א. קטסטרופת הייעוץ המשפטי. אמת אומרים כל הטוענים, כי החקיקה העומדת על סדר יומה של הכנסת בעניין מוסד היועץ המשפטי היא הרסנית ומנוגדת לשלטון החוק ולאינטרסים של מדינת ישראל כפי שאזרח הגון היה רוצה לראותם.
למקרא ההצעה על הפרק יתחלחל המשפטן הרוצה בממשלה מתפקדת על פי החוק. החלשתו הדרמטית של הייעוץ המשפטי לממשלה, בראש הפירמידה ובמשרדים, משמעה פוליטיזציה גמורה שפירושה לגבי המערכת המשפטית "בימים ההם אין משפט בישראל, איש הישר בעיניו יעשה". משרת היועץ המשפטי תרוסק במהותה, חוות דעתו יהיו המלצה בלבד, על כל המשתמע במדרון להפקרות. שומו שמים.
ב. הציות לפסקי דין. הממשלה בהחלטתה נתנה הכשר לאי-ציות להחלטת בית המשפט העליון בנושא (לא החשוב ביותר) של מועצת הרשות השנייה. שרים הסבירו מיד שלהחלטה שיפוטית שבעיניהם אינה כחוק אינם צריכים לציית. מזכיר הממשלה ניסה לטעון אחר כך שלא נאמר דבר זה בהחלטת הממשלה, אך הפרשנות מטעם שרים, ובהם שר המשפטים, מדברת בעדה. דבר זה ממאיר, הן משפטית, הן ציבורית והן חינוכית - אוי למדרון החלקלק שהממשלה דוחפת אותנו אליו. אין לבית המשפט חרב או ארנק, אמרו מייסדי ארה"ב. במקרה זה לא דייקו. ביזיון בית המשפט, סנקציות נגד עובדי ציבור שלא יצייתו חלילה – עשויים להיות במקומם. זכורני מימי כהונתי כיועץ משפטי לממשלה, ששר מסוים החליט בניגוד לחוק על מתן סכום גבוה מאוד לפלוני (לזכות השר ייאמר כי לא היה זה עניין פוליטי או למקורבים, אלא מתחושת רחמים). התקשרתי לשר ולאחר שיחה שבה עמד תחילה על שלו ואמרתי שנגיש נגדו תביעה אישית, הוא ירד מהנושא. אבל איני מתעלם מחסרונות במערכת האכיפה. אחד מהם הוא הסחבת. חלקה מעומס שיש לתקן גם במינויים ובהתייעלות. אבל חלקה הוא עינוי הדין, העלול להפוך לעיוות דין. אני מכיר אישית לאחרונה לפחות תיק אחד שמתגלגל - ובחרתי מילה זו - 12 שנה במערכת, ארבע במשטרה ובפרקליטות ושמונה בבתי המשפט, והדרך לא תמה. זה חריג אבל אלה מהדברים שטעונים תיקון.
ג. ראש שב"כ ו"הנאמנות לדרג הנבחר". התבטאויות ראש שב"כ דוד זיני באשר לנאמנות מדאיגות. בוודאי מצפים מעובד ציבור לכבד דרג נבחר, שלמרותו הוא כפוף על פי דין, אך נאמנותו היא למדינת ישראל ולמשימות של הארגון שבראשו הוא עומד. זו הנאמנות ואין בלתה. ייתכן שאילו היה בפניו נאום כתוב בנושא כה רגיש, היה נחסך הפולמוס, ודי לחכימא. אבי נהג לומר על נאומים מסוימים, היה נאום גדול אך למעלת שתיקה אינו מגיע. מניסיוני, לקח טוב בכל עת.
ד. ומשהו חיובי. מדף הספרים שלנו מתעשר יום ויום בחומרים המרחיבים את הדעת ואת הלב. סא"ל (במיל') ציונית פתאל-קופרווסר, סופרת וחוקרת יהדות בבל, בספרה החדש "בשבילה אתה נהר", מתארת בדרך של רומן היסטורי את תולדותיה של משפחה יהודית מעיראק לאורך יובל שראשיתו בבבל והמשכו ישראל. ד"ר אברהם דוד, היסטוריון ימי הביניים, בספרו החדש "חברה יהודית באיטליה בתקופת הרנסאנס", מתאר מזוויות שונות פרקים מגנזים עלומים, בהמשך ליבול מחקריו הקודמים. זאת וזה לתפארת תרבות ישראל.