ב-19 בספטמבר 2002, כמה דקות לפני השעה 13:00, החריד פיצוץ עז את רחוב אלנבי בתל-אביב. מחבל מתאבד שעלה על אוטובוס קו 4 פוצץ את עצמו סמוך לבית הכנסת הגדול, רצח שישה ישראלים ופצע יותר מ-80. חקירת שב"כ הובילה אל אשרף זגייר, פעיל חמאס ממזרח ירושלים, ששילח את המחבל והסיע אותו לזירה. הוא נידון לשישה מאסרי עולם.
בינואר 2025 שוחרר זגייר במסגרת עסקת החטופים. בכפר עקב קיבלו את הרוצח בתהלוכה חגיגית שכללה דגלי חמאס וקריאות הסתה. באירוע השתתפו גם שלושת אחיו. מאחר ששוחרר בעסקת חטופים ובתקופה רגישה מול חמאס, האכיפה כלפי זגייר הסתכמה בשלילת רישיונו של הנהג שהסיע אותו ואת אחיו על שנסע ללא חגורת בטיחות. ממש כך. שלושת האחים נעצרו, אך לא הוגש נגדם כתב אישום. במחוז ירושלים של המשטרה צפו בתסכול בסרטונים מהתהלוכה כשידיהם קשורות.
סנ"צ אודי רונן. מדובר בכמות גדולה מאוד, אבל אנחנו עושים זאת בשמחה"
(צילום: נעמה שטרן, מקור ראשון)
אחד הקצינים במחוז, רפ"ק (וכיום סנ"צ) אודי רונן, התיישב מול המחשב שלו, פתח את קובץ האקסל שהכין ממש לאחרונה והוסיף את האחים זגייר אל בקשת הגירוש שהכין עבור משרד הפנים מתוקף חוק גירוש משפחות מחבלים, שעבר בכנסת חודשיים קודם. בהמשך ישגר עוד יותר מ-100 בקשות כאלה. קובץ האקסל יגיע עד לשרי הממשלה ובכירי השב"כ, המשטרה והייעוץ המשפטי לממשלה.
לפי החוק, שאושר בנובמבר 2024 ברוב של 61 ח"כים, שר הפנים רשאי להורות בכפוף לשימוע על גירוש בן משפחה של מחבל אם זה ידע מראש על תוכניתו של בן משפחתו לבצע מעשה טרור, אם הביע תמיכה או הזדהות עם מעשה טרור או אם פרסם דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור. אבל מאז חקיקתו הוא לא יושם אפילו פעם אחת – בעיקר בגלל התנגדותם של גורמי הייעוץ המשפטי.
באופן מפתיע לא הוגשו עתירות לבג"ץ נגד החוק, ולכן בית המשפט לא התערב. הוא עשה זאת רק לפני כמה שבועות דווקא בגלל עניינו של רפ"ק רונן, שיועד על ידי המפכ"ל והשר בן גביר להיות ראש "מדור הסתות". בעתירות שהוגשו נגד הקמת המדור עלה החשש שינצל את כוחו למעקב אחר מפגינים או אזרחים ערבים תמימים. בתום הדיון הוציאו השופטים צו ארעי נרחב שלפיו "ייאסר על המשיבה (המשטרה – נ"ב, א"א) מלבצע ניטור יזום אחר אנשים ספציפיים לצורך גילוי עבירות הסתה וביטוי מכל טעם שאינו מלמד על חשד לביצוע עבירה ובהיעדר אישור פרקליטות". השופטים כלל לא ידעו שהם מונעים בכך את השימוש בכלי שמטרתו העיקרית היא יישום חוק גירוש משפחות מחבלים.
כעת חושפים ynet ו"ידיעות אחרונות" מסמכים פנימיים, תכתובות מייל ופרוטוקולים של ישיבות בהשתתפות בכירי משטרת ישראל, הייעוץ המשפטי לממשלה ומשרדי הממשלה הרלוונטיים בנוגע ליישום החוק שנותר בינתיים על הנייר.
השר מחליט לבדו
לאישור החוק קדמו דיונים סוערים בוועדת בכנסת. נציגת היועצת המשפטית לממשלה הזהירה כי החוק לא מגובה בחוות דעת של מערכת הביטחון וציינה כי היועמ"שית, גלי בהרב-מיארה, פנתה לראש הממשלה וביקשה ממנו להורות למטה לביטחון לאומי (מל"ל) לערוך עבודת מטה בנושא. "כשאנחנו מסתכלים על חוקתיות של חוק, הדבר הראשון הוא קשר רציונלי בין אמצעי למטרה, ואת העניין הזה אמורה ליישב חוות הדעת", הסבירה הנציגה.
היועצת המשפטית של הכנסת, עו"ד שגית אפיק, סברה כי החוק מחורר מפני שלא ברור, בין השאר, לאן מגרשים, איך ועל ידי מי. החוק גם לא דורש את שלילת אזרחותם של בני המשפחה, מה שמותיר פתח לחזרתם לארץ. ובניגוד לחוק גירוש מחבלים, שלפיו שר הפנים מקבל חוות דעת מוועדה מייעצת, בחוק הזה הוא מחליט לבדו.
