הוא הכריז על מהפכה שתעצב מחדש את מערכת המשפט, אך בפועל חוללה את השבר החברתי העמוק בתולדות המדינה. בעוד שר המשפטים יריב לוין רואה עצמו כמי שמתקן עוול היסטורי, בעיני מתנגדיו הוא האיש שניסה לבטל את הדמוקרטיה, והיה ממובילי מהפכה שהייתה אחת ממחוללי קריסת ההרתעה של ישראל ערב המלחמה. הוא סבור לעומת זאת שרשם תרומה משמעותית באמצעות “הרפורמה המשפטית” לדמוקרטיה הