פעם טראמפ איים להשמיד את הציווליזציה. אחר כך עשה סבוטאז' במזרח התיכון. ועכשיו, אחרי שהתפנה מעיסוקים שכרוך בהם B52, הוא עשה פיגוע בבטן הרכה של הכדורגל העולמי. בחגיגה הגדולה מכולם. ועוד זו שאצלו בבית.
מתבקש להגיד שזה היה עניין של זמן. כלומר עד שטראמפ יגנוב את ההצגה. האיש הרי לא נוהג לדחות סיפוקים. הפוליטקלי קורקט ממנו והלאה. והוא אוהב להתפאר. מנהג כזה. אז למה שלא יגלה לעולם פעור הפה שביקש מפיפ"א לבחון מחדש את הרחקתו של פולארין באלוגון, כוכב הנבחרת האמריקאית, ושעכשיו, בזכותו, הוא יוכל לשחק מול בלגיה בשמינית גמר המונדיאל? טריוויאלי שיספר. ויתאר. ויפליג ויוסיף.
בסוף, מבחינת הנשיא האמריקאי, האירוע שהתגלגל לפתחו, אדום אומלל שאולי נשלף בטרם עת, היה בסך הכל הזדמנות ללמד על עוצמתו.
שום עניין מעבר. ועכשיו, אחרי שאמר מה שאמר, וכולנו שמענו מה ששמענו, נשאר לאסוף מהרצפה את השאריות. להלן: פיפ"א, באלוגון, השופט, ההגינות הספורטיבית הבסיסית. בנוהל הזה אין שום חדש תחת הנשיא האמריקאי. תשאלו את נתניהו. הוא מכיר מקרוב.
פעם אלה מטוסים שיצאו להפציץ ונאלצים לחזור, ופעם זה כרטיס אדום שהונף וצריך להחזיר לכיס.
התרגלנו לקחת בערבון מוגבל את ההצהרות של טראמפ. רק שכאן, בשל החריגות של העניין – זו הפעם הראשונה מאז 1962 שבה פיפ"א מאפשרת לשחקן שהורחק במונדיאל להשתתף במשחק הבא – אי אפשר שלא לחבר בין קצוות החוטים: השופט פסק, האיש החזק בעולם זיהה הזדמנות ולחץ, פיפ"א יישרה קו, התקנון שוכתב. והנה מציאות ספורטיבית חדשה לפנינו, שבה טראמפ בעיגול האמצע של המגרש ומוג’תבא ושופט כדורגל זוכרים לאותו יחס.
מי שחושש מתקדים שיניע ראשי מדינות אחרים, מלכים ונשיאים להתערב בכדורגל, תנוח דעתו. מאחורי הקלעים זה כבר קורה. רק שזה, כאמור, מאחורי הקלעים. ובסוגיות משמעותיות קצת יותר. לא בהחלטות שופט. מה הבא בתור? קיר סטארמר מתקשר מדאוננינג 10 להתלונן על קוון שמיהר להרים דגל? נשיא צרפת מקרון מתקשר לבקש עוד חילוף, או עוד שתי דקות תוספת זמן, או פנדל חוזר? הדבר הראשון שעלה לי כשהפרשה יצאה לאור היה "רק שנבחרת ארצות הברית לא תזכה חלילה במונדיאל". רק זה חסר, שיהפכו את המונדיאל הכל כך מופלא הזה – לאירוע פוליטי מכור.
