בקרב הציבור היהודי הלא-חרדי, שורר קונצנזוס נדיר: כולם מסכימים שהחרדים צריכים להתגייס. אלא שלמרבה הצער נדמה כי הקונצנזוס הזה מסמא את עיניהם של נבחרי הציבור מלייצר דיון אמיתי שיקדם בפועל את גיוסם. את הדיון בחלופות החליף שיח שנאה מזוקק, שיש בו אפס סובלנות לפרטים. כך למשל, זכה השבוע חוק הצהרתי ואנורקטי בשם "חוק יסוד: לימוד תורה" לתגובות שנעו בין אובדן פרופורציות לאובדן עשתונות מוחלט.
גרסתו הראשונית של החוק שהונחה על שולחן הכנסת, הייתה אכן מקוממת. אחרי סעיף ראשון שציין ביבשושיות ובממלכתיות כי "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי", ביקש החוק לקבוע כי “ישראל רואה חשיבות עליונה בעידוד לימוד תורה... ולעניין זכויותיהם וחובותיהם יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה... כמי שמשרתים שירות משמעותי”.
אם תשאלו את עשרת האנשים הבאים שתפגשו מה הופיע בגרסה הסופית של החוק, שאותו כינה בנט "חוק יסוד ביזוי התורה" ואיזנקוט "כתם שלא יימחה", הם לא ינחשו כי כל מה שנותר מהחוק הראשוני הוא הסעיף הראשון שלו. כן, כן. חוק היסוד האימתני שעבר השבוע, זה שחילי טרופר כינה "יריקה בפרצופים של לוחמי צה"ל הגיבורים", הוא לא יותר משורה בספר החוקים הקובעת כי "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל". במילים אחרות, במקום לקבוע כי מי שלומד תורה שקול מוסרית ללוחם שמסכן את חייו, חוק יסוד לימוד תורה קובע כי יש בתורה ובלימודה ערך.
בעולם אחר היה ניתן לטעון כי העובדה שמדובר בחוק יסוד תסייע לחרדים להגן על חוקים המעניקים ללומדי התורה זכויות כאלו ואחרות. אלא שבמציאות המשפטית שיצר בג"ץ, אין כל מעמד לחוק יסוד אם הוא איננו תואם את השקפת העולם של השופטים העליונים, הרחוקה מאוד מרוחו של חוק זה.
החשיבות היחידה של החוק, בגרסה שעברה בכנסת, היא כי הוא מסמן לאילו פוליטיקאים אין את האינטגריטי, האומץ והרצינות הנדרשים בכדי לעמוד מול הציבור שלהם ולהציע פתרון אמיתי לבעיה החרדית. כך למשל, איזנקוט, המסתמן כמועמד המוביל של האופוזיציה, דיבר השבוע בשני קולות. בעוד הוא מודיע כי חוק שטען כי התורה היא ערך הוא כתם, הוא צוטט רגע מאוחר יותר בראיון לכיכר השבת כשהוא אומר: "לא אגיד אפס לומדים, זו אמירה פופוליסטית... יש לי כבוד לעולם התורה".
המסר הכפול שמייצר איזנקוט מול שני ציבורים שונים – האחד הציבור הכללי ממנו מגיעים מצביעיו, והשני הציבור החרדי בכלי תקשורת המיועד אליו – אינו מעיד על מיומנות פוליטית גבוהה, אלא על חוסר רצינות. פוליטיקאי שמשמיע לכל ציבור מה שהוא רוצה לשמוע, לא יעז כשיהיה הכוח בידו, להעביר פתרון חלוט ומורכב שלא ימצא חן בעיני טהרנים המקדשים פתרונות פשוטים ולא ישימים.
חוק לימוד תורה שעבר השבוע במליאת הכנסת לא חשוב כחוק. הוא לא שינה את ישראל, אלא רק הסיר את המסכות וחשף בפנינו כי מתחת לקמפיין מתוקתק, אכזרי וחד-ממדי של האופוזיציה, לא נמצא דבר מלבד אוויר חם. למנהיגי האופוזיציה הייתה השבוע הזדמנות להראות כי הם בוחרים באחדות ובפתרון היכן שהם יכולים, ומאמצים את המחלוקת כמוצא אחרון. היציאה הנחרצת והמגוחכת נגד אמירה ברורה מאליה, מראה כי נכון לעכשיו הם מחויבים לכניעה לעדר ולא לשינוי אמיתי של פני המדינה.
