אמן סלע / בשמיים זרקורים, בעיניים פרפרים והלב מאיים להתפרץ מהחזה: "הר המכוש". סלע קיומנו, והפעם ממש כמשמעו. האם הצנטריפוגות כבר מסתובבות? האם האורניום מועשר? האם מוג'תבא חמינאי מאושר? מדוע ההר לא הופצץ קודם? מתי נפציץ אותו כעת? האם הדיאלוג ה"אינטימי" בין צה"ל לצבא ארה"ב יעמיד די והותר כלי זין שמסוגלים לחדור שכבה עבה של סלעי גרניט? זה יעזור אם נקרא לאסף גרניט? הוא בדיוק סיים עוד פרסומת, אולי התפנתה לו דקה.
הו, הר המכוש, "קוה-אה-קולאנג" בפרסית, כפי שאומרים יודעי דבר ושותפי סוד, שכרגיל נלהבים לאמץ אותך אליהם כמו בני המזל שמקבלים גאדג'ט חדש להתנסות בו בטרם יהפוך לנחלת הכלל: ארבעה חודשים חלפו באיטיות של בית משפט ישראלי עד שהופעת, חזק, אקזוטי ומאיים. ייתכן שבתוך תוכך באמת מסתתרת סכנה קיומית, כזאת שאכן מבטלת מושגים של קואליציה ואופוזיציה. אבל אתה, מה לעשות, גם הסחורה הטרייה של אלה שמכרו את הפצצת אחיך בנתנז ואחותך בפורדו כאילו "הסרנו מעלינו שני איומים קיומיים מיידיים" ולכן מדובר ב"ניצחון היסטורי, והניצחון הזה יעמוד לדורות".
מכוש יקר, אתה בהחלט נשמע מפחיד, אבל כך גם האנשים שיצאו למלחמה הקודמת במחשבה שיפילו את השלטון עם כמה כורדים ומכחיש שואה. מצד שני, הסר דאגה: אם וכאשר תינתן הפקודה, הרוב יתייצב מאחורי בכורתך ויברך את כוחות הביטחון ויתמוגג משובו של המשיח מהבית הלבן אחרי קדנציה קצרה ומרה בתפקיד השטן.
אגב, המילה "מכוש" מופיעה בגמרא במסכת עבודה זרה. שם, בדף י"ט עמ' ב', מתלבטים החכמים החל ממתי אסור לפועל יהודי לקחת כסף על בניית מבנה שישמש לעבודה זרה (של גויים, כמובן, ליהודים אסור מלכתחילה). הם משתמשים במושג "מכוש אחרון" במובן של פעולת בנייה אחרונה בהחלט: צד אחד טוען שאם מותר לבנות, אז מותר לקחת את השכר שהצטבר ורק לוותר על אותו "מכוש אחרון", שממילא לא שווה פרוטה כי רוב המלאכה בוצעה. צד שני מבקש לא לעשות צחוק: את השכר כולו משלמים אחרי "המכוש האחרון" ולא לפניו. כלומר, אם כבר מישהו מחליט להתפרנס מכלכלת האלילים, לפחות שלא יעשה את עצמו.
איור: ירמי פינקוס
הדמעות והתנין / אמנם רימונים ומטעני חבלה הפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול של תל-אביב (לצד אתרי בנייה ורוורס של משאית בשבע בבוקר), אבל אל דאגה: התנינים בדרך. הנס קורם עור (לא של תנין) וגידים (שלא יהיה רעב) לאחר שהשרה עידית סילמן בחרה לממש את ייעוד המשרד ל"הגנת הסביבה" באמצעות תקנה, שמגדירה את תנין היאור כ"חיית-בר מטופחת". התקנה בעבר איפשרה לגדל תנינים למטרות מסחר, וכיום היא תשמש למטרות הפיכתה של ישראל למדינה ברברית. המהלך, שתוקצב בלא פחות מ-21 מיליון שקלים, ניצב בפני משהו כמו 2,150 סייגים חוקיים ואתיים, אבל חפירת תעלות מסביב ל"אגף הנוח'בות" בכלא קציעות כבר החלה. השר איתמר בן גביר שחרר הודעה מאושרת כאילו רכש לעצמו חולצת לקוסט חדשה.
