אצטדיון המטלייף בניו-ג'רזי יארח הלילה את הריקוד האחרון של לאו מסי במשחקי המונדיאל, כשקפטן נבחרת ארגנטינה יעלה לגמר הגדול מול ספרד בניסיון לנצל את הבמה מול מאות מיליונים בכל רחבי תבל ועוד עשרות אלפים באצטדיון בארה"ב כדי לקבע את מעמדו באופן סופי ככדורגלן הגדול בכל הזמנים.
מסי בן ה-39 ועוד 103 ימים הוביל את ארגנטינה לזכייה בגביע העולמי האחרון בקטאר. לקראת המונדיאל הנוכחי – שאליו הגיע אחרי שבארבע השנים האחרונות שיחק בקבוצת אינטר מיאמי מהליגה האמריקאית הפושרת – לא כולם האמינו שהוא יוכל להציג את יכולת-העל שלו. אבל מסי הצליח לכבוש שוב את הבמה – ובענק. הוא הפך למלך השערים של הטורניר עם שמונה כיבושים, ובמו רגליו, עם בליץ של שבע דקות מול נבחרת אנגליה, בישל לארגנטינה שלו את הכרטיס לגמר גביע העולם.
(Carlos Barria, REUTERS)
לגמר הגדול הערב יגיע גם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אבל האיש החזק באצטדיון הערב, ובעולם כולו, הוא מסי שיודע היטב שאם ינצח את ספרד הערב ויניף את גביע ז'יל רימה היוקרתי, הוא יוכל להשתוות לשיאו של פלה, כוכב-העל הברזילאי, שבמונדיאל 1962 הצליח לזכות בגביע עולם שני ברציפות. בכך יוכל מסי גם להסיר מעצמו לראשונה את צילו העצום של דייגו ארמנדו מראדונה, שהצליח לסחוב את ארגנטינה לתואר אלופת העולם לפני 40 שנה, אך עשה זאת פעם אחת בלבד.
אם עד למונדיאל בקטאר עוד היה דיון בשאלה מי יותר גדול, רונאלדו הפורטוגלי או מסי הארגנטינאי, מה שמסי הצליח לעשות בשלוש וחצי השנים האחרונות דרך המדים הלאומיים של ארגנטינה הוא נוק-אאוט לכל מי שחשב שהוא בכלל יכול להתמודד איתו. הערב הוא יכול להפוך לגדול מכולם – לפחות יחד עם פלה.
עבור מסי מדובר הערב במשחק המונדיאל האחרון שלו. אם עד לטורניר בקטאר עלו תהיות סביב הפער בין השחקן הענק בברצלונה לבין זה הפושר במדים הלאומיים, כעת הוויכוח הסתיים בעקבות התצוגות שלו במונדיאל הנוכחי. מי שאחראי לכך יותר מכל אחד אחר הוא המאמן ליאו סקאלוני. סקאלוני, שמעולם לא אימן קבוצת כדורגל בוגרת, הוא חניכו של מי שיעמוד מולו הלילה על הקווים, מאמן נבחרת ספרד, לואיס דה לה פואנטה. כמאמן ארגנטינה שינה סקאלוני את הגישה כלפי מסי, הביא להתגייסות של כל השחקנים סביבו, בלי טיפה אגו, ועם הבנה שיש פה משימה לאומית.
מסי אמנם נעלם יחסית מהעין בקריירת המועדונים שלו עם המעבר לליגה לא תחרותית כמו האמריקאית, אבל עדיין בכל פעם שהוזעק להגיע למדים הלאומיים של ארגנטינה, הוא הביא אותה להישגים והזכיר את העובדה מהתקופה שבה שיחק בברצלונה, שמדובר בכוכב-על ששינה את פני הכדורגל העולמי.
הסגידה למסי היא לא רק של האוהדים הארגנטינאים. היא כמעט קונצנזוס עולמי בתמיכה לקראת הגמר מול ספרד – רצון כמעט משותף של יקום שלם לראות עם שריקת הסיום בניו-ג'רזי את הכוכב הארגנטינאי ממרר בבכי בדמעות של אושר ושמחה, ולא של החמצה ועצב. כל שירי האוהדים מוקדשים לו, כל מיליוני החולצות שנמכרו הן רק עם המספר 10 ולא של אף אחד אחר,ֿ וכל זאת לשחקן שמעולם לא שיחק בליגה הארגנטינאית, שגדל בספרד מגיל 13, ושבשלהי הקריירה עבר למיאמי שבעצמה החלה לסגוד לו.
ולא מדובר רק באוהדים. מדובר גם, ואולי במיוחד, בחברים שלו בחדר ההלבשה. ארגנטינה היא למעשה נבחרת של איש אחד. האחרים הם סוג של שומרי ראש שלו. מי שרק מתקרב אליו על המגרש, למלך שלהם, מקבל מיד איזה מרפק או כתף מהחברים. מספיק לשמוע את השיר שהשחקנים שרים למסי בכל פעם מחדש על מנת להבין את מעמדו וכמה המשחק הזה חשוב עבורו: "אני אוהד של הנבחרת, מעודד אותה מהלב. ניצחנו את השלישית עם ליאו ואנחנו רוצים להיות אלופים שוב. 32 שנים אחרי, הנבחרת של סקאלוני תנקום על הגביע שגנבו למספר 10, זה שלא נתנו לנו להניף. אני רוצה לראות את הכוכב הרביעי מנצנץ על החולצה. אני ארגנטינאי מהעריסה ועד הקבר. בשביל איי המלווינס, בשביל דייגו, בשביל הפעם האחרונה של ליאו. ארגנטינה, אני רוצה לראות אותך זוכה פעמיים ברצף".
ארגנטינה היא גם הנבחרת עם הקהל הכי משמעותי ומלהיב בטורניר הזה, ויחד עם הלב והנשמה של שחקניה זה שילוב שלרוב מנצח כל דבר שניצב מנגד. אלא שמולה תעמוד הערב ספרד, שסומנה מראש כאחת המועמדות לתואר. גם רוב שחקני ספרד מעריצים את מסי, בעיקר הכוכב בן ה-19 שלה לאמין ימאל, עם התמונה האיקונית שלו כתינוק, כשמסי רוחץ אותו. הערב ינסה מי שמוגדר כיורש שלו בברצלונה, להרוס את חלומו של מסי להפוך לגדול מכולם. וזה בהחלט יכול לקרות. תשאלו את אמבאפה, דמבלה ואוליסה.
