הסיקור של פרשת ג'פניקה נראה לפעמים כמו טריילר לסדרת דוקו-פשע חדשה בנטפליקס. מי השליך בקבוקי תבערה ורימונים לעבר סניפי רשת הסושיות? האם מדובר במשפחת ג'רושי או במשפחת מוסלי? מה המניע, מי מאיים על מי, ואיך בתוך כל העלילה הזאת נמצא ברק אברמוב – הבעלים של ג'פניקה ושל בית"ר ירושלים? זה באמת חומר שממנו עשויים פודקאסטים, סדרות מתח וכותרות עם מוזיקה דרמטית ברקע.
כותרת: לא סיפק שום מידע. אברמוב
אברמוב "שבר שתיקה" בראיון לחיים אתגר בערוץ 12, והמחיש היטב את הבעיה בסיקור הפרשה. אתגר לא ממש הקשה עליו. אברמוב הוצג בעיקר כקורבן, סיפר שיש לו השערות "מעניינות", אך נמנע כמובן מלפרט, כי "משטרת ישראל צריכה לחקור". את מי בדיוק היא צריכה לחקור? מהן אותן השערות? אברמוב עצמו מעיד שהוא מכיר את שני הצדדים, אבל הצופה נותר רק עם רמזים, קריצות ותחושה שהוא צופה בפרק של "הסופרנוס".
כך הופכת פרשה אמיתית ומאיימת לסיפור סקסי על מלחמה בין שתי משפחות פשע מסתוריות כאילו אנחנו ב"סנדק". הן מוצגות כמעט כמו ארגונים מעולם בדיוני, עם קודים פנימיים, סודות ומאבקי כוח שרב הנסתר בהם על הגלוי. אלא שלא מדובר בסרט, ולא בשחקנים שיחזרו הביתה בסיום יום הצילומים. מדובר באנשים אמיתיים, בעסקים אמיתיים ובאלימות שמתרחשת במרחב הציבורי.
החלק המטריד ביותר בראיון לא היה דווקא מה שאברמוב רמז עליו, אלא מה שסיפר באגביות. לדבריו, "בכירים מאוד" במשטרה התקשרו אליו, אנשיו של השר איתמר בן גביר היו מעורבים בשיחות, ואף הוצע להציב שוטר בכל כניסה לסניף. זה כבר נשמע פחות כמו טיפול משטרתי רגיל ויותר כמו חבילת VIP של חמישה כוכבים. גם אם מאמינים לאברמוב שהוא לא באמת מכיר אף אחד, זה לא משנה את התחושה הכללית: נראה שעבור המשטרה יש אנשים שווים ויש אנשים ששווים יותר. לאור ההצלחה הכבירה של המשטרה בטיפול בפשיעה, עדיף שלא ימתין בציפייה גדולה לתוצאות החקירה. השמועות ברשת מדברות על משפחות ששוות מאות מיליוני שקלים, מאוד מרגיע.
מעניין כמה בעלי מכולות, מסעדות, חברות בנייה ועסקים קטנים שסובלים מפרוטקשן ומהפשיעה הגואה מקבלים שיחות מאנשים בכירים מאוד במשטרה. כמה מהם זוכים לקו ישיר ללשכת השר (שמעדכנת את אברמוב באופן יזום לדבריו), או להצעה להציב שוטרים בכניסה לעסק. ספוילר: כנראה שלא רבים.
אבל להם גם אין קבוצת כדורגל גדולה, קשרים בצמרת או ראיון בפריים-טיים שבו יוכלו להציג את עצמם כגיבורים של דרמת פשע יוקרתית. להם נשארת רק המציאות. והיא הרבה פחות נוצצת והרבה יותר מפחידה. מפחידה הרבה מעבר לכל דמיון. משפחות הפשע חוגגות, כולם מסתכלים עליהן בהערצה.
בקטנה
מוזיקה מרגשת ועכשווית – יש. תסריט משפחתי – יש. רגעים שאמורים לגרום לצופה לחייך, להזיל דמעה ולהרגיש משהו עמוק על בית, שורשים וישראליות – גם יש. בפרסומת של קק"ל לחצו על כל כפתורי הרגש האפשריים, ועוד הוסיפו לחיצה קטנה ליתר ביטחון. רק הבעיה שבסיום לא זוכרים מה הם מפרסמים פה.