אלא שהחוק עבר, וכמו עץ שנפל במעבה היער – הוא לא השמיע קול. גורמי האכיפה הרלוונטיים – השב"כ, הייעוץ משפטי לממשלה ורשות האוכלוסין במשרד הפנים – לא החלו ליישמו. היחיד שפעל לממש אותו היה רפ"ק רונן, בהנחיית מפקדיו במחוז ירושלים. הוא אסף ביוזמתו שמות בני משפחה של מחבלים שהסיתו לטרור, והציף את הדרישה לגרשם במעלה פיקוד המשטרה. עד כמה למעלה? עד לראש אגף החקירות והמודיעין, ניצב בעז בלט, והמפכ"ל, רב-ניצב דני לוי.
ניצב בלט הורה להקפיא את כל הפעילות בנוגע לבקשות גירוש עד לקבלת הנחיות מהיועמ"שית
בהוראתו של בלט שלחה המשטרה ליועץ המשפטי של המשרד לביטחון לאומי עו"ד אריאל סיזל בקשה לגירוש בני משפחות של שלושה מחבלים שהסיתו לטרור, וזה העביר אותן לאחר בדיקה למשרד הפנים. בינואר 2025 הוציא שר הפנים לשעבר משה ארבל הודעת שימוע לשלושתם. "מי שמסית, משבח ותומך בטרור – אין לו מקום בקרבנו", הכריז ארבל.
הודעת השר הובילה לסדרה של ישיבות סוערות, שבהן ניסתה המשטרה לקדם את בקשות הגירוש. זאת בעוד שהדרג המשפטי הציף לא מעט בעיות הכרוכות לשיטתו ביישומו.
במרץ 2025 נערכה ישיבה בראשות המשנה ליועמ"שית, גיל לימון, ובהשתתפות בכירי הפרקליטות, המשטרה ומשרד הפנים. במהלכה אמרה נציגת הייעוץ המשפטי של רשות האוכלוסין וההגירה כי השר ארבל כלל לא נועץ בה לפני שהוציא את מכתבי השימוע. "על אף מה שעולה מתוך הנוסח של המכתבים, הם למעשה אינם בגדר מכתבי שימוע, אלא שלב מקדמי של איסוף מידע שמטרתו התנעת התהליך לבחינת יישום החוק על אותם מקרים פרטניים", אמרה. בניגוד להכרזת השר, הבהירה, "טרם התקבלה החלטה בעניין אותם המקרים".
הבקשה לאשר את גירושם של השלושה הגיעה ממחוז ירושלים, אך מי שהעבירה אותה ללשכת שר הפנים הייתה תת-ניצב שלומית לנדס, ראש חטיבת החקירות במשטרה. התברר שהיא עשתה זאת בניגוד לחוות דעת של יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי, עו"ד אריאל סיזל, שלפיה "החוק אינו בעל תחולה רטרואקטיבית, ועל כן הוא חל רק על מקרים שבהם אירוע ההסתה התרחש לאחר כניסת החוק לתוקף". במסמך פנימי שנשלח מהייעוץ המשפטי לממשלה למשתתפי הישיבה נכתב כי "חרף האמור, רח"ט חקירות במשטרה החליטה להעביר ללשכת השר לביטחון לאומי את שלושת המקרים האמורים, הגם שפרסומים המסיתים בהם נעשו בטרם חקיקת החוק".
הייעוץ המשפטי לממשלה מתח ביקורת על כך שאחת מבקשות הגירוש נוגעת לפלסטינית בשם זינה ברבר, תושבת סילוואן שבמזרח ירושלים, ששוחררה בעסקת החטופים הראשונה. "נדרש היה לקבל מראש את התייחסות שב"כ להשפעות אפשריות של ההחלטה על עסקאות חטופים", אמר המשנה לימון באותה ישיבה, ומתח ביקורת על כי "לא קוים הליך סדור של בחינה משפטית בנוגע לחוק והשאלות המשפטיות הנוגעות ליישמו בראי פסיקת בג"ץ ואמות המידה החוקתיות". בתום הישיבה הורה לימון לרשות האוכלוסין ולמשרד הפנים להגיש חוות דעת על דרכי יישום החוק.
חוק גירוש משפחות מחבלים. לא הוגשו עתירות
באותו דיון השתתף גם נציג השב"כ, ששמו אסור בפרסום, לצד בכירי הפרקליטות והמחוז. "לא הכרנו את הפניות הללו בכלל עד לזימוננו לישיבה הזאת", טען איש השב"כ בדיון. "לא הבנו למה נבחרו דווקא השלושה האלה. אנחנו מבקשים שאם יהיה מהלך נוסף בעתיד, הוא ייעשה בשיתוף איתנו כפי שמקובל עד היום. החוק לא התקבל בהתאם לעמדה שהצגנו בכנסת וסעיפים רבים התקבלו על אף עמדתנו הייתה שונה".
יועמ"ש מחוז ירושלים במשטרה, עו"ד ג'ורג' קיוורקיאן, הגיב לדברים וטען שהשירות דווקא ידע. "שב"כ נכח בדיונים במחוז ברמה רציפה. הנושא עלה שם שוב ושוב", אמר. נציג השב"כ התרעם: "ככה לא מודיעים לנו. מישהו פה התבלבל לגמרי. שב"כ אחראי לביטחון, ולא תקין לעשות את זה בלי לתאם איתנו. מי שרוצה להיכנס לנעלינו ולהקים שב"כ ב' – שיודיע. יכולתם לגרש בטעות מישהו רגיש שאנחנו מתעדפים אחרים על פניו. זה לא מכבד מצד המשטרה. לא ידענו על השימועים וזה יכול לפגוע בעסקאות חטופים ובעניינים אחרים".
לימון פנה אל סנ"צ (וכיום נצ"מ) רותי האוסליך, ראש מדור חקירות באגף החקירות והמודיעין, ושאל אם נערכה התייעצות משפטית פנימית במשטרה במטרה לבחון על מה החוק חל ועל מה לא. "בעבר המשטרה לא הייתה מעורבת בשלילת מעמד. מה קרה שהיא מעורבת?" תהה. עו"ד יאיר מתוק מהייעוץ המשפטי של המשרד לביטחון לאומי נחלץ לעזרתה: "הסתה היא תחום שהמשטרה חוקרת ומתעסקת בו, כך שהמידע מצוי אצלה". יועמ"ש מחוז ירושלים הוסיף: "החוק חשוב מבחינת הרתעה ומניעת טרור, ומחובתנו לתת את הכלים למי שמוסמך לשקול לממש את סמכותו". הוא אף עקץ את חבריו המשפטנים: "אנחנו צריכים לבחור פרשנות שמקיימת את החוק, ולא כזו שלא מקיימת אותו".
חתן השמחה, רפ"ק רונן, היה גם הוא נוכח בוויכוח הנוקב. "לדעתנו יישום החוק מרתיע מאוד", התייחס להערה של נציגי פרקליטות מחוז ירושלים כי המשטרה לא פנתה אליהם בנוגע לאפשרות של פתיחת הליך פלילי נגד המגורשים, ואמר כי "אין בחוק כל דרישה שיהיה נגד המסית הליך פלילי. אין דרישה שהוא יורשע או שיוגש כתב אישום. השיקולים של הפרקליטות מתי להגיש כתב אישום ומתי לא בגין הסתה, כמו מספר ההסתות ועוצמתן, אינם נדרשים בחוק. שאלתם כיצד בחרנו את השמות (של המועמדים לגירוש – נ"ב, א"א) להגיש את הבקשות? התשובה היא שקראנו את החוק, קראנו את הדיונים לגביו בכנסת כדי להבין את תכלית המחוקק מאחורי לשון החוק והתחלנו לבדוק מי עומד בתנאיו".
ההערה של פרקליטות מחוז ירושלים, שאליה נדרש רונן, משקפת בעיה משפטית: לפי החוק, ניתן לגרש משפחת מחבל בגין התבטאות מסיתה גם אם אינה עולה כדי פלילים. אלא שזה יוצר אבסורד: התבטאות שאינה עומדת ברף הפלילי שיכול להביא לענישה של עבודות שירות, עומדת ברף המינהלי שעשוי להוביל לסנקציה חמורה הרבה יותר – גירוש מהמדינה.
רונן המשיך: "אכן מדובר בכמות גדולה מאוד (של מועמדים לגירוש – נ"ב, א"א), אבל אנחנו עושים זאת בשמחה כי זה החוק, ואנחנו מעוניינים לאפשר לשר בעל הסמכות לבחון את כל מי שנמצא שעונה לתנאים שנקבעו בחוק. עומס הבדיקות אינו שיקול מבחינתנו בשאלה אם עלינו לעשות אותן".
עו"ד לימון פנה אל רונן ושאל: "האם באיתור השמות ובהחלטה להגיש בקשות הבאתם בחשבון את העובדה כי לפי בג"ץ מדובר בפגיעה קשה בזכויות וחירויות?". הוא התייחס לפסיקות עבר בנוגע לגירוש המחבלים עצמם ולשלילת האזרחות או התושבות של המחבלים ובני משפחותיהם. רפ"ק רונן השיב: "ברור לנו שיש פגיעה קשה בזכויות של מי שמגורש. אבל תפקידנו אינו להחליט מתי הפגיעה מוצדקת, אלא לתת מצע של מועמדים למימוש הסמכות. לא לנו ולא ליתר המעורבים הסמכות לצמצם את תחולת החוק בכך שלא נעביר (לשר הפנים – א"א, נ"ב) שמות רבים ונחליט לשמור את יישום החוק רק למקרים החמורים ביותר או הקיצוניים ביותר. המחוקקים חוקקו חוק ורצו לממש את הסמכות. אנחנו בעלי מידע משמעותי על טרור והסתה לטרור ואנחנו גם מנטרים ייזום הסתה. יש לנו הרבה מידע, וטבעי ומתבקש שנעביר אותו לבחינה. המקרים שאיתרנו היו מקרים קשים במיוחד של מי שהסית לטרור לפני שאחיו הקטין הלך לבצע פיגוע, ואחרי שאחיו דקר למוות שוטר הוא המשיך להסית והילל אותו. אנחנו נעביר עוד בקשות רבות, עשרות".
ח"כ משה ארבל. מכתבי שימוע
(צילום: גיל נחושתן)
רונן טען שלא הכיר את חוות דעת יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי כי החוק אינו חל על עבירות הסתה שבוצעו לפני חקיקתו. "ואם היינו יודעים", אמר, "היינו חולקים עליה".
עו"ד לימון סיכם את הישיבה: "נראה שכל אחד רק העביר הלאה ולא נערכה בדיקה לפני שאזרחים קיבלו הודעות על כוונה לשקול גירוש. התמונה עגומה ומאוד בעייתית. נוציא הנחיות כיצד להתקדם מכאן". בכך עצר הייעוץ המשפטי לממשלה את יישום החוק, כלומר – את שלושת השימועים הראשונים שהוציא השר ארבל, החלטה שעוררה זעם במחוז ירושלים.
מאחורי הגב של לימון
בתחילה יישר ניצב בלט קו עם לימון. יום לאחר הישיבה במארס 2025 הפיץ בלט הנחיה, שבה הורה להקפיא את כל הפעילות בנוגע לבקשות גירוש משפחות מחבלים עד לקבלת הנחיות מהיועמ"שית. אלא שיממה לאחר מכן יצאה הנחייה מטעם המפכ"ל להמשיך להעביר בקשות גירוש, כל זאת מבלי ליידע את לימון. לפי מקורות במשטרה, שינוי המדיניות היה בתיאום בין בלט למפכ"ל. אותם מקורות מדגישים כי מבחינתם, הוראתו של לימון לעצור את יישום החוק לא הופנתה אליהם.
מחוז ירושלים המשיך אפוא בפעולות לאיתור מסיתים לטרור מבין קרובי משפחה של מחבלים, ועד אפריל 2025 זינק מספר הבקשות מ-3 ל-33, כולן ביוזמת רונן. בדיון שנערך באחת מוועדות הכנסת התעקש השר בן גביר כי רונן – ולא אחד הקצינים הבכירים – יציג את עמדת המשטרה בנוגע למאבק בהסתה.
כשהבין השר לביטחון לאומי שיישום החוק תקוע, כינס בלט על פי דרישתו ישיבה עם סגניו ועם קציני האח"מ בכל מחוזות המשטרה בנוכחות השר לביטחון לאומי. תנ"צ לנדס, ראש חטיבת החקירות, אמרה בדיון כי למעשה רק מחוז ירושלים במשטרה מגיש בקשות, וכי סנ"צ האוסליך אחראית להעבירן לשר הפנים. אלא שאז הפתיעה את הנוכחים וציינה כי אח"מ אימצו את חוות הדעת של יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי ושל הייעוץ המשפטי לממשלה, שלפיה אי-אפשר לגרש קרובי משפחה של מחבל אם הסיתו לפני כניסת החוק לתוקף. בשלב הזה, נזכיר, המשטרה פעלה ללא נהלים וחוות דעת ליישום החוק.
עו"ד גיל לימון. תמונה עגומה
(צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
"אנחנו מטפלים בבקשות סביב השעון", אמרה לנדס, "אבל בינתיים הועברו בקשות שלדעתנו החוק לא חל עליהן – כאלו שההסתה הייתה לפני החקיקה. אין טעם להעביר אותן לשר ואין טעם לעבוד עליהן. חבל על הזמן של כולנו". אחד הנוכחים העיר לה: "אבל חלק מפרסומי ההסתה עדיין קיימים ברשת". לנדס השיבה: "כלומר, אתה אומר שהעבירה עדיין נמשכת? לא מכירה מקרים כאלה".
לנדס המשיכה לתאר את הבעיות הקיימות לשיטתה באותן בקשות. "אחת מהן היא ילדה בת 12, שכל מה שעשתה הוא לשים פתק מקופל על שמשה של ניידת". בשלב הזה התערב בן גביר בדיון: "אין חסינות לילדות. בית משפט לא עצר בהתנתקות ילדות בנות 12 למשך חודשים?". ראש ענף חקירות במחוז ירושלים הוסיף: "יש הקשר רחב יותר. אבא שלה הוא חמאסניק בכיר". לנדס הגיבה: "לא אמרתי שיש חסינות, אבל האם זה המקרה ללכת איתו לבקשת גירוש?". בן גביר השיב: "אם נעביר 100, יטפלו ב-30, אם נעביר שש, לא יגרשו אף אחד. לכן אני רוצה שנעביר 100". בהמשך הדיון זנח בן גביר את המקרה של בת ה-12.
נציג הייעוץ המשפטי של המשרד לביטחון לאומי, עו"ד יאיר מתוק, הקשה על השר: "במקרה שבו תיק ההסתה נסגר מחוסר ראיות, היינו רוצים שזה יועבר לשר הפנים? זה המקרה ללכת עם החוק הזה ולטעון שהוא הסית לטרור?". בכל מקרה, הדגיש, "לא קיבלנו שום בקשה לא רטרואקטיבית". כלומר, לשיטתו שום בקשה לא הייתה רלוונטית. רפ"ק רונן תיקן אותו: "קיבלתם את האחים זגייר מכפר עקב".
