דוח מצב השלטון המקומי לשנת 2026 חושף כי השכר הממוצע ברשויות מקומיות בדירוג סוציו-אקונומי גבוה עומד על 15,923 שקל – לעומת 8,278 שקל בלבד ברשויות פריפריאליות בדירוג נמוך. פער של כמעט 50% בשכר הממוצע מדגיש את הפערים העמוקים בשוק התעסוקה, נתון שמשתקף באופן ישיר בחוסן הכלכלי של הרשות עצמה.
השלטון המקומי בישראל אינו מקשה אחת, אלא מערכת המאופיינת בשונות גיאוגרפית, חברתית וכלכלית עמוקה. כך למשל, בעוד שבמחוז תל-אביב כולו פועלות 12 רשויות בלבד המשרתות כ-1.55 מיליון תושבים, במחוז הצפון מנוהלת אוכלוסייה בסדר גודל דומה (כ-1.6 מיליון תושבים) על ידי לא פחות מ-93 רשויות שונות.
הפערים באים לידי ביטוי גם במבנה הדמוגרפי: ברשויות חלשות שיעור הילדים ובני הנוער (עד גיל 19) מגיע ל-41% עד 44% מכלל התושבים, נתון המטיל עומס אדיר על שירותי הרווחה והחינוך באותן רשויות.
ברשויות איתנות כ-70% מכלל ההכנסות הן הכנסות עצמיות (עם גביית ארנונה של 92%), לעומת 33% הכנסות עצמיות בלבד ברשויות החלשות. כדי להתמודד עם פערי ענק אלו, הממשלה נאלצת לעיתים להתערב באופן נקודתי. הדוגמה המובהקת לכך היא עיריית ירושלים; בשל גודלה ואתגריה, היא מוחרגת ממנגנוני התקצוב הסטנדרטיים ומקבלת "מענק בירה" ייעודי, לצד תוספות תקציב של כ-400 מיליון שקלים מעבר למענקי האיזון הרגילים.
למרות הקשיים, תמונת המקרו מעודדת: 62% מהרשויות סיימו את שנת 2024 בעודף או באיזון תקציבי. הפתעת הדוח מגיעה מנתוני הנדל"ן וההגירה. בין 2020 ל-2024 זינקו התחלות הבנייה דווקא בפריפריה בשיעור של 64%. במקביל, הערים הגדולות סובלות ממאזן הגירה שלילי מעמיק.
מנכ”ל משרד הפנים, ישראל אוזן: "הדו"ח הוא כלי עבודה שנועד לזהות מגמות ולבסס קבלת החלטות ולחזק את יכולת התכנון של במבט לעתיד".
ברשויות חלשות שיעור הילדים ובני הנוער (עד גיל 19) מגיע ל-41% עד 44% מכלל התושבים, נתון המטיל עומס אדיר על שירותי הרווחה והחינוך באותן רשויות
