אחרי הגול הספרדי השני המצלמה חתכה מהחגיגות כדי להתמקד בכוכבים הצרפתיים. העיניים דיברו שם חזק. של מייקל אוליסה, של אמבאפה. נפילה חופשית היא סיפור יותר מוכר מסתם ניצחון הגנתי טקטי.
מה ראינו בעיניהם של הכל יכולים? בעיקר חוסר אונים. בעיקר פחד. כמו צבי שקופא מול פנסים של טנדר. וגם את עומק התדהמה ראינו: זה לא העולם המופלא שהבטיחו להם. מכרו להם שהם בלתי שבירים. שאין מי שיעצור אותם באגפים. שאוליסה הוא השף של המלך. שאמבאפה, גם אם ישחק עם קרוקס, לא מסוגל לפחות מגמר.
והמעבר המטלטל הזה, בין השחצנות להשפלה, בין צהוב אחד בשלב הבתים לבעיטות תסכול בספרדים, עשה קווץ' בלב. עשה דיסוננס קוגניטיבי בלב. לא רק לצרפתים. גם אנחנו בבית האמנו לסיפור הזה. דמבלה יכול לתת ספרינט עם הנייד ביד, כתבתי פה.
בסוף, צרפת נפלה קורבן לשיטה. מי שריפד את המונדיאל במלא קבוצות קטנות, כי זו חגיגה של כולם, יצר לצרפת מסלול חצי-פיקטיבי שבו היא מגיעה לחצי הגמר בלי שפגשה אף קבוצה שאיתגרה אותה (אולי רק פרגוואי, אבל זה היה בג'ודו) - ובעיקר בלי שיש לה את ההזדמנות לפגוש את החסרונות של עצמה. והנה, בפעם הראשונה בטורניר שבה צרפת נקלעה לפיגור, היא חוותה התמוטטות עצבים. כאילו אף אחד לא הכין אותה לזה שיש אפשרות שהיריבה תבקיע לפניה או תזיז את הכדור ביותר קור רוח ממנה.
זה היה טרגי. דברים מזעזעים התרחשו. שוער שמוסר לספרדי שמולו. מגנים שבועטים באוויר או בלאמין ימאל. קשרים שמתעקשים למסור לנבדל או לעומק שלא קיים. במשחק אחד הצרפתים טעו יותר ממונדיאל שלם.
לשחק עם הגב לקיר זו מיומנות. הרגליים נהיות פתאום כבדות; האוהדים משתתקים או עושים פרצופים לחוצים ביציע; כל שריקת שופט נראית סוף עולם; אתה מבזבז אנרגיות על מרדפים אבודים; עושי משחק מלאי השראה, כמו אוליסה, לא יכולים לעשות את האמנות שלהם; ובעיקר, השעון מתקתק בקצב אחר. האירוע הזה, צרפת הבינה כשהיה מאוחר, היה מחוץ לתרחישים. וגם לא הייתה לה פלאן בי. אם רק הייתה מאותגרת קודם. סתם, אפילו תיקו עם קייפ ורדה, כמו שקרה לספרד. נו, זאת שבגמר.
***
ברגע הראשון זה נשמע מוזר. הכדור הנורווגי פגע בכבל של מצלמת רחף ומזה נהיה גול לאנגליה. כאילו, מה התירוץ הבא, הכדור פגע בעוף דורס? בחתול רחוב? נקלע ללולאת זמן וחזר בתור כדור סמרטוטים מפאבלה באייטיז?
זה לא אומר שלא הייתה שערורייה. אם מישהו מרגיש שבמונדיאל הנוכחי הכדורגל נהיה פחות כדורגל ויותר כבלים של מצלמות, הוא לא טועה. חלקים מהמשחק הופקעו לטובת שואו. ואני לא מדבר על הרצת המניה ששמה מסי.
אחת ההברקות של המונדיאל הנוכחי הייתה לשים מצלמה על השופט, ולשדר רגעים נבחרים מהזווית שלו. חוץ מזה שהמצלמה גורמת לשופטים לרוץ יותר מהר - פדיחה להביא תיעוד של גול מקילומטר - יש פה שינוי היסטורי של תפקיד השופט. הוא לא רק פוסק, הוא גם מתעד. הוא חלק מהשואו. ומפה, כמו שאומרים, השמיים הם הגבול.
אני אומר, ממילא השופט רץ עם משרוקית, אוזניה, פנקס, עט, כרטיסים, ספריי, וממילא הוא בדרך שלנו, אז בואו נייעל אותו יותר. נשים עליו גם לד לפרסומות, וצידנית ארטיקים. נבקש שישמור לנו על המפתחות של האוטו. אין לנו כיס. רק שייזהר עם הראש. אתם יודעים, רחפני צילום.