ב"מכולת", סרט הביכורים של יובל שני, הדמויות מרבות להסתכל על עצמן דרך מראה, או על אחרות דרך חלונות. במילים אחרות: הן מנסות למסגר את עצמן, ואת האחרים, להבין מי ומה הן בעולם. זהו טריק יפה שהולם את סרט ההתבגרות הישראלי הקטן והמיוחד הזה.
הסיפור מתרחש בירושלים, ומתמקד בשני נערים שכנים עם אמהות לא מתפקדות. האחד הוא אמיר - בגילום עידו טאקו, כנראה השחקן הצעיר הכי מסקרן בשנים האחרונות, שזרח ב"חייל הנעלם" ו"קרוב אלי" — שחי עם דודו (מוריס כהן המיומן). השניים מנהלים במכולת שלהם עסק צדדי של מכירת תרופות בשחור לתושבי השכונה העניים. בבית מולו חי אליהו (אמיתי שולמן), נער עם מראה אנדרוגני שחי עם אמו וסבו הנזקקים. שני מצליח לבנות יפה עולם של "השכונה הירושלמית הדפוקה", אבל עם סיפור ספציפי על שני נערים שחווים התבגרות מינית ונפשית קשה, כשגם שאלת נטייתם עולה באופן לא צעקני.
טעם של עוד. "מכולת"
(מאי עבאדי גרבלר באדיבות טרנספקס)
עם אורך של שעה ו-20 בלבד והרבה רגעים מרומזים, "מכולת" הוא מסוג הסרטים שהם כל כך עדינים, שנדמה שאם תנשפו עליהם הם ייעלמו. מודה, אני לא חובב גדול של סוג הקולנוע הזה, התובעני והשקט במכוון, שבו דמויות ממלמלות או מבצעות באינטנסיביות פעולות שפשרן יתברר רק בחצי השני של הסרט. אבל זו לגמרי בחירה של שני המוכשר שנמשך לקולנוע נזירי. ובכל זאת, בסוף הסרט נשאר לי טעם של עוד, והייתי רוצה לבלות עוד קצת עם הדמויות הללו ולראות מה קורה איתן. בסך הכל, סרט מיוחד.
