בשנייה שבה הטחינה נגעה בפניו של פלג ביילין בן הארבעה חודשים, בנה של רעות מקריית-שמונה, הוא התנפח והאדים מול עיניה. זה קרה ביום הראשון שבו נכנס למעון, והצוות הכין לילדים ארוחת בוקר עם פירות וטחינה.
הוא הובהל לבית החולים זיו, ושם קיבלה המשפחה את האבחנה: פלג סובל מאלרגיה מסכנת חיים לשומשום. הוא חזר הביתה עם מזרק אדרנלין והנחיות שהפכו כל ארוחה למבצע. "לא היינו יושבים במסעדות, לא מזמינים אוכל הביתה, לא טסים לחו"ל, כלום", מספרת רעות, "להימנע לחלוטין משומשום זה לא פשוט, בעיקר בישראל. אין לחם בלי שומשום. בלית ברירה קניתי טאבון והתחלתי לאפות פיתות ולחמים".
הסיפור של פלג הוא הסיפור של אלפי משפחות בישראל אצלן ביצים, בוטנים או חלב הם חומרים שעלולים להרוג. אלרגיה למזון – תגובה חיסונית קיצונית למזונות תמימים שנמצאים בכל בית – כולאת ילדים רבים במשטר דיאטה קפדני ובלחץ נפשי מתמיד מפני חשיפה אקראית למזון שמסכן את חייהם. "אפשר לקרוא לזה טעות של מערכת החיסון, שמזהה בטעות אוהב כאויב ופועלת בצורה אגרסיבית בעקבות חשיפה למזונות טובים ובריאים", מסבירה ד"ר ליאת נחשון, רופאה בכירה במכון לאלרגיה ואימונולוגיה במרכז הרפואי שמיר, "נוצרים בגוף נוגדנים שמפעילים תגובה שגויה. היא יכולה להתבטא בפריחה, התנפחות עורית, הקאות, כאבי בטן, נזלת, גירוי בעיניים, קוצר נשימה וחנק, עד כדי נפילת לחץ דם ואובדן הכרה".
בעשורים האחרונים חלה במדינות המערב עלייה בשכיחות המדווחת של אלרגיה למזון. על פי ההערכות, סובלים ממנה כ-5% מהילדים בישראל. מוצרי המזון העיקריים שגורמים לאלרגיות מסכנות חיים הם חלב, ביצים, דגים, שומשום, אגוזים ובוטנים. עד לפני שנים לא רבות, ההנחיה הרפואית לאלרגיים הייתה הימנעות מוחלטת מהמזון המסוכן, עם מרשם קבוע לאפיפן. אלא שכפי שגילתה משפחת ביילין, קשה מאוד להימנע לחלוטין מחשיפה: כשפלג היה בן שלוש הגיע טלפון בהול מהגן – הוא חווה תגובה אנפילקטית קשה, הפעם מאגוז מלך, אלרגן שהמשפחה כלל לא ידעה שהוא רגיש אליו. "אם לא היה לו מזרק אפיפן בתיק בגלל השומשום, ואם הגננות לא היו יודעות להשתמש בו, הוא לא היה שורד", אומרת רעות.
ללמד את מערכת החיסון
בשני העשורים האחרונים חל שינוי פורץ דרך בתחום בזכות טיפול המכונה "אימונותרפיה פומית": חשיפה הדרגתית ומבוקרת למנות קטנות, שוהולכות וגדלות, של המזון האלרגני. זאת במטרה להרגיל את מערכת החיסון לנוכחותו בגוף ולמנוע תגובה מסכנת חיים בעת חשיפה אקראית. "הרעיון הוא ללמד את מערכת החיסון להתייחס למזון כאל חומר מוכר ולא להפעיל בעקבותיו תהליכים הרסניים", מסבירה ד"ר נחשון.
הטיפול, שנמשך שנה עד שנה וחצי, מתחיל באשפוז יום תחת השגחה רפואית צמודה. לאחר סדרת בדיקות נקבע לכל מטופל המינון שהוא מסוגל לצרוך ללא תגובה אלרגית. המטופלים מקבלים מהמעבדה עשרות מבחנות עם מנות קטנות של המזון, במינון המותאם להם, ונדרשים לצרוך אותן בבית מדי יום. מדי חודש הם חוזרים למכון להעלאת המינון. "כל עלייה במינון עלולה לגרום לתופעות קשות, ולכן חייבת להיעשות בניטור צמוד", מדגישה ד"ר נחשון.