היועץ המשפטי של המשטרה, תנ"צ אלעזר כהנא, הקשה יותר מכולם. "החוק בעייתי", פתח את דבריו. "אולי [הוא] בכלל לא חל בלי ששוללים אזרחות קודם. כי לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אדם רשאי לחזור אם יגורש, לכן צריך קודם, לפני גירוש, לבטל אזרחות. בפסקי דין קודמים של בג"ץ נקבע כי שלילת אזרחות או תושבות והפגיעה בזכויות הכרוכות בהן ייעשו רק במקרים חריגים מאוד וקיצוניים. זו פגיעה קשה מאוד בזכויות".
לימון ביקש ממשרד הפנים לכתוב חוות דעת הכוללת תבחינים לביצוע החוק, שכן פסיקה אחרת של בג"ץ קבעה כי תנאי לשלילת אזרחות הוא קביעת אמות מידה ברורות. "אנחנו מחכים לזה. יש הרבה שאלות. למשל, אם צריך שההסתה תהיה על מעשה טרור של קרוב המשפחה או כל מעשה טרור". עוזר השר בן גביר, דוד בבלי, התערב: "בפירוש לא. כתוב בחוק מעשה טרור ולא מעשה הטרור".
ראש ענף חקירות במחוז ירושלים, סנ"צ אזיק סימון, שיתף את הנוכחים בשיטת העבודה של המחוז. מה שהוא יתאר יעמוד במרכזו של דיון בבג"ץ בעתירה אחרת שכלל אינה קשורה לחוק. "אנחנו מטפלים בהסתות עם חמ"ל וצוות", תיאר. "אנחנו בודקים לכולם את קרובי המשפחה שלהם, כלומר לא מחפשים רק מהמפגע לקרובים, אלא גם ההפך. לכן זו רשימה הרבה יותר גדולה לחפש. ושימו לב שלא צריך פיגועים ממש. ההגדרה של מחבל רחבה מאוד".
חוות דעת רזה
ביולי 2025 הפיצה תנ"צ לנדס, באישורו של ניצב בלט ובניגוד להוראת לימון, חוות דעת הכוללת הנחיות סופיות ליישום החוק. חוות הדעת התניעה מבצע חסר תקדים בהיקפו לאיתור מועמדים לגירוש. מה שהחל כיוזמה מקומית של רפ"ק במחוז ירושלים, הפך למדיניות הרשמית של אגף החקירות והמודיעין. אלא שבייעוץ המשפטי לממשלה לא הכירו את המבצע ואת חוות הדעת של לנדס, ולמדו עליה רק מפניית "ידיעות אחרונות".
לחוות הדעת צורף קובץ אקסל שהכינו באח"מ ובו שמות כל המחבלים שהורשעו או שנמצאים תחת כתב אישום ונעצרו עד תום ההליכים משנת 2015 ועד היום. מדובר בכמות עצומה. לנדס ביקשה מקציני האח"מ במחוזות לעבור על הרשימה ו"לבדוק אם קרוב משפחה מדרגה ראשונה של המחבל ביצע הזדהות, הסתה לטרור או ידע מראש על תוכניתו לפגע ולא מנע אותה. ככל שכן", כתבה, "יש להכין ולהעביר אלינו בקשות לגירוש קרוב המשפחה". היא הוסיפה כי "עבירת ההסתה או ההזדהות צריכה להתבצע אחרי פרסום החוק ברשומות או להיות בגדר פרסום מתמשך – פרסום לפני שנחקק החוק שנותר במרשתת לאחריו. להבדיל, המעשה שהביא להגדרת אדם כמחבל יכול להתבצע גם שנים לפני ביצוע ההסתה או הזדהות ע"י קרוב המשפחה".
בהרב מיארה. הנחייה למל"ל
חוות הדעת, שלימון ביקש ממשרד הפנים בדיון הראשון, הוגשה לו ולשר הפנים ארבל עוד באותו חודש – מארס 2025. אלא שלדעת הייעוץ המשפטי לממשלה היא הייתה "רזה" מדי ולא סיפקה מענה לכל האתגרים המשפטיים שלחלקם, כך על פי מקורות, אין זה מתפקידה של רשות האוכלוסין לתת מענה. מבחינת לשכת היועמ"שית, שלא ידעה על המבצע של בלט, יישום החוק היה עדיין בהקפאה.
בחוות הדעת מטעם הייעוץ המשפטי של רשות האוכלוסין נכתב כי "החוק יחול על גילויי הזדהות ותמיכה בטרור גם אם המעשה התרחש לפני החוק". עד כאן, בדומה לחוות הדעת של לנדס. אלא שבניגוד לה נכתב כי הפרסום המדובר צריך להתייחס לפיגוע שביצע בן המשפחה, ולא מספיקה הזדהות ותמיכה בטרור באופן כללי. יתרה מכך: חוות הדעת קבעה כי בהתאם לפסיקות עבר של בג"ץ כי יש לבטל את אזרחותו של קרוב המשפחה לפני ששר הפנים מורה לגרשו. ביטול אזרחות או תושבות הוא תהליך נפרד שמצריך חוות דעת של ועדה מייעצת. הוא פועל מכוח חוק אחר עם הסדרים אחרים. בג"ץ קבע את גבולותיו ואפשר ליישמו רק במקרים חמורים.