אם כן, השלב הבא יהיה לשכנע את פול הוגאן, "קרוקודיל דנדי", להיות הפרזנטור. אין מתאים ממנו וזה אפילו לא רק קשור לתנינים: רבים ורבות זוכרים ש"קרוקודיל דנדי" היה הסרט ששודר בערוץ הראשון במוצאי השבת של 4 בנובמבר, 1995. לפתע הופיעה שקופית שהבטיחה את המשך הסרט לאחר מבזק החדשות, שבו גלעד עדין דיווח כי "בכיכר מלכי ישראל היו יריות לפני שעה קלה, עד כה ידוע שראש הממשלה נפגע ופונה לבית החולים". "קרוקודיל דנדי" לא חזר באותו מוצ"ש, וגם לא עוד הרבה דברים אחרים. הרבה דמעות תנין נשפכו באותו ערב, והן יכולות למלא את התעלות שיבטיחו שישראל לעולם לא תברח ממושבת המצורעים.
איור: ירמי פינקוס
נבחרת הנוער / כמנהגו החשוב של בעל הנכס, מאיר שלו ז"ל, ומכיוון שאירועים אלו עדיין לא מועברים בשידור חי (או סתם זוכים לאייטם קטנטן בסוף המהדורה), להלן שמותיהם של הזוכים והזוכות בארבע אולימפיאדות מדעים חשובות לנוער בנערכו בשבועיים האחרונים: כולם נערים ונערות שהזכות להשתמש בכישרונם הנדיר לא תירכש בעשרות מיליונים על ידי קבוצת כדורגל, אבל הפוטנציאל שלהם לתרום לאנושות מעט יותר גדול. את תהליך ההכשרה מובילים משרד החינוך ומרכז מדעני העתיד של קרן מיימונידיס.
באולימפיאדת הפיזיקה זכתה רות קוזלובסקי מתל-אביב במדליית זהב ואילו נעם פלייסיג (רחובות), אחיה קלנר (חיפה), איתן רוטמן (נתניה) ואלעד אגמון (ירושלים) זכו במדליות כסף. באולימפיאדת הכימיה זכו איתמר בן שמואל (רמת-גן) ויוגב כהן בן זקן (צורן) במדליות זהב. דניאל גרנובסקי (חולון) ויהונדב מרינברג (מזכרת בתיה) זכו במדליות כסף. באולימפיאדת הביולוגיה זכו יהודה לסטר (מעלה גלבוע) ואולה בסוב (חיפה) במדליות זהב. סער פפרני (רחובות) וירדן הוך (רמת-גן) זכו במדליות ארד. באולימפיאדת המתמטיקה זכה יותם בודניק (רחובות) במדליית זהב ושחר בלומנצויג (מודיעין) במדליות כסף. יובל יאול (ירושלים), דניאל פרי-נס (קריית-אונו), אלעד אבן שני (הרצליה) ומיכאל שלמה כהן (ירושלים) זכו במדליות ארד.
להצטיינות בינלאומית במקצועות הנ"ל ישנה כמובן חשיבות לאומית קריטית, אם ישראל עדיין מעוניינת להישאר מדינה מפותחת וחזקה ולא נתונה לשביעות הרצון השמיימית מקצב לימודי התורה. לכן ברור שמערכת הבחירות לא תקדיש לנושא הזה אפילו רבע שעה.
בשלוש מילים / ערב טוב ושלום .
משפט בשבוע: "כמה חיילים נפצעו מאז 7 באוקטובר? בין אלפיים לשלוש" (ח"כ משה אבוטבול מש"ס מפגין חיבור למציאות ב"כיכר השבת": לפי נתוני משרד הביטחון מיוני 2026, המספר עומד על 25 אלף פצועים חדשים)
אדמה משוגעת / כמו רוב הסדרות של ראסל ט. דייויס הגאון ("השנים", "החטא"), גם "על קצות האצבעות" (זמינה ב-HOT ו-yes) לוקחת סיטואציה מלב היומיום הבריטי (במקרה זה זוג שכנים שונים לגמרי באופיים ובאורח חייהם), מקצינה אותה למקסימום והופכת אותה למטפורה חברתית נוקבת ונבואת זעם קודרת. המשחק הפנומנלי של דייוויד מוריסי ואלן קאמינג רק מגביר את עוצמת האגרוף.