פלג החל בטיפול כשהיה בן חמש. אחרי כשלוש שנים הוא נרפא לחלוטין מהאלרגיה לשומשום. "זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיי", אומרת רעות. הוא נמצא כיום לקראת סיום מחזור טיפולים נוסף, שארך שלוש שנים, הפעם לאלרגיה לאגוזי מלך. התחנות הבאות יהיו טיפולים באלרגיות לקשיו ולפיסטוק.
מחקר חדש של צוות המכון בשמיר עקב אחר 1,519 מטופלים בני 3.7 עד 36.5, שעברו 1,704 טיפולים במזונות כמו חלב, בוטנים, אגוזים, שומשום וביצה. הוא חושף תוצאות דרמטיות: כ-90% מהטיפולים הסתיימו בהצלחה – צריכה מלאה או חלקית של המזון ללא תגובה. כשלושה רבעים מהמטופלים הגיעו לצריכה מלאה ובלתי מוגבלת שלו. צריכה כזו מאושרת למי שהצליחו לצרוך ללא תגובה 240 מ"ל חלב, 10 בוטנים, תשעה חצאי אגוז מלך, 12-13 אגוזי קשיו, 17 גרם טחינה גולמית או חביתה מביצה אחת, בהתאם לאלרגיה שממנה סבלו.
הטיפול אינו חף מסיכונים: לאורכו מתרחשות לעיתים תגובות אלרגיות, חלקן מסכנות חיים, המחייבות טיפול באדרנלין. אלרגיה לחלב היא אתגר מורכב וקשה במיוחד, עם שיעור הצלחה נמוך יותר לצריכה חופשית – 58% לעומת כ-85% בשאר האלרגנים. "זו אלרגיה מסתורית", אומרת ד"ר נחשון, "שני שלישים מהילדים שנולדים איתה מחלימים ספונטנית עד גיל חמש, אבל אלה שנשארים איתה סובלים מאלרגיה קשה לטיפול".
הטיפול לא בסל הבריאות
עד היום טופלו במכון יותר מ-3,300 מטופלים, רובם ילדים. הרופאים מדגישים כי ללא התמדה, מערכת החיסון עלולה "לשכוח" את העמידות שפיתחה. "הטיפול שאנחנו נותנים לא מרפא את האלרגיה, הוא רק מדכא אותה", אומרת ד"ר נחשון, "מי שמסיים אותו חייב להמשיך לצרוך את המזון בתדירות גבוהה, כמה פעמים בשבוע, אחרת מערכת החיסון תחזור לנקודת ההתחלה".
הבשורות היותר קשות: הטיפול אינו נכלל בסל הבריאות, עולה כ-15 אלף שקל לכל אלרגן, וחלק מהמטופלים זקוקים לכמה טיפולים במקביל. ועדיין, ההמתנה לתור למכון נמשכת ארבע שנים. ולא בכדי: הפרוטוקול שפותח במכון בשמיר מספק מענה שלא תמיד קיים במקומות אחרים בעולם. ילד כמו פלג, שהגיע לבית חולים בגיל ארבעה חודשים במצב מסכן חיים, וכיום אוכל שווארמה עם טחינה בלי לחשוב פעמיים, הוא לא רק סיפור אישי מרגש – הוא הוכחה להישג רפואי ישראלי משמעותי.
עבור משפחת ביילין, זה אפילו הרבה יותר. "לשבת עם הילד שלי בשווארמה ולראות אותו טובל צ'יפס בטחינה – זה מרגש אותי כל פעם עד דמעות", אומרת רעות. “להיות אלרגי זה לפעמים קשה ולפעמים קל”, מוסיף פלג בן ה-12, “מצד אחד צריך תמיד לצאת מהבית עם אפיפן. מצד שני, זה הופך אותך לילד מיוחד”. הוא מדווח ש”בטיפול באגוזים אני צריך לאכול כדורי שוקולד – וזה לא כזה טעים לי”, ומסכם: “אני כבר מחכה ליום שבו לא אצטרך לדאוג כל הזמן ואוכל להזמין את כל סוגי המנות במסעדה”.
