דקה 88, סאנה לאמנס, שהחליף את תיבו קורטואה, גומר לבלגיה את חלום המונדיאל.
ואצלי הלב דופק. כל השדים מהילדות חוזרים אליי. אז כדי לשפר את מצב רוחו של השוער השני הבלגי, כתבתי לו שיר:
אתה אף פעם לא ראשון. אתה שוער שני.
אתה האיש שרואה את הכל מתוך ספסל גדול. זה שעומד בצד של התמונה, עם חולצה אחרת. גם אם תפסת יום גדול, גם אם ניצחת משחק בפארמה, בבלומפילד או ביום גשם בחולון, תמיד ישאלו: “מי זה ששיחק שם? מי עמד בשער?” ואז יגידו: “אה, זה ההוא... זוכר אותו? בחור נחמד. הוא היה שוער שני". אף פעם לא מספר 1.
הקלישאה המפורסמת אומרת שאף אחד לא יודע מי היה הסגן של בר כוכבא, אבל את המחליף של קורטואה כולם כבר מכירים. סביר להניח שסיפורו עוד יהדהד בכל פעם ששוער ראשון ייפצע.
אין מקצוע כפוי טובה יותר ממקצוע השוער. ואם אתה שוער שני, בכלל מתייחסים אליך כאדם עם מטרות לא ברורות בחיים. תאמינו לי, מי כמוני יודע. את רוב שנות הנעורים שלי העברתי על קצה הספסל של צעירי הפועל ת"א, ועד היום אני מעריץ את סרחיו גויקוצקאה הארגנטינאי, שהחליף את נרי פומפידו במונדיאל 1990, סחב על הגב את מראדונה עם סדרת עצירות פנדלים אדירה, ורק בגמר נכנע לפנדל גרמני.
זה רגע מוזר. אתה ממתין להזדמנות, ובו בזמן מתפלל שלא יקראו לך. במיוחד כשהשוער הראשון הוא נפיל בדמותו של נציג ישראל במונדיאל. אגב, גם גדולים ממנו נפלו בהשמטת כדור באשמתם. תשאלו את אוליבר קאן בגמר מונדיאל 2002.
סקירה קטנה של השוערים במונדיאל הנוכחי מראה שנולד דור חדש. מנואל נוייר כבר הזדקן, ג'ורדן פיקפורד האנגלי תמיד נראה לי לא אפוי, וספק אם אמיליאנו מרטינס, גיבור המונדיאל הקודם, יצליח שוב לסחוב את מסי לגמר. לא עוד שמות גדולים, אלא שוערים פרקטיים שמציגים סגנון חדש. השוער של מרוקו, יאסין בונו, המציא מקצוע חדש כעוצר פנדלים, השוער המצרי מוסטפא שובייר עצר את הטיל של לאו מסי, ומעל כולם ווזיניה, כוכב המונדיאל מקייפ ורדה.
ואולי זה כל הסיפור של שוערים שניים. הם חיים שנים בצל, מחכים להזדמנות שהם מקווים שלא תגיע. אבל כשהיא כבר מגיעה, אין להם זמן להתכונן. הם פשוט צריכים להיות שם.
ובסוף, מספיק משחק אחד גדול כדי שאף אחד כבר לא ישאל מי היה השוער הראשון.
הקלישאה המפורסמת אומרת שאף אחד לא יודע מי היה הסגן של בר כוכבא, אבל את המחליף של קורטואה כולם כבר מכירים. סביר להניח שסיפורו עוד יהדהד בכל פעם ששוער ראשון ייפצע





