נבחרת אנגליה שוהה מחוץ למולדת כבר חודש וחצי, אבל לפחות חבר אחד במשלחת יכול לקחת את הזמן עם הטיסה חזרה.
התגובות של המאמן הגרמני תומאס טוכל, בין "נטילת אחריות" ריקה מתוכן לניסיון להצדיק את האופן שבו הופקר המשחק מול ארגנטינה בחצי גמר המונדיאל, לא ממש עוזרות. בינתיים, לפי כל האינדיקציות, המאמן ימשיך עד לאחר יורו 2028, אותו אנגליה תארח לצד סקוטלנד, וויילס ואירלנד, אבל אם הדרך לשם לא תלווה בחשבון נפש עמוק, לא בטוח שגם בעוד שנתיים מצבו ישתפר. מה שבטוח הוא שאין לאיש בנבחרת הרבה חשק למשחק על המקום השלישי מול צרפת (חצות, בין שבת לראשון).
תומאס טוכל. קל לבקר, קשה לעשות
(Stephanie Scarbrough, AP Photo/Stephanie Scarbrough)
פרשנות בסגנון "הנבחרת הטובה יותר ניצחה" נדחתה בבוז: כשאתה חמש דקות פלוס תוספת זמן מהגמר, להגיד את זה ולהאשים את ה"מנטליות" אולי מתאים לנבחרת ישראל. כי גם אם ארגנטינה "טובה יותר", אנגליה התנדבה לתת לה להראות את זה בדקות ההכרעה. הארי קיין לא נגע בכדור אפילו פעם אחת ברחבה וגם ג'וד בלינגהאם לא הופיע - אבל ההחלטות של טוכל נתפסות באתוס האנגלי כאירוע חמור יותר.
הבונקר המביך לאחר שער היתרון של אנתוני גורדון מתפרש כפאניקה במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב כמו זלזול ביכולת של כמה מהשחקנים מהמוכשרים והאינטליגנטים בעולם. בין היתרון האנגלי לשריקת הסיום נרשמו 12 אחוזי החזקת כדור לאנגלים, וארגנטינה השלימה 266 מסירות לעומת 38. וזה תחת המאמן שאמר שהנבחרת שלו תהיה אמיצה בטורניר, ואחרי ההפסד שלה (תחת גארת' סאות'גייט) בגמר יורו 2024 טען שחסר לה רעב.
בין מראדונה למסי
הטרגדיה היא שגם לא היה שום היגיון בשגיאה הטקטית ובחילופים הגרועים. ממול ניצבה נבחרת עם התקפה קצת יותר מוצלחת מאשר זו של מקסיקו. המשחק באצטקה בשמינית הגמר נחרט בזיכרון בשל הקרבה הרואית, אבל שם היו סיבות טובות להסתגר: נחיתות מספרית, דלילות בחמצן, אוהדים שעמדו לטגן את השופט ולשים אותו בטאקו. ארגנטינה, לעומת זאת, ראתה כיצד היתרון גורם לטוכל לוותר לחלוטין על הכדור. בכל זאת, בצד השני נמצא רק השחקן הכי טוב בהיסטוריה, מה כבר יכול לקרות. ואם זה לא מספיק, ההצטופפות במרכז איפשרה עוד ועוד הגבהות לרחבה, תחום שהשוער ג'ורדן פיקפורד מצטיין בו בערך כמו שבצלאל סמוטריץ' דובר אנגלית שוטפת.
לכן התוצאה לא רק סגרה מעגל של שני הפסדים לאגדות מארגנטינה - צמד שערים של מראדונה ב-1986 וצמד בישולים של לאו מסי הפעם - היא התעלתה על שני הסיוטים של אנגליה בעשור האחרון במשחקי הכרעה שבהם שמטה יתרון: בחצי גמר המונדיאל מול קרואטיה ב-2018 ובגמר היורו נגד איטליה ב-2021.
בדיוק כדי להתגבר על השדים האלה - ועל עוד כמה - הובא טוכל, והוא גם מתוגמל ביד רחבה מאוד, עשרה מיליון ליש"ט בשנה. ובסוף, ברגע האמת, התברר שהוא זה שלא מאמין בהתקדמות שעשה הכדורגל האנגלי מאז ימי הבעיטות הארוכות קדימה, או שהוא שמע יותר מדי פעמים את It’s Coming Home והחליט לבנות מכונת זמן שתחזיר את הנבחרת לשנות ה-70. כך או אחרת, שוב הכדורגל לא חזר הביתה ויש הרבה אנשים בממלכה שישמחו אם דווקא המאמן לא ישוב.