בקשות הגירוש של המשטרה החלו לזרום אל משרד הפנים דרך יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי, אלא שבסוף יולי 2025 החמיר משבר חוק הגיוס, ונציגי המפלגות החרדיות – בהם שר הפנים ארבל – פרשו מהממשלה. לפי חוק הגירוש, מאותו רגע אין מי שמוסמך לאשר את בקשות הגירוש של המשטרה, ואלה המשיכו להיערם במשרד הפנים ללא טיפול.
עד כה אספה המשטרה 130 מקרים, אך הגישה רק 55 בקשות לשר הפנים, כאשר 35 מהן נוגעות לעבירות הסתה שעדיין נמשכות, כך שהן לא נחשבות רטרואקטיביות ועל פניו אינן מעלות קושי משפטי. בהיעדר שר פנים עלתה האפשרות שראש הממשלה – שאליו מועברות סמכויות השר – ייטול את האחריות אליו, וכי הנושא יתוכלל בידי המטה לביטחון לאומי. אלא שבינתיים נולדה בייעוץ המשפטי לממשלה סיבה אחרת להקפאת יישומו של החוק – האופוזיציה הגישה הצעת חוק דומה של חברי הכנסת פנינה תמנו-שטה ומתן כהנא שעברה בקריאה טרומית כשמונה חודשים אחרי החוק המקורי, ונועדה להרחיב את החוק הקיים שאינו מיושם כלל. בוועדת השרים נקבע כי ככל שהחוק יעבור, המל"ל ירכז את עבודת המטה בעניינו. נראה מה יעלה עם הצעת החוק ומה יקבעו במל"ל הזו ואז נשוב אל עבודת המטה, אמרו בייעוץ המשפטי לממשלה.
בנובמבר 2025 נערך דיון נוסף בנושא בראשות השר בן גביר ובהשתתפות מנכ"ל רשות האוכלוסין, היועצת המשפטית של הרשות ובכירי המשטרה. "כלל המחוזות, מאות שוטרים, עובדים ליישום החוק אלא שזה נתקע במשרד הפנים", פתח ניצב בלט את הדיון, "יש פקק שצריך לשחרר. אפשר להמשיך להגדיל את הנתונים, אבל בקצה צריך ליצור את הגירושים, אחרת המשטרה עובדת לחינם".
מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, בועז יוסף, הגיב לדברי בלט: "משרד המשפטים מונע מאיתנו את קידום הבקשות בעקבות הצעת חוק של חברי הכנסת תמנו וכהנא". יועמ"שית רשות האוכלוסין הציגה את עיקרי חוות הדעת של הרשות, לפיהם יש לבטל את מעמדו של המיועד לגירוש לפני שיוחלט לגרשו. יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי קטע אותה והעיר: "בחוות הדעת של משרד הפנים היו מספר נושאים, שלגביהם לא הסכמנו".
יועמ"שית רשות האוכלוסין התעלמה מדבריו והמשיכה: "אחרי כתיבת חוות הדעת עברה בטרומית הצעת חוק של חברי הכנסת תמנו וכהנא להרחיב את החוק כך שיחול על כל אדם ולא רק על בני משפחה. במשרד המשפטים (הכוונה לייעוץ המשפטי לממשלה – נ"ב, א"א) ביקשו מאיתנו להמתין ולא להתקדם. אנחנו העברנו אליהם שני מקרים מובהקים לגירוש".
כאשר תהו מי מהנוכחים מדוע הועברו המקרים הללו ליועצת המשפטית לממשלה, השיבה יועמ"שית רשות האוכלוסין: "אנחנו ייעוץ משפטי ואנחנו כפופים ליועצת המשפטית לממשלה. כל מה שקשור לגירוש משפחות מחבלים אנחנו עובדים מול משרד המשפטים. הייעוץ המשפטי לממשלה העלה קושי חוקתי ואנו פועלים בהתאם לחוות הדעת שלהם". מנכ"ל רשות האוכלוסין הוסיף: "ויש מניעה ממשרד המשפטים".
רפ"ק רונן, שהשתתף גם הוא בישיבה, רתח מזעם כשראה איך היוזמה שלו, שהפכה למדיניות של ראש אח"מ, נבלמת במשרד המשפטים. "משרד המשפטים התנגד לחוק במשך שנה וחצי וביקש עיכוב. ככל שהמחוקק לא אישר, וחוקק, הוא החליט לעכב את החוק מהדלת האחורית".
ניצב בלט מיהר לגדוע את הדיון בנושא: "אנחנו לא מתערבים בהליך פוליטי, לא מתפקידנו". ראש מחלק פשיעה מקוונת במחוז ירושלים הציע: "האם אפשר בינתיים להתקדם בביטול התושבות והאזרחות שלהם?". יועמ"שית רשות האוכלוסין השיבה בשלילה.
תנ"צ לנדס הוסיפה להקשות ותהתה מדוע משרד הפנים העביר ליועמ"שית רק שני מקרים. "הועברו על ידנו הרבה יותר משני מקרים", אמרה. יועמ"שית רשות האוכלוסין השיבה: "צריך לעשות את זה בהדרגה. היועצת המשפטית לממשלה ביקשה לבדוק את המקרים".
