"אם נהניתם ממה שראיתם בשבועות האחרונים", אמר שדר פוקס ספורט, ג׳ון סטרונג, בסיום התבוסה של ארה"ב לבלגיה בשמינית הגמר, 4:1, "תמשיכו לתמוך בקבוצת הכדורגל המקומית שלכם. זה לא חייב להיות משחק הכדורגל האחרון שתצפו בו בארבע השנים הבאות. זה ספורט יפהפה“.
התחינה הזו לעשרות מיליוני אמריקאים, שבחודש האחרון עשו סוף-סוף את הצעד המהוסס אל עבר חיבוק משחק הכדורגל, כינסה בתוכה את כל האכזבה העצומה מהדרך בה סיימה נבחרת ארה"ב את דרכה במונדיאל הביתי. ויותר מזה, את החשש מההשפעה שתהיה להפסד הזה על מעמדו הכל כך שביר של ה"סוקר" באמריקה.
האנשים שבאמת אוהבים כדורגל בארה"ב טענו תמיד שהוא אמנם אף פעם לא יהיה פוטבול או כדורסל, אבל הוא יכול להפוך למשחק עממי פופולרי מאוד - כבר עכשיו הוא כזה - וענף מצליח לגיטימי. שני דברים בסיסיים נדרשו כדי שזה יקרה: הצלחה של נבחרת ארה"ב וצמיחתו של שחקן שילדים ירוצו לקנות את החולצה שלו. המונדיאל היה בדרך לעשות בדיוק את זה, ואז הכל התפרק תוך 36 שעות.
הניצחון 1:4 של ארה"ב על פרגוואי במשחק הפתיחה היה שומט לסת. לא רק שהנבחרת נראתה כמו קבוצת כדורגל אמיתית, גם הקהל העצום שמילא את האצטדיון בלוס-אנג׳לס נראה כמו קהל כדורגל אמיתי. זה היה רגע מרגש. הנה, נבחרת כדורגל אמריקאית של ממש, שסוחפת אחריה אומה סקפטית, והנה השחקן הזה, פולארין באלוגון, שילדים ירצו להיות כמותו.
במשחקים הבאים ארה"ב כבר לא חזרה על ההצגה, אבל הגיעה לשמינית הגמר כשהיא מצליחה לעשות מה ששום דבר אחר לא יכול בימים אלה: לאחד מדינה מפולגת. והיא גם הייתה חלק מניצחון נדיר מאוד למה שנהוג לכנות "הכוח הרך" של ארה"ב. תיירים מכל העולם הסתובבו בערים גדולות והתאהבו. אצטדיוני הענק המלאים והעובדה שלכל נבחרת בעולם תמיד יהיה קהל ביתי בארה"ב, כי זה היופי של מדינת המהגרים הזו, עשו עבודת יח"צ שהאמריקאים לא יכלו לקנות בשום מחיר. זה קרס כי ההצלחה להסתיר את הפער בין הפנטזיה של ארה"ב למה שהיא באמת היום, תמיד חיה על זמן שאול.
המאמן מאוריסיו פוצ'טינו מנחם את השחקנים
(Nick Didlick, AP Photo/Nick Didlick)
חוזרים לבייסבול ולפוטבול
ההרחקה של באלוגון במשחק נגד בוסניה הייתה שנויה במחלוקת. קורה. החלטות שיפוט שנויות במחלוקת קיימות בעולם מאז משפט שלמה. כאן בא השילוב הקטלני של הדפיציט התרבותי האמריקאי בכל מה שקשור לכדורגל, עם הארוגנטיות, שלא לומר הנרקיסיזם, שקובעים כי לארה"ב מגיע יחס מיוחד כי היא, ובכן, שווה יותר. כששני הדברים האלה נופלים לפתחו של אדם כמו דונלד טראמפ, זה לא יכול להיגמר טוב.
במשך כמעט חודש נשאר הנשיא מחוץ למונדיאל, מה שעזר לכל הפלגים להתאחד מאחורי הנבחרת, אבל היה ברור שזה זמני והחיבור שלו עם ארגון כל כך מושחת כמו פיפ"א היה קטסטרופלי. נבחרת ארה"ב איבדה תוך שעות ספורות את כל הרצון הטוב שעמד מאחוריה. זה הפך כמעט קונפליקט קיומי עבור אוהדים שהתאהבו בה קשות. מונדיאל שעשה עבודה הרואית בשיקום המוניטין של ארה"ב, ייזכר עכשיו ככזה שבו הבית הלבן דאג לתת לנבחרת יתרון מושחת, ואחרי כל זה היא הפסידה 4:1 לנבחרת בינונית.
הנבחרת ששיחקה נגד בלגיה נראתה כאילו הכדורגל בארה"ב הלך לאחור 36 שנה ב-36 שעות. היא הבקיעה שער אחד מקרי וספגה רביעייה שכללה את אחד הגולים המביכים בהיסטוריה של הגביע העולמי. יום אחרי שנבחרת אנגליה כמעט נפחה את נשמתה כדי לנצח בגבהים של מקסיקו סיטי, עלתה ארה"ב לתנאים מושלמים בסיאטל כשמראש אין לה חשק לחיות. נבחרת לא קורסת ככה תוך כמה ימים בלי שיהיו לזה סיבות שלא קשורות לכדורגל.
אחרי שהפך, שלא באשמתו, למוקד של תקרית דיפלומטית בינלאומית, באלוגון נראה כמי שדווקא כן ריצה את עונש ההרחקה שלו - הוא רק עשה את זה על המגרש. עכשיו יחזור השחקן החביב בן ה-25 לאירופה והסירחון הזה ילווה אותו עוד שנים רבות. אבל באלוגון לפחות נתן לארה"ב רגעים בלתי נשכחים, מה שאי אפשר להגיד על כריסטיאן פוליסיק - קפטן אמריקה! - שהגיע למונדיאל אחרי שלא הבקיע חצי שנה ותרומתו בחמישה משחקים עומדת על כלום ושום דבר.
פולארין באלוגון. מעשית, הוא נראה מורחק
(Ted S. Warren, AP Photo/Ted S. Warren)
ההפסד לבלגיה ישאיר צלקת של ממש על הכדורגל האמריקאי. הוא היה הרסני למשחק שלא יכול להרשות לעצמו ימים כאלה, וייקח זמן כדי להבין את השפעתו על המומנטום שהכדורגל יצר בארה"ב. ליגת הבייסבול בעיצומה, בעוד כמה שבועות יחלו מחנות האימונים של ה-NFL והאמריקאים יחזרו להתרכז בענפים שבהם הם מרגישים הרבה יותר נוח. הם שוב יגידו לעצמם שכדורגל זה לא כזה חשוב, אבל הפעם יידעו שהם משקרים. בחודש האחרון הכדורגל היה אצלם בבית והם התאהבו בו, והם גם יודעים שההשפלה של יום שני בערב בסיאטל הגיעה להם.
