"ההזמנה", כשמו כן הוא, הוא סרט מזמין, כמעט מפתה. הוא מזמין בגלל הקאסט המפואר שלו (פנלופה קרוז, אדוארד נורטון, אוליביה וויילד וסת' רוגן), ובגלל קונספט שנדיר למצוא היום: קולנוע שנון לאנשים מבוגרים, המבוסס על כתיבה ומשחק במקום על אפקטים — ארבעה שחקנים המגלמים שני זוגות בדירה אחת. והוא מזמין בגלל הנושא הלא-מוסתר: סקס וחילופי זוגות.
זוג מסוכסך (וויילד ורוגן) מארח לארוחת ערב את השכנים מלמעלה (קרוז ונורטון), ומגלה שהשניים משתוקקים להכניס אותם לעולם האורגיות שלהם. העקיצות בין הדמויות וההבטחה לסקס פרוע יוצרים תסריט משובח שכתבו וויל מקורמק וראשידה ג'ונס (שכתבו יחד, מכל הסרטים בעולם, גם את "צעצוע של סיפור 4").
השחקנית הפכה לבמאית. מתוך הסרט
לרוב אני נוטה לא לסבול סרטים כאלו — "זרים מושלמים" האיטלקי הוא הדוגמה הבולטת — בשל אופיים הצפוי, הבורגני והמרושע. "ההזמנה" מבוסס על סרט ספרדי שזה היה אופיו, אך במעבר להוליווד קרה קסם. ארבעת השחקנים יוצרים דמויות פגומות אך מעוררות אהדה. רוגן, למשל, מגלם אדם מתוסכל ופוגעני המפגין רגעי שבירה אמיתיים, ונורטון זורח בסצנה מופלאה.
הבימוי של וויילד (שחקנית שהפכה גם לבמאית מוכשרת, למשל בקומדיה "חורשות את הלילה") יונק ישירות מהאב הקדמון של הז'אנר, "מי מפחד מווירג'יניה וולף" האלמותי. שם, כמו פה, הדמויות מקבלות רגעים של חסד.
בסך הכל, "ההזמנה" הוא סרט כיפי להפליא לקהל בוגר: מצחיק, ארסי, מתוק ומאוד סקסי. תנו לו לפתות אתכם.
