אוליגרכיית הטק // ריקי ממן } סלע מאיר } 221 עמ'
על כריכתו האחורית של 'אוליגרכיית הטק', ספרה החדש של ריקי ממן, נכתב כי הוא "חושף את המנגנון הסמוי שהפך את צה"ל מכור ההיתוך למחולל הפערים הגדול בישראל". ובכן, "חושף" ו"סמוי" הן מילים די גדולות עבור חיבור שמפנה שוב ושוב ואז עוד פעם שוב לכתבות ותחקירים שעסקו בכוחן הכלכלי והחברתי המוגזם של היחידות הטכנולוגיות בצה"ל, שנותרו יחסית סגורות בפני בני ובנות הפריפריה בשל מספר סיבות: שיטות מיון בעייתיות, "חבר מביא חבר" ושאר מרעין בישין שהיו קיימים תמיד (מי אמר גלי צה"ל), אך עתה התנקזו למוקד שבו הצבא זנח את "צבא העם" כדי לא להפסיד במרוץ קריטי לביטחון הלאומי. למעשה, הבעיה הפכה כל כך מוכרת — בין השאר בזכות עשרות כתבות ומאמרים של עמיתי יוסי יהושוע ב'ידיעות אחרונות' — עד שאפילו צה"ל הפסיק להעמיד פנים שהיא לא קיימת (או להאשים רק את מערכת החינוך והפערים בין הרשויות המקומיות), ויזם מספר תוכניות לתיקון המעוות.
אם כן, ספרה של ממן, בעלת טור ב'מקור ראשון' ועמיתת מחקר בפורום 'קהלת' (שממש ידוע בדאגתו לפערים בחברה), לא "חושף" דבר, שכן המנגנון כבר מזמן אינו "סמוי". לכן, מי שמכיר אפילו מעט את הנושא לא ימצא בחלקיו הראשונים של הספר, שמתארים את עליית קרנן של יחידות דוגמת 8200 בפרט ואת הקשר בינן לבין חגיגת האקזיטים (בעיקר בתחום הסייבר), חידושים מרעישים (וגם לא חידושים שקטים). לעומת זאת, אם מישהו שומע לראשונה על התופעה הזאת, שבה ציבור פריבילגי ברובו מקבל מצה"ל כרטיס כניסה למועדון העושר המצומצם של "אומת הסטארט-אפ", אפשר להוסיף לסל הקליטה שלו בכדור הארץ גם עותק של 'אוליגרכיית הטק'.
כל זה לא בא להפחית מחשיבות הדיון שממן מבקשת לקיים, במיוחד בהינתן שהספר לא מסתפק בהטלת מרב האחריות לכשל על צה"ל ותעשיית הטק (להבדיל מהממשלה, בתי הספר ושאר מוסדות שעשויים לקחת חלק בהנצחת את הפערים החברתיים בישראל) – הוא גם מטפס קומה ואפילו חמש: התרסקות המודיעין ב-7 באוקטובר, טוענת ממן, נגרם לא רק בשל התמכרות לטכנולוגיה מתקדמת ותרבות רקובה של "מבסוטיזם". לשיטתה, אלה הם תוצרי לוואי של החטא הקדמון, והוא ההומוגניות היחסית בקהילת המודיעין: "כשחלק ניכר מהחיל, ודאי בדרגים הגבוהים, היה מורכב מאנשים בעלי רקע חברתי-כלכלי דומה, ההומוגניות החברתית והתרבותית יצרה תיבת תהודה של תפיסות עולם דומות. התוצאה של הומוגניות כזאת היא עיוורון תרבותי". וזאת, כידוע, התנפצה לכולנו בפרצוף ביום הנורא ביותר בתולדות האומה.
הטענה הזאת מעט יותר מסעירה, ודאי כשהיא מגיעה לאחר תיאור בהיר ומנומק של אותן חומות (מי באמת בנה אותן היא שאלה שראויה לוויכוח). יש רק תקלה אחת: אין שום סימוכין שהעיוורון נבע מהיותו של מודיעין בריכת עריות חברתית-כלכלית. בספר מצוטט, לדוגמה, ד"ר סער רווה, בכיר לשעבר באמ"ן, שמזכיר את ההתעלמות מההתרעות של הנגדת ו' והתצפיתניות, אירועים שנחשבים לחמורים במיוחד. ובכן, בשני המקרים הנ"ל מעורב, ולא לטובה, קצין המודיעין של אוגדת עזה דאז, דמות בכירה בגיבוש תמונת המודיעין בגזרה. שמו אסור בפרסום על ידי הצנזורה, אך ניתן לומר שסביבת הגידול שלו – נניח, אבא – לא נמנית עם האליטה הליברלית-חילונית ולא השתתפה במחאות נגד ה"רפורמה" במערכת המשפט.
כמו כן, סדר הדברים הוא שהמודיעין מעריך את הערכותיו, אבל לאלוף פיקוד דרום, למשל, יש את הכוח (והחובה) לדפוק על השולחן ולהגיד "אתם חבורה של אשכנזים שמאלנים שלא מבינים כלום בחמאס". במציאות, אלוף הפיקוד שאמר ב-2022 (לפי פרסום ב'הארץ') ש"אין תרחיש כזה שאלפים ירוצו לתוך ישראל על הקרקע מבלי שנסכל אותו, הם לא יצליחו להוציא התקפה כזו" הוא אליעזר טולדנו – בן ליוצאי מרוקו, גדל בקריית-מוצקין, תלמיד ישיבה, חובש כיפה. לא בדיוק הטייפקאסט שעליו נשענת התזה.
כמובן שאין פירושו שלא היה קיבעון מחשבתי — היה בריבוע — אבל לתלות אותו בטענה ש-8200 לא מספיק פתוחה בפני הפריפריה זו דמגוגיה פופוליסטית, שגם מדגימה בזעיר אנפין את האלסטיות בימין כלפי הפוליטיקה של הזהויות. וכשמגיעים לכתב האישום נגד 'אוליגרכיית הטק' בגין הפעילות הנחושה נגד ה"רפורמה" (במקום להמשיך לשלם מסים, לעשות מילואים ולשתוק), הספר כבר נקרא פחות כביקורת נוקבת על בעיה אמיתית ויותר כמו סגירת חשבונות פוליטית בפורמט של ספר עיון. •





