תקועים הקיץ בפקקים? להלן משפט מפתח מהדו"ח המיוחד של משרד מבקר המדינה על השקעות בתחבורה ציבורית, המסביר הכל ואומר הכל (אף שהוא כתוב בשפה ביורוקרטית מסורבלת): "כדי לעדכן את המודלים התחבורתיים של משרדי הממשלה, האמורים לשמש בסיס להערכת כל השקעה בתחבורה ציבורית, קיים צורך בסקר הרגלי נסיעה עדכני, שהוא ליבת המודל. ואולם, סקרים על הרגלי נסיעה הקיימים היום הם סקרים ישנים: במדינת ישראל נערך סקר הרגלי נסיעה ארצי אחרון בשנת 1996 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה".
המשמעות המעשית: עשרות מיליארדי שקלים הושקעו כאן במיזמי תחבורה ציבורית שהתבססו על סקרים של הרגלי נסיעה – ועל תוכניות מתאר ארציות לפיתוח ולבנייה – מלפני עשרות שנים. השימוש בסקרים בלתי רלוונטיים אלו ובתוכניות המתאר המיושנות והמוטעות, כתבו חוקרי מבקר המדינה, הוביל להחלטות תחבורתיות שגויות מן היסוד. את ההוכחות הממשיות מספקים כבר היום כמה ממיזמי התחבורה שהושלמו או הושלמו חלקית – המסילה המזרחית של רכבת ישראל, הרחבת פרויקט "הנתיבים המהירים" והקו האדום של הרכבת הקלה במטרופולין גוש דן. הוכחות נוספות עלולה לספק בעתיד גם הרכבת התחתית ("מטרו"), הנשענת על אותו בסיס נתונים מיושן, רעוע ומטעה.
מיזם הנתיבים המהירים רק חנק את גוש דן, והפקקים הופכים למפלצתיים | צילום: קובי קואנקס
(קובי קואנקס)
אתחיל ב"מסילה המזרחית" של רכבת ישראל, הסובלת מכשלים ניהוליים חמורים בצמרת. הקטע המרכזי-צפוני שלה נפתח ב-20 ביולי. הנה רשימה לא ממצה של הפגמים בה: המסילה שנפתחה אינה מחושמלת, ולכן הנסיעה מזהמת ומרעישה; היא אינה מחוברת כראוי לרשת רכבות הנוסעים, ולכן הגעה מירושלים לטייבה מצריכה שתי החלפות; היא עוצרת בתחנות חדשות המרוחקות משמעותית מהערים שתושביהן אמורים להשתמש יום-יום ברכבת; והקישוריות באוטובוסים בין התחנות החדשות לבין מרכזי האוכלוסייה לקויה וצולעת.
התוצאה: הרכבות על המסילה המזרחית ריקות, והבזבוז זועק לשמיים בתקופה שבה חייבת המדינה לשקול בשבע עיניים כל שקל של השקעה.
כמעט במקביל ל"מסילה המזרחית" נחנך, בפחות רעש, עוד קטע מהמיזם הישראלי הייחודי "הנתיבים המהירים". צי של אוטובוסים חדשים החל להסיע בעלי מכוניות פרטיות מחניון ענק בסביבת קיבוץ שפיים (7,000 מקומות חניה) למרכזי תעסוקה בת"א. החניה חינם, וגם ההסעה בכבישים ובגשרים שהושקעו בהם 9 מיליארד שקל, והם משרתים רק את האוטובוסים הכחולים של "הנתיבים המהירים", היא חינמית. ובכל זאת, מספר המשתמשים בפועל מינימלי, מקטעי הכבישים החדשים ריקים רוב שעות היום, והוספת עשרות אוטובוסים למרחב ת"א, העיר הידועה כעמוסת אוטובוסים בשיעור חריג, יוצרת גודש בלתי נסבל החונק גם את מערכי התחבורה הציבורית.
וישנו הקו האדום של הרכבת הקלה. יפה, נוצץ, נקי, מדייק במידה סבירה – תענוג לנסוע בו. אלא מה? לא נוסעים בו. כמות הנוסעים היחסית רחוקה בעשרות אחוזים מהתכנון המקורי. למה? מפני שהקו האדום נע על תוואי מיושן שכבר אין בו ביקוש גדול לתחבורה ציבורית מהירה, ובחלקיו העל-קרקעיים הוא זוחל כמו חשמלית מתחילת המאה הקודמת. התבדתה גם התקווה לפריחה כלכלית-עסקית של אזורים ליד תחנות הקו האדום וסביבן; נראה שהרחובות הסגורים במשך שנים הבריחו משם את כל מי שיכול היה לברוח. עבודות התשתית על שני הקווים הנוספים, הירוק והסגול – שכבר צברו פיגור של שנים, שינויים והטיות של תוואים וזינוק חד בעלויות – בתוספת תיקוני צמתים, שיפוצי מדרכות וסלילת שבילי אופניים, הנעשים כולם במקביל, הפכו את החיים במטרופולין ת"א לבלתי נסבלים. הן מחסלות את שאריות התיירות בעיר וגובות מחיר מקרו-כלכלי אדיר.
