מדינה יהודית ודמוקרטית, אנחנו אומרים – גם לעצמנו וגם לאחרים. בשתיהן פגעו לנו השבוע. מה דמוקרטי בהענקת פטור ממעצר על עריקות לקבוצה אחת באוכלוסייה? מה יהודי בביטול חוק שהקל והוזיל את קבלת תעודת הכשרות, לרעת חוק שכופה עלינו כשרות רק מטעם עסקני הרבנות החרדים. למדינה היהודית יש אויבים מבחוץ. כל אדם מוסרי וציוני, יהודי ולא יהודי, מגן על זכותם של היהודים להגדרה עצמית ולמדינה. אבל אז מגיעים החרדים וכופים עלינו, יחד עם שאר חלקי קואליציית ההשתמטות – את ביטול רפורמת הכשרות שיזם מתן כהנא כשכיהן כשר הדתות. הרפורמה לא הורידה ולא הייתה אמורה להוריד את דרישות הכשרות, אבל היא ביטלה את המונופול של העסקונה החרדית. ואז מגיעה החקיקה של השבוע, מבטלת את הרפורמה, ואפשר להניח שמסעדות רבות יגידו, ובצדק יגידו – לא תודה.
אז מה עשיתם? המאסתם את היהדות. המאסתם את המורשת. המאסתם את המסורת. הכול כדי להעמיס על המדינה תשלום לאלפי משגיחי כשרות מטעם ש"ס. במקום מדינה יהודית אתם יוצרים לנו כאן מדינה חרדית וקלריקלית. אם זו המדינה היהודית, כתב לי ידיד ששנים מגן על זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית – אז אני מוותר עליה. וזו רק קללה אחת, מני רבות, שהנחתתם עלינו השבוע. למה?
"להרוס את ישראל" בפסטיבל סן פרמין בספרד, בשבוע שעבר. יורשה לי לעשות להם הנחה. הם לא נולדו אנטישמים
במהלך אחד השבועות הביזיוניים בתולדות הכנסת היה רגע אחד שונה. ח"כ נעמה לזימי עלתה לדוכן. "תעשו משהו טוב אחד", התחננה. היא התכוונה לחוק "רן כהן", שאיפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחה, ובוטל ב-2023. לזימי ביקשה לחוקק אותו שוב. היא דיברה ודמעה. יו"ר הישיבה, ח"כ מישל בוסקילה מהימין הממלכתי, איש קואליציה, דמע בעצמו. הוא מגיע מאותם מקומות שבהם החוק הוא חבל הצלה. אבל הדמעות לא עזרו. גם החוק הצודק ביותר לא זכה לתמיכה. ש"ס, שפעם הייתה אשליה שהיא אמורה לדאוג לנזקקים, דואגת עם הקואליציה לעריקים ולמאחזים. זה היה רגע של דמעה. ורגע של בושה.
מה עובר על ואנס
הראיון שהעניק סגן נשיא ארה"ב, ג'יי-די ואנס, לג'ו רוגן, שבר שיאים חדשים. ואנס התקרב למטורללת קנדיס אוונס, כאשר טען ש"לאפשטיין היו קשרים לדרגים הגבוהים ביותר במודיעין הישראלי". מה עובר עליו? אבל מה שחמור יותר הוא, שוואנס מאשים את ישראל בטרפוד מזכר ההבנות עם איראן. ישראל? הוא רציני? לא איראן היא שהפרה את ההסכם מהרגע שנחתם? לא איראן שיגרה טילים ורקטות על ספינות שההסכם העניק להן מעבר חופשי? בראיון הבא הוא יטען שישראל שיגרה את הכטב"מים והטילים.
אין צורך לנהל קמפיין נגד ההסכם. משום שהסכם הכניעה מדבר נגד עצמו. ארה"ב ירדה מכל הדרישות שלה. לא הוצאת האורניום המועשר. לא הפסקת המימון לארגוני טרור. לא התחייבות חד-משמעית למעבר חופשי במצרי הורמוז. לא התפרקות מטילים בליסטיים. ובטח לא הפסקת הדיכוי האכזרי או ההוצאות להורג של העם האיראני. כלום. ולעומת זאת, היא קיבלה הסרת סגר, אפשרות לייצא נפט, התחייבות לביטול סנקציות ולהפשרת מיליארדים, וגם התחייבות להשקעות של 300 מיליארד דולר, כפיצוי על הנזקים מההפצצות. לקרוא ולא להאמין. אבל מכיוון שאיראן הבינה שעומד מולה סגן נשיא רופס וכנוע – היא רוצה עוד. וגם את המחויבות המוגבלת בזמן, ל-60 יום בלבד, למעבר חופשי בהורמוז – היא לא מוכנה לקיים.
ואיך שכחנו. מדי יום השמיעו באיראן קריאות לרצח טראמפ. גם זה באשמת ישראל? אין צורך להחריף את העימות עם ואנס. הוא סגן נשיא. ייתכן שיהיה נשיא. אבל את האמת חובה להציג לו.
חיסול בראש חוצות
בטקס הפתיחה של פסטיבל סן פרמין בספרד - שמוכר בעיקר בגלל מרוץ השוורים - היה השנה שלט גדול ובולט שקרא: "לחסל את ישראל". זה היה ברשות ובסמכות. גוף פרו-חמאסי נבחר על ידי המארגנים להוביל את ההפגנה. המונים רקדו סביב השלט הזה באקסטזה.
יורשה לי לעשות להם הנחה. הם לא נולדו אנטישמים. נכון, התעמולה נגד ישראל מתבשלת כבר עשרות שנים על אש קטנה. אבל העילה העיקרית להר הגעש של השנאה היא טענת הג'נוסייד. זו עלילת דם מודרנית, שטופחה גם על ידי אנשי אקדמיה כמו רז סגל, לי מרדכי, דניאל בלטמן, עמוס גולדברג ועיתון "הארץ".
התוצאה היא לא ביקורת על ישראל, אלא גל אנטישמי מפחיד שכולל אלפי אירועי שנאה, רבים מהם אלימים. חוקרים רציניים כבר הפריכו את העלילה. אבל אש שהציתו אידיוטים שימושיים לא תכובה גם על ידי אלפי חכמים.
למי זה טוב?
אין עיתונאי שלא ייפול מהכיסא ברגע שיגיע אליו מידע על תוכנית להכתיר את אחמדינג׳אד על איראן. זה נשמע דמיוני, מסעיר, ובוודאי שהסיפור יזכה לכותרות ראשיות ברגע שהצנזורה מאשרת. הדלפות הן אבני יסוד בעיתונות חופשית, אבל דבר אחד לא ברור. מדוע להדליף סיפור כזה? למי זה טוב? נניח שאחמדינג׳אד שינה את עורו. נניח שהוא היה המועמד המתאים במסגרת התוכנית לחילופי שלטון. נפלא. אבל למה לשרוף אותו? למה להפקיר אותו? הרי ייתכן שהמוסד או ה-CIA, ביחד או לחוד, מנסים ממש עכשיו לגייס שם גורם בכיר אחר. מה יחשוב לעצמו אותו גורם, כשהוא יודע שאם התוכנית תיכשל, השם שלו מיד יתנוסס, ולאחר מכן ימתין לו מסלול עינויים? אז כן, העיתונות לא יכולה לחיות בלי הדלפות. אבל לגמרי לא ברור שהיה צורך לפרסם.
ההיגיון של אולמרט
אהוד אולמרט ממשיך במצעד החרפה שלו. מותר לבקר את הממשלה. יש בה אכן מרכיב גזעני ופשיסטי. אבל יש הבדל בין ביקורת כאן לריאיון לפירס מורגן, שבו ראש ממשלה לשעבר טוען שגל השנאה נגד ישראל נובע כולו מהאופי הקיצוני, בסגנון אייתוללה, של חלק מרכזי בממשלה. כן, הייתה אנטישמיות, אמר אולמרט, גם כשהוא היה רה"מ, אבל עכשיו זה רק בגלל ישראל. עד כמה אוויל האיש? ההפגנות התחילו ב-7 באוקטובר בערב. הן לא היו נגד בן גביר, הן היו נגד עצם הקיום של ישראל. אבל אולמרט הוא עכשיו תועמלן של גל השנאה. יש לנו שונאים מבחוץ. יש להם סייענים מבפנים.