לפתע קטע מנכ"ל רשות האוכלוסין את הדיון והכריז: "אני אוציא את מכתבי ההתרעה (לקראת שימועים – נ"ב, א"א)". יועמ"שית הרשות השיבה בתדהמה: "אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אנחנו כפופים ליועצת המשפטית לממשלה" – אף שאין שום צו ביניים מבג"ץ או החלטה שיפוטית. המנכ"ל השיב: "אז אנחנו ננסח לכם, נתחיל עם ה-35 (הבקשות שעבירת ההסתה בהן בוצעה לפני שעבר החוק, אך עודנה קיימת ברשת)". יועמ"שית רשות האוכלוסין השיבה: "אבל משרד המשפטים אמר שלא" והבהירה כי "הפרסומים צריכים להיות ביחס למעשה הטרור של בן המשפחה".
יועמ"ש המשרד לביטחון לאומי הגיב: "אנחנו חלוקים בנושא הזה. במהלך הדיונים בכנסת שאלתי בעצמי את חברי הכנסת, ונאמר לי במפורש שלא. זו דעת המחוקק. משרד הפנים קיבל החלטה כשיקול הדעת שלו". יועמ"שית רשות האוכלוסין המשיכה: "יש שאלה לגבי גירוש קטינים, מה מידת החשיפה לפרסום המסית כמו כמות הלייקים, ובאיזו רשת חברתית. כמו כן, אם הוגש כתב אישום או לא". ניצב בלט העיר כי "עד כה לא קיבלנו היזון חוזר (מהייעוץ המשפטי לממשלה ושל רשות האוכלוסין) על בקשות הגירוש. ככל שהיינו מקבלים, היינו פועלים בהתאם". מנכ"ל משרד הפנים סיכם: "אנחנו נטפל ב-35 הבקשות, נוציא את החומרים ונתקדם. נקווה שימונה שר, ואם לא, ראש הממשלה יאציל מסמכויותיו למנכ"לים".
לבסוף, לפי רשות האוכלוסין, הגיעו לישורת האחרונה 13 מקרי הסתה על ידי בני משפחה של מחבלים שעומדים בקני המידה המשפטיים מבחינתם. גורמים הבקיאים בנושא טוענים שרשות האוכלוסין ומשרד הפנים לא פנו אל היועמ"שית או אל מזכירות הממשלה כדי להעביר את סמכויות שר הפנים בנושא לראש הממשלה. רק בימים האחרונים, בעקבות פניית "המוסף לשבת", הגישה רשות האוכלוסין ליועמ"שית בקשה להעביר את הסמכויות.
תנ"צ לנדס. סביב השעון
מבחינת היועמ"שית, אי-אפשר ליישם את החוק. מבחינת המשטרה ומנכ"ל משרד הפנים, ממשיכים לקדם. במשטרה הקימו את מדור הסתות כמדור ארצי. שלושה חודשים חלפו ובכאן 11 פורסמה ידיעה עם התכתבות פנימית של רפ"ק רונן, שבה הוא מבקש שמות יעדים לבדיקה של "מדור הסתות" שזה עתה התמנה לעמוד בראשו.
עתירות שהוגשו לבג"ץ במארס 2026 ביקשו לבטל את מינויו של רונן ולהפסיק את הניטור היזום ברשתות על ידי המדור ללא שום קשר לחוק הגירוש. למעשה, עד כה לא היה ידוע לציבור, לעותרים ולשופטים כי המדור הזה הוא שאחראי על יישומו.
בלב העתירה עומדת הטענה כי המדור מפעיל מדיניות פסולה של ניטור יזום אחר אזרחים, לא בעקבות חשד קונקרטי לביצוע עבירה, אלא על בסיס רשימות שמיות. לטענת העותרים, מדובר במנגנון שמטרתו "לדוג" התבטאויות ברשתות החברתיות ובמרחב הציבורי כדי לאתר בדיעבד עילה לפתיחה בחקירה פלילית. "במקום שהמשטרה תפתח בבדיקה או בחקירה בעקבות מידע על עבירה היא מסמנת אנשים מראש ומחפשת נגדם ראיות", נטען.
בדיון שנערך בבג"ץ לפני כחודש מתחו השופטים ביקורת קשה במיוחד על המשטרה. השופט השמרן אלכס שטיין היה החריף ביותר. "מדור ההסתות במשטרה מפחיד ומזכיר מוסדות מקבילים בברית-המועצות ובמזרח גרמניה", אמר. אלא שסוגיית הניטור, שהשופטים ראו בחומרה רבה, כלל לא עלתה בדיונים המשפטיים. שום גורם בייעוץ המשפטי לממשלה, אפילו לא המשנה לימון, גם לא בפרקליטות או בייעוץ המשפטי של המשטרה, לא שאל כיצד רפ"ק רונן ואנשיו מאתרים את עבירות ההסתה לטרור. מחוז ירושלים, מצידו, לא הסתיר: הכול היה על השולחן. אלא ששום משפטן לא חשב שיש בכך בעיה.
