אלו הרגעים הכי מעניינים ביום שלי: למצוא ככה לבד, על הדרך, אייטם אמיתי. מודה, זה תמיד מרגש אותי. אני בולם את ההתרגשות כלפי חוץ – אף אחד לא צריך להכיר אותי באמת, עדיף ככה – מגיע כמו כולם לדוכן ופשוט מזמין את מנת הדגל של המקום.
יש מקומות של אוכל רחוב שמתחבאים כמו סוד למקומיים בלבד. ככה בדיוק הרגשתי כשחלפתי בין הבניינים וקלטתי את "החביתה של אניטה" – מבנה קטן עם גג אדום. אם אתם פונים לתוך רחוב מרדכי אנילביץ', קצת אחרי הפנייה לשכונה, ואתם לא מקומיים – אתם בטוח תפספסו את החביתה של אניטה. אז בבקשה, שימו לב מעכשיו והלאה. נסעתי כנוע לפחות חצי שכונה רק כדי למצוא חניה ולגשת להבין מי נגד מי. יש גבול כמה אני יכול להתעלם – לא ככתב אוכל, אלא כשמן מקצועי אמיתי.
מחירון ידידותי
המחיר בחביתה של אניטה סובב סביב 25 שקל בלבד. כמעט כל המנות בתפריט באותו המחיר, כלומר מחירון ידידותי וזול בהחלט. זרמתי ישר עם המחיר, ואחרי התייעצות קצרה עם הסועדים שישבו שם, הלכתי על המנה הכי מוכרת ואהובה עליהם: שקשוקה בלחמנייה. כשהגיע תורי הזדרזתי כדי לא להפריע לשאר התור. דקה בלבד לאחר מכן קיבלתי ליד לחמנייה מלאה להתפקע בשקשוקה. אפשר להגיד "יותר מדי שקשוקה", אבל אני אקרא לזה בדיוק כמו שאני רוצה שיביאו לי כל פעם: מנת שקשוקה עם יותר מדי שקשוקה.
בדרך כלל השקשוקות שאני טועם לאחרונה הן מהסוג המסודר יותר, שבו הרוטב הוא הטעם העיקרי ואני ישר יודע אם הביצים טריות. כאן מדובר בשקשוקה מהירה וזריזה בהכנה, אבל אי-אפשר להתווכח עם הטעם המעולה והמרוכז מאוד של הרוטב. החבר'ה שם כנראה יודעים ועוד איך מה הם עושים, כבר קרוב ל-50 שנה ברציפות.
זה סיפור פשוט, אבל יפה: אותה משפחה, כבר כמה דורות, מכינה את אותו הרוטב, עוטפת אותו בביצים ומגישה בפשטות ובזול לקהל לקוחות נאמן – ירושלמי ברובו עד היום. שוב, להזכירכם: אין אוכל יקר, יש פשוט אנשים שמרשים לעצמם לאכול יקר מדי פעם. רובנו ביום-יום מחפשים לאכול זול וטעים. וזה אפשרי. תסמכו עליי.
• החביתה של אניטה. מרדכי אנילביץ' 81, קריית יובל, ירושלים
הנזק: לחמניית שקשוקה ב-25 שקל
