זה יהיה עוול היסטורי משווע לשפוט את הקדנציה של דידייה דשאן על סמך המשחק האחרון שבו אימן. ספרד לא ניצחה את צרפת, היא הכריעה אותה בנוקאאוט בכל חלק של המגרש, וגם בדו-קרב בין המאמנים.
אבל כדי לשפוט את המורשת של דשאן כמאמן צרפת צריך לחזור לנקודת ההתחלה, לקיץ 2012, כשהנבחרת של לורן בלאן מסיימת עוד קמפיין חלש באליפות אירופה, ושוב מתפרקת מבחינה משמעתית. קצת יותר מעשור לאחר תור הזהב של צרפת עם דשאן בהרכב (אליפות העולם ואליפות אירופה), היא הופכת לאחת המייצגות הלאומיות השנואות על ידי אזרחי צרפת. בסקרים, רק 20 אחוזים אומרים שהנבחרת הזו בכלל מזיזה להם. זה קורה אחרי מחנאות בנבחרת, ריבים על רקע גזעני ולאומי ואפילו שביתות שחקנים בטורנירים גדולים.
אלו שני ההישגים הגדולים ביותר של מורשת דשאן. הוא ניקה את הסגל, העיף ממנו שחקנים רעילים בלי קשר לאיכותם, והחזיר את הנבחרת לעם. יותר מכך: כל זה קורה כשצרפת עצמה מפולגת מבפנים והימין הקיצוני זוכה להצלחות מסחררות בבחירות מקומיות וארציות, בעיקר עם מצע אנטי-הגירתי. דשאן בונה בנבחרת פסיפס של החברה הצרפתית החדשה: מקומיים, בני מהגרים מאפריקה, וגורם לצרפת להתאהב בה מחדש.
כתם קטן בקריירה
ב-2014 דשאן העלה את צרפת לרבע גמר המונדיאל, ואז העפיל לגמר אליפות אירופה 2016, זכה בגביע העולמי ב-2018 ובגביע האומות ב-2021, היה שותף לגמר הגדול ביותר ששוחק בגביע העולמי, 3:3 והפסד בפנדלים לארגנטינה בקטאר, והפסיד בשני חצאי הגמר האחרונים, באליפות אירופה ובאליפות העולם, נגד ספרד.
מדובר בקורות אימון מדהימות. אבל יש מבקרים לא מעטים שטוענים שהנבחרות של דשאן השיגו פחות מדי, פחות ממה שהכישרון הצרפתי פיתח בעשור וחצי שבו אימן את הנבחרת.
דשאן התחיל את קריירת האימון שלו בנבחרת כחיקוי לדשאן השחקן. קבוצות ממושמעות, טקטיות, עם דגש על ההגנה ויכולת להפוך חטיפת כדור לאיום מיידי.
הצרה של דשאן היא צרה של עשירים. הוא קורבן אמיתי לרנסנס הצרפתי שהוא חלק חשוב ביצירתו. לדשאן היו בסגל יותר מדי שחקנים מהטופ העולמי. בשלב מסוים הם הפכו לאוסף אקלקטי של שחקנים שכל אחד מהם יכול לגמור משחק ברגע אחד של קסם. דשאן נפל לתוך מלכודת הקסם הזו.
לדשאן מחכה עוד משחק אחד על המקום השלישי, אבל ההפסד בחצי הגמר שם את החותמת הסופית על קץ הקדנציה שלו. מול נבחרת ספרד טקטית, מלאה בלוחמים וריקה מאגו, צרפת לא הצליחה להחזיר מלחמה. זו הייתה הופעה שחצנית - שדשאן תרם לה - נטולת איום ממשי, נטולת טקטיקה, שהבהירה מחדש שקולקטיב מנצח אוסף אינדיבידואלים.
ההפסד נגד ספרד אכן מעט מכתים את סוף תקופת האימון של דשאן בצרפת. אבל מדובר בכתם קטן, משני, כמעט בלתי נראה לעומת סך תיק העבודות שלו כמאמן הלאומי.
