מה ליונל סאקלוני צריך לעשות כדי לעזור לנבחרת ארגנטינה לנצח את ספרד ולזכות בפעם השנייה ברציפות במונדיאל? לעבות את מרכז המגרש גם על חשבון הסיוע ללאו מסי מחשש להירמס על ידי הגייסות של רודרי, או אולי דווקא להגביר את כוח האש ההתקפי כדי לייצר מאסה שתקשה אפילו על ספרד הבלתי ניתנת לחדירה לעצור את מסי לאורך משחק שלם?
מעניין, אבל הכלב קבור במקום אחר. אל דאגה – אפשר להיות בטוחים שבזמן כתיבת (וקריאת) שורות אלו סקאלוני שובר את הראש על הדברים האלה ממש. כל מי שראה את ספרד מול צרפת מבין שזו מציעה צופן כדורגל שמישהו צריך לנסות לפצח. אלא שזה לא העיקר במקרה של סקאלוני.
גדול דור אחד ו־ 20 ומשהו פועלי במה. נבחרת ארגנטינה
(ODD ANDERSEN, AFP)
בניגוד למאמנים שכרטיס הביקור שלהם הוא טקטי, הערך של סקאלוני לא נמדד בפריזמה של משחק בודד. זה לא אומר שהוא לא נמצא באחוזון העליון של המאמנים שמבינים את המשחק ברמה גבוהה. זה לא אומר שבשמונה שנותיו כמאמן הנבחרת הוא לא ידע פה ושם להחליף את הקשר בחלוץ ולשנות מערך בדיוק ברגע הנכון. זה אומר שלסקאלוני יש מעלה חשובה בהרבה מכל מה שאפשר להסביר באמצעות איקסים, עיגולים, חצים וקווים מקווקווים. לואיס דה לה פואנטה, מאמן ספרד, צריך לשבור את הראש ולעסוק הרבה יותר בשאלה איך עוצרים את הבלתי ניתן לעצירה. סקאלוני לא צריך לשבור כלום. ככה זה כשהוא כבר בנה את הכל.
לא פשוט להיות מאמן כדורגל, אבל קשה עוד יותר להיות איש של אנשים. במהלך אחד הרגעים המתים במשחק בין ארגנטינה לאנגליה, נצפו לאנדרו פארדס וסקאלוני מנהלים שיחה שבה הקשר האחורי נראה כמי שמתדרך את המאמן, ולא להפך. לכאורה, מדובר בסיטואציה שמקטינה את המאמן, לכאורה הסמכות הטקטית העליונה, זאת שמכווינה אחרים ולא אחת שאחרים מכווינים אותה. הרבה מאמנים שהשיגו בחייהם עשירית ממה שהשיג סקאלוני לא היו מרשים זאת לעצמם משיקולי אגו. אפשר להבין את מי שחושב שהתמונות מקטינות את סקאלוני. כולנו הורגלנו לחשוב שבעולם שמושתת על מעמדות יש כאלו שאמורים לדבר ואחרים שתפקידם להקשיב. סקאלוני חכם מזה.
זו הייתה עדות מושלמת למעלה הגדולה ביותר של סקאלוני, וזו שנחוצה במיוחד בנבחרת כמו ארגנטינה, אוסף לא הומוגני של שחקנים שמורכב מגדול דור אחד ו-20 ומשהו פועלי במה שאי אפשר להעניק להם את אותו טיפול. בהגדרת התפקיד של סקאלוני, כמאמן של מסי, ישנה ההבנה שהוא לא הסיפור. הוא כאן כדי לשרת. הוא מספיק גדול כדי להנמיך קומה לפעמים. קרלו אנצ'לוטי יכול להיות גדול מנבחרת ברזיל, גדולה ככל שתהיה, ומעמדת מוצא כזאת, ספק אם הוא היה מרשה לעצמו שתיווצר סיטואציה שתציג אותו כמי שמהנהן לצד קאסמירו בעוד זה מתחיל לפרק עבורו את המשחק לגורמים. אנצ'לוטי כבר שבועיים בבית, וסקאלוני ידריך הערב את נבחרתו בגמר הרביעי ברציפות יחד עם שני הקופה אמריקה בהם זכה ב-2021 ו-2024.
ארגנטינה היתה זקוקה למאמן בקווי המתאר המדויקים של סקאלוני, שחקן עבר שלא הספיק באמת להיות מאמן, רק עוזר, ומאמן זמני בנבחרת, היכן שקצב ותדירות העבודה נמוכים יותר. הקודם בפרופיל דומה, שעבודתו כמאמן נבחרת ארגנטינה הייתה כמעט ראשונה בתחום, הוא דייגו מראדונה במונדיאל 2010, אבל איפה מראדונה ואיפה סקאלוני. כמחמאה לכל אחד מהם בנפרד. הראשון הוא הר שמטיל צל. השני – צל שמאשר את קיומו של ההר.
ווינריות שיטתית
מה שהיה נחוץ כדי להפוך את הסיפור של מסי בנבחרת מטרגדיה ספורטיבית של חוסר הגשמה למופת של הישגיות שאין לה כמעט אח ורע זה לא מוח טקטי מבריק יותר. השינוי היה צריך להיות התנהגותי, רגשי, בריאת מציאות ותנאים שמאפשרים למסי וארגנטינה לפרק את הלחץ הבלתי נסבל – 28 שנים ללא זכייה בקופה אמריקה, ארבעה מונדיאלים בלי גביע עבור מסי – ולתרגם אותו לווינריות שיטתית. אם לא היו הוכחות באינטרנט מימיו של סקאלוני כשחקן, אפשר היה להישבע שמדובר ברובוט שנרקח במעבדה לפי הוראות יצרן מדויקות כדי להיות מאמן של נבחרת ארגנטינה – מעט סמכותי, קצת חברמן, טיפה גמיש, עקשן במידה, אלוף במלוא מובן המילה.
