אי-אפשר עדיין לקבוע אם זה המונדיאל הטוב בהיסטוריה או הגרוע בהיסטוריה. יש עוד זמן כדי לחשוב אם הטורניר הזה ייזכר כקלאסיקה או כתקלה שנמשכה חודש וחצי. אבל דבר אחד כבר אפשר לקבוע בוודאות: זה המונדיאל שהתבכיינו בו הכי הרבה בהיסטוריה. מונדיאל הבכיינים.
הנהי סביב ארגנטינה כבר שבר יותר שיאים מלאו מסי. כל שריקה לטובתה הופכת מיד לראיה במשפט ראווה בינלאומי, כל החלטה גבולית היא הוכחה לכך שפיפ"א סימנה מראש את המנצחת, וכל ניצחון שלה מחייב ועדת חקירה. חשבנו שמצרים הציבה רף בלתי ניתן לשבירה, אחרי שספגה שלושה שערים ב-13 דקות והחליטה שהבעיה האמיתית הייתה השופט. אבל אז הגיעו השווייצרים והתלוננו על הכרטיס הצהוב השני המוצדק לחלוטין שספג בריל אמבולו בעקבות התחזות. כלומר, הם זעמו על כך שהשופט ראה עבירה על החוק והחליט לאכוף אותו. שערורייה אמיתית.
עם כל הכבוד לשווייץ, שיא העולם החדש שייך לנורווגיה, שם התלוננו שהשער של ג'וד בלינגהאם היה צריך להיפסל משום שכדור קודם פגע במצלמה מעופפת. לא במהלך שהוביל ישירות לשער, לא שנייה לפני הבעיטה ולא בזמן מסירה מכריעה. היה מהלך שלם אחרי כדור השוער שפגע ברחפן, אבל מבחינתם זה הספיק כדי לדרוש פסילה. צריך להיות אדם חסר בושה לחלוטין כדי להתלונן על דבר כזה. זה ברמה של להחזיר מנה במסעדה בגלל שהצלחת לא עגולה מספיק, או לריב עם דיילת במשך רבע שעה כי קיבלת שוקולד חלב ולא מריר. טוב לדעת שגם לנורווגים אין באמת קלאס.
למעשה, זה כנראה העידן שבו לאף אחד כבר אין קלאס. יש תחושה שמי שלא בוכה, פשוט לא מקבל. כל שריקה מינורית הופכת לדיון של שלושה ימים ברשתות החברתיות ומשמשת הוכחה ניצחת לכך ש"כולם נגדנו". גודל הנבחרת לא משנה. גם אימפריות כדורגל וגם אנדרדוגים מוחלטים אימצו את אותה מנטליות ילדותית: אם הפסדנו, מישהו כנראה סידר אותנו. הוא רוצה את ארגנטינה. רק תזכרו משהו אחר: את הכסף הגדול פיפ"א כבר עשתה מזמן. גם אם הגמר היה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נגד מצרים - הכרטיסים אליו כבר נמכרו במיליוני דולרים.
ולא, ה-VAR והחוקים החדשים לא אשמים. האחריות היא על הנבחרות, ועוד יותר מכך על האוהדים. כל אוהד הפך פתאום למומחה שיפוט. הוא נתן לצ'אט GPT לקרוא את החוקה, עצר צילום בדיוק בפריים שנוח לו, צייר עיגול אדום סביב רגל של שחקן והעלה לטיקטוק "הוכחה" שקיבלה אלפי לייקים.
איך האנשים האלה חיים עם עצמם? לא ברור. מה שברור הוא שהם כבר שולטים בשיח. לא מספיק לתת את פרס השחקן המצטיין, צריך גם להעניק גם להעניק פרס על הנהי הטוב ביותר. בינתיים נורווגיה מובילה ומצרים במקום השני, אבל שום דבר לא סגור.
הנהי סביב ארגנטינה כבר שבר יותר שיאים ממסי. כל שריקה לטובתה הופכת לראיה במשפט בינלאומי, כל החלטה גבולית היא הוכחה לכך שפיפ"א סימנה מראש את המנצחת, וכל ניצחון שלה מחייב ועדת חקירה