בסיקור דיוני ועדת הכנסת בהצעת חוק יסוד: לימוד תורה, בלט המונולוג של יוסי סרדי, הלום קרב שתקף בחריפות את הדרג הפוליטי על כך שהוא בכלל עוסק בסוגיה לפני שדואגים ללוחמים כמותו. "אתם מדברים איתי על גיוס של חרדים?", הוא שאל לאחר שתיאר את הסיוטים מהם הוא וחבריו סובלים, והוסיף: "תתחילו לקחת אחריות על מי שכן הלך...למה שחרדי ייכנס לצבא אם אתם לא דואגים ללוחמים שלו?"
האמפתיה כלפי סרדי בחדר, שהתבטאה בדומיה מוחלטת של אנשים שלא התפרסמו בזכות איפוק יוצא דופן, התגלגלה באופן טבעי לרשתות, לחלק מתוכניות האקטואליה וגם לכתבות סיכום במהדורות. המעמד תואר במילים צפויות כגון "הופך את הבטן" ו"מדבר מדם ליבו". לפרשן ישי כהן, בעל האוזן הקשובה מאוד למפלגות החרדיות, שעשויות להיפגע ציבורית אם הקטע יהפוך ויראלי, היה חשוב להעיר ב"מהדורת היום" (חדשות 12) ש"לא בטוח שהזעקה הייתה נגד נוסח החוק או החוק עצמו". ובכן, זה אולי נכון ברמה המילולית גרידא אבל חסר כל היגיון בהקשר: הנושא היה סדר עדיפויות ומשאבים, ועל כך בדיוק סרדי התקומם.
(ללא)
אולם זה לא כל כך משנה, משום שגם נאומים כמו זה שנשא סרדי הפכו בעשור האחרון (וביתר שאת מאז 7 באוקטובר) מקריאה שמסוגלת לזעזע את החברה הישראלית לטקס בעל משמעויות סימבוליות בלבד. לקראת סוף 2015, למשל, הזעם של הלוחם עידו רזון על עוולות הביורוקרטיה לאחר שהקריב את גופו ונפשו - תפס תאוצה חריגה. השילוב בין הכוח הסוחף והחדש יחסית של הרשתות החברתיות (ותוכניות הטלוויזיה שזיהו אותו כמו "הצינור"), לבין הקונצנזוס הלאומי סביב החובה המוסרית לדאוג ללוחמים, יצר תחושה שלא רק עידן הבושה סביב הפוסט-טראומה הסתיים: המהפכה בדרך. למדינה לא תהיה ברירה.
מאז חלפו 11 שנה. בתווך הייתה כמובן ההצתה העצמית של איציק סעידיאן, שהראה כיצד אקט קיצוני באמת מסוגל לחולל אפקט במציאות. אלא שגם הוא התגלה כמוגבל מאוד, ודאי בשנתיים וחצי האחרונות. רזון צעק "אני הרגתי בשבילכם בידיים האלה" ואילו סרדי סיפר על תמונות הגופות שרודפות אותו בלילות, אבל שניהם דיברו באותו כאב קורע לב על אותה תחושת הפקרה.
ההבדל המשמעותי היחיד הוא שכיום, אין אפילו רבע אשליה שיש לאירוע תקשורתי כזה את היכולת להסיט את הספינה ממסלולה ובתוך כך להשפיע על הסיקור הפוליטי והביטחוני. נאום כזה היה אמור לצאת מהמשבצת של היילייט אקזוטי בכתבת כרוניקה לטובת שיחה נוקבת ועקרונית: גם על טיפול ושיקום וגם על מחיר החיים בסגנון חרבו-דרבו תוך ריסוק המגזר המשרת. "זה שתחבקו אותנו במסדרונות לא יסדר כלום", אמר סרדי. גם לא לחבק בטלוויזיה.
בקטנה לאחר שעורר כעס כיוון שלא הגיע למשחקי הנבחרת בכדורסל בטענה שפורטלנד לא משחררת אותו, כוכב ה-NBA והנכס הלאומי דני אבדיה ביקר במשחק הכדורגל של ארה"ב נגד בלגיה, ואף מצא זמן לקשקש עם עידו גור, אחד מתוך מיליארד שליחי כאן 11 למונדיאל וגם שדר כדורסל שנחשב מקורב לשחקן (ובעל עסק לטיולי NBA). מהשיחה, ודאי תופתעו לשמוע, לא יצאו כותרות בנוגע לתבוסת הנבחרת נגד קרואטיה, אבל בטח תשמחו לדעת שאבדיה מאמין שהוא היה יכול להיות אחלה בלם. אולי באימונים גור יכול לתפקד בתור קונוס.