מכלול מחדלי התכנון והביצוע הללו מוביל למסקנה קשה, שלה שותפים, בשקט ובהסתר, גורמים מקצועיים בכירים במגזר הציבורי: עצרו את מיזם המטרו כל עוד ניתן לעצור אותו. אין לרתום כעת תקציב פיתוח של 200 מיליארד שקל, הם אומרים, למימון המטרו לפני ביצוע סקרים חדשים על הרגלי נסיעה שעליהם ממליץ מבקר המדינה, לפני אישור תוכנית מתאר ארצית מעודכנת, לפני הקמה והפעלה של רשויות תחבורה מטרופוליניות (החוק המיוחד להקמתן תלוי בחסדי המפלגות החרדיות), ובעיקר לפני השלמה מלאה של כל שלושת קווי הרכבת הקלה בגוש דן, כדי לבחון את מלוא השפעתם על רווחת התושבים ועל הביקוש לתחבורה ציבורית מסילתית בכל ימות השבוע. וגם כדי לתת לתושבי המטרופולין כמה שנים של חופש מרעש הקידוחים והדחפורים ומשיבושי תנועה בלתי פוסקים.
השקעת הענק בתוואי שגוי של קווי המטרו, יחד עם נעילת שעריו בשבתות ובחגים, מזהירים בכירים יודעי דבר, תהיה בכייה תחבורתית וכלכלית לדורות.
מצפון תיפתח הבינה
התחזיות מסחררות. ההשקעות המצטברות במיזמי בינה מלאכותית (AI) יסתכמו עד סוף העשור בעשרות טריליוני דולרים, כשלפחות מחציתן תממן הקמת חוות שרתים, מחשבי-על ומרכזי מידע ענקיים. היצרניות של מוליכים למחצה, שבבים וזיכרונות המיועדים לאותם שרתים ומחשבי-על מגדילות לכן את קיבולת הייצור שלהן בעשרות ואף במאות אחוזים. ראו, לדוגמה, את תוכניות ההשקעה של אנבידיה בארץ. כולן זקוקות נואשות לשטחים, לחשמל ולמכונות המייצרות את רכיבי המחשבים והשרתים. בקצה התעשייתי הזה של שרשרת הייצור, שראשיתה בסוכן AI המסדר לכם על צג המחשב שבוע נופש חלומי באיי יוון, נמצא מפעל ייצור ישראלי מופלא, הממוקם באזור התעשייה ציפורית שליד העיר נוף הגליל.
מפעל UCT (קיצור של Ultra Clean Technology) ישראל, שעליו מדובר, מעסיק 650 עובדים ומשווע לעוד 300 עד 400 נוספים, במנעד רחב של תפקידים ומקצועות ובשכר גבוה יחסית. "אנחנו יצרן גלובלי מוביל של שסתומים, ברזים וחיבורים עדינים, אולטרה-נקיים ואולטרה-מדויקים, שהם אביזרים קריטיים להולכת נוזלים וגזים לתעשיית השבבים והזיכרונות. והכול באוטומציה כמעט מלאה", אומר בגאווה מובנת מנהלו, ד"ר יהודה סלהוב. "המוצרים שלנו", מוסיף ד"ר סלהוב, "מתפקדים כמו חדשים גם אחרי 50 מיליון מחזורי עבודה".
ביקרתי במקום בזמן הסבב השני של המלחמה עם איראן. ראיתי מקרוב מפעל גלילי תעשייתי מתקדם, מטופח, מתרחב ועובד במלוא הקיטור. סיירתי באולמות הייצור ובמעבדות החדשניות, הקשבתי להסברים טכניים מרתקים ושוחחתי עם עובדים ומנהלים המגיעים אליו גם תחת אזעקות. UCT ישראל היא הגלגול האחרון של בית מלאכה משפחתי קטן למוצרי פח וצנרת ממוחזרים, שהוקם בשכונת ואדי ניסנאס בחיפה על ידי איש החזון התעשייתי צבי טופז המנוח ב-1950. מאז נקנה ונמכר על ידי משקיעים מקומיים וזרים, נכנס לבורסה ונמחק מהמסחר בה, עד שנרכש במלואו ב-2021 על ידי תאגיד תעשייתי אמריקאי UCT – ד"ר סלהוב משמש גם סגן נשיא בכיר בחברה האמריקאית – והיה לחברת הבת המצליחה שלה. אשתקד ייצאה UCT ישראל תוצרת ב-350 מיליון דולר, שהם כ-97% מתפוקתה. בין לקוחותיה אינטל, סמסונג ו-SpaceX. תוצרי מחקר ופיתוח ייחודיים נמכרו גם לתעשיות ביטחוניות מקומיות.
מה צפוי השנה?
ד"ר סלהוב: "הביקושים הגלובליים לתוצרת שלנו משקפים את מהפכת הבינה המלאכותית ושוברים שיאים. הם מגיעים משני תחומים מרכזיים – ממוליכים למחצה ושבבים המיוצרים בתהליכים של 5 ננומטר, 3 ננומטר ואף פחות מכך, ומזיכרונות מתקדמים, המהווים את התשתית המרכזית לעולם הבינה המלאכותית. זהו אירוע רב-לאומי חסר תקדים, שבזכותו אנחנו מתכוננים להגדיל את היקפי התעסוקה, הייצור והייצוא השנה ובשנה הבאה בעשרות אחוזים. להגיע בהקדם לאלף עובדים בארץ, שאת הכשרתם ניקח על עצמנו. כדי למלא את החסר ביקשנו בינתיים להביא מאה עובדים מהודו".
איך עברתם את המלחמות בלבנון ובאיראן?
"לא ויתרנו אפילו על יום עבודה אחד. הליכי הייצור שלנו מחייבים רציפות תפעולית של 24/7, וביקשנו לכן היתר עבודה בשבת – הרי מועסקים אצלנו בני ובנות כל העדות וכל הדתות – אבל עד כה אין מענה. המדינה לא עזרה ולא עוזרת בכלום".
