אִם לֹא תֵּצְאוּ הַיּוֹם מִן הַבָּתִּים
אִם לֹא תָּנִיפוּ זְרוֹעַ יְצוּקָה כְּאִישׁ אֶחָד,
אֶגְרוֹף פְּלָדָה שָׁחֹר: דֵּה-מוֹ-קְרַטְיָה!
אִם לֹא תִּשְׁטֹפְנָה רַגְלֵיכֶם הָרוֹעֲמוֹת אֶת קַפְּלָן
עַד יְרוּשָׁלַיִם
אִם לֹא תָּגֵנּוּ בְּגוּפְכֶם מַמָּשׁ עַל הַשְּׁפִיטָה
יָקוּמוּ עֲלֵיכֶם שְׁלַל סַרְסוּרֵי הַדָּת
כּוֹבְשֵׁי הָאָרֶץ שֶׁיָּזִינוּ בְּדַמְכֶם עוֹד מִלְחֲמוֹת שׁוֹלָל
הַמְּסִיתִים הַהֵם לְרֶצַח רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
הַדָּם שֶׁתֻּכְרְחוּ לִשְׁפֹּךְ בִּכְפַר בִּלְעִין וּבְחַוַארַה
לִשְׂשׂוֹנוֹ שֶׁל "קֹמֶץ" יִשָּׂרֵף לָכֶם הַכְּפָר
אִם לֹא תֵּצְאוּ הַיּוֹם לָרְחוֹבוֹת
אִם לֹא תִּתְנַגְּדוּ בְּכָל לִבְּכֶם וּמְאוֹדְכֶם וְנַפְשְׁכֶם הַחֲרֵדָה
תִּרְעַד אַדְמַת הַטֶּבַח יוֹם וָלַיְלָה
עַד תִּבָּלַע בָּהּ קֶרֶן אוֹר אַחֲרוֹנָה.
*בעקבות "כרוז מס. 1 לתלמידי כיתות יא'", אהרון שבתאי