חשוב להדגיש כי העתירות לא עסקו בכלל ביישום החוק, שאינו בגדר אכיפה פלילית אלא אכיפה מינהלית לשם הרתעה, אלא בכלי הניטור בחקירות פליליות. לכן, גם בדיון בבג"ץ עניינו של החוק לא עלה.
מיד לאחר מכן, באפריל 2026, הפיץ הייעוץ המשפטי של אגף החקירות והמודיעין מייל שבו הודיע כי "לאור החלטת בג"ץ אין לבצע ניטור כנגד אובייקט לצורך גילוי עבירות הסתה וביטוי – ניתן לבצע רק ניטור לפי מילות מפתח ולא לפי שמות". מיד לאחר מכן הפיצה תנ"צ לנדס מייל משלים שבו הודיעה: "בכל הנוגע לטיפול בסוגיית גירוש משפחות מחבלים – מאחר ששיטת העבודה, כפי שמוכרת לכם, היא איתור בני משפחה של מחבל, ולאחר מכן ניטור התבטאויות שלהם ברשת – בשלב זה, עד הכרעה סופית של בית המשפט – אין להמשיך לפעול בשיטה זו!".
וכך, מאז נחקק חוק גירוש משפחות מחבלים ב-2024, ועד היום, לא גורש שום בן משפחה.
"נמשיך לסייע לממשלה"
מהייעוץ המשפטי לממשלה נמסר בתגובה: "הממונה על ביצועו של חוק גירוש משפחות מחבלים הוא שר הפנים ולא הייעוץ המשפטי לממשלה. מאז אוקטובר 2025 אין שר פנים (ואף לא ממלא מקום). עד כה, הסמכויות הנתונות לשר הפנים מכוח החוק לא הועברו לראש הממשלה או לשר אחר. "לאחר שנחקק החוק הוגשה לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק פרטית המתקנת את החוק האמור, באופן שנועד לתת מענה לחלק מהקשיים החוקתיים. הוועדה החליטה לתמוך בקריאה טרומית בהצעת החוק בכפוף להתניות מסוימות והורתה לקיים עבודת מטה בהובלת המל"ל שבמסגרתה תיבחן הצעת החוק החדשה. הייעוץ המשפטי לממשלה ביקש כי בעבודת המטה האמורה ייבחנו גם ההיבטים המשפטיים העקרוניים של החוק שעבר בכנסת. עבודת המטה האמורה לא נערכה עד כה. הייעוץ המשפטי לממשלה ימשיך לפעול על מנת לסייע לממשלה לממש את מדיניותה בהתאם לדין ולפסיקה גם בסוגיה זו".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה רואה בחומרה כל גילוי של הסתה לטרור, ובכלל זה מצד בני משפחות מחבלים, ופועלת לאיתור מידע רלוונטי במסגרת סמכויותיה ובהתאם לחוק. עם זאת, הסמכות להורות על גירוש לפי החוק נתונה לשר הפנים בלבד. תפקידה של המשטרה היה לרכז מידע ולהעבירו לבחינת הגורמים המוסמכים, ולא לקבל החלטות ביחס להפעלת החוק.
"פעילות איסוף המידע החלה במחוז ירושלים ובהמשך תוכללה על ידי חטיבת החקירות בהתאם להנחיית המפכ"ל. ככל שהייתה קיימת חובה לעדכן את השב"כ לפני החלטת הגירוש, היא הייתה נתונה למשרד הפנים.
"בניגוד לנטען, לא הועברה לחטיבת החקירות כל הנחיה או הוראה על ידי הייעוץ המשפטי לממשלה לעצור את פעילותה בנושא. ככל שעלו שאלות משפטיות ביחס ליישום החוק, הן הועברו להכרעת הגורמים המוסמכים. לאחר שהתקבלה חוות דעת משפטית מטעם משרד הפנים, פעלה המשטרה בהתאם אליה".
ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי "בחודש נובמבר 2025 התקיימה ישיבה אצל השר לביטחון לאומי, ובה מסרה רשות האוכלוסין וההגירה כי אינה יכולה להתקדם ולסיים את המהלך לפני שיתקבל אישור של הייעוץ המשפטי לממשלה. בהמשך לכך מסר המנכ"ל כי בינתיים תתחיל הרשות בבדיקת מקרים נוספים כדי להיות מוכנים ליישום מיידי. בהתאם לכך העבירה משטרת ישראל 23 מקרים. הם נבדקו על ידי הרשות ונמצא כי מחציתם אינם עומדים בתנאי החוק. שאר המקרים ממתינים להכרעה בעניין אופן יישום החוק".
מלשכת ראש הממשלה נמסר כי "בשונה מחוק האזרחות, שסעיפים מסמכויותיו הועברו לראש הממשלה, הסמכויות מכוח חוק גירוש משפחות מחבלים לא הועברו אליו, והנושא נמצא כעת בבחינה של גורמי המקצוע והייעוץ המשפטי בהיעדר שר פנים מכהן. ראש הממשלה פועל בנחישות ומפעיל את הסמכויות שהועברו אליו על פי דין בחוק האזרחות לטיפול במחבלים עצמם, בעוד שהפעלת חוק גירוש המשפחות תתאפשר רק לאחר השלמת הבחינה המקצועית והסדרת העברת הסמכויות הייעודיות הקבועות בו".
