיה 2018 וקטאר 2022) ובפעם היחידה בה הגיעה לחצי הגמר במונדיאל הביתי ב-2014 היא הושפלה שם 7:1 על ידי גרמניה.
ניימאר הוא רק סימבול והוא אחד האחראים הזוטרים על הכישלון הברזילאי המתמשך, אבל הדקות האחרונות הנרפות שלו באיצטדיון מטלייף בניו-ג'רזי (למרות הפנדל שכבש בדקה ה-100) העידו יותר מכל על קריסת הקונספציה והשקיעה העקבית של האימפריה. אפילו מאמן אירופי מעוטר ומנוסה כמו אנצ'לוטי, זולל תארים ואדם שכבר התמודד עם גדולי הכוכבים והמשברים, לא הצליח במשימה לאסוף את הסלסאו לנבחרת מנצחת. מעבר לכניעה ללחץ החברתי עם הזימון של ניימאר (כוכב בשלהי הקריירה שבשנים האחרונות נדד לאל-הילאל הסעודית וסנטוס הברזילאית), המשיך המאמן האיטלקי עם ותיקים נוספים שנמצאים מעבר לשיא כמו קאסמירו או דנילו, עליהם חגגו הנורווגים ללא בעיה.
משחק חייו. השוער נילאנד במרכז החגיגה
(ELSA, AFP)
עוד סימפטומים של שקיעה: מאז 2023 החליפה ברזיל לא פחות מארבעה מאמנים והפגינה ניהול גרוע במיוחד. שיקול הדעת בבחירה באנצ'לוטי במאי 2025 היה הניסיון לאזן את החיסרון הטקטי של הנבחרת וצירוף דמות בכירה שתדע לנהל את האגו בחדר ההלבשה. גם זה לא עזר ואת התוצאות ראינו לאורך כל הקמפיין הכושל במונדיאל הנוכחי.
כשזה מגיע למשחק מול יריבה אירופית חזקה כמו נורווגיה, גם היתרונות היחסיים של ברזיל נעלמים. ארלינג הולאנד מבהיל בטורניר הזה. זה לא רק מספר השערים, השוויון עם לאו מסי וקיליאן אמבאפה (7 לכל אחד), אלא שהוא עשה זאת בהרבה-הרבה-הרבה פחות נגיעות בכדור מהם. הצרפתי והארגנטינאי מעורבים כל הזמן בהתקפות, בעוד הולאנד בעיקר מושך בלמים, מתנהל בעצלתיים, ומחכה לשנייה המדויקת לכבוש. אין מישהו בעולם שמתמחה בזה יותר ממנו.
וכך, הוא מחק את בלמי ברזיל המהוללים בנגיחה חדה לרשת, הוסיף שער בבעיטה סופר-חדה ממצב שאחרים היו מוותרים עליו, ובינתיים חבריו בקישור ובהגנה השתלטו על המגרש (ברזיל החזיקה בכדור 34 אחוזים מהזמן, הכי נמוך שלה במשחק מונדיאל אי פעם). כשכבר הגיעו המצבים, השוער אוריאן נילאנד תפס את משחק חייו.
מעצמות העבר קורסות
ברזיל לא לבד. נבחרת הסלסאו היא גולת הכותרת של תופעה כוללת של מעצמות בנפילה. הסדר העולמי הישן, לפחות בחלקו, קורס בעקביות. בזמן שאיטליה לא מצליחה לעלות שלוש פעמים ברציפות למשחקים העולמיים, גרמניה מודחת בפעם הראשונה בתולדותיה בפנדלים, הולנד מפסידה למרוקו והשיא הוא ברזיל, שמוכיחה עד כמה אירופה ברחה ממנה.
יבשת שלמה בדמות אסיה נכשלה במונדיאל הזה, אבל האירופיות והאפריקאיות סגרו מזמן את הפערים מברזיל. לברזילאים כבר אין מספיק פנטזיונרים, רק הסתמכות על שחקני אגף – וכשאחד כמו ראפיניה נפצע זה מסיים את הקונספציה – בעוד לגרמנים אין מי שיישם את הפילוסופיה ואיטליה כבר לא מגדלת שחקנים ומאמנים. מדובר גם בקריסה מנטלית תחת ציפיות מוגזמות של נבחרות שיש מהן תחושה שאפשר לעשות משהו גדול, אבל אין להם את הכלים הנדרשים ובעיקר הבנה ניהולית שיש צורך לשנות אחרי כישלונות. הדרך הישנה כבר לא מתאימה, ועכשיו האגו הגדול חושש מהתמודדות עם הצורך לשנות.
למעט הבלחות של ויניסיוס, הסגל הברזילאי כלל יותר מדי שחקנים מהליגה הברזילאית הבינונית, כאלו שרצו לכסף הגדול במפרץ וברוסיה, וחלוצים לא מספיק איכותיים ומנוסים ובעיקר בלי אופק. ברזיל חווה עוד טלטלת ענק ותחכה ארבע שנים לשחק במונדיאל נוסף, אולי מוכנה יותר, אבל זה תלוי בחישוב מסלול מחדש שיעניק לה אפשרות להתמודד מול אירופיות ולהגיע כמועמדת אמיתית לזכייה בתואר.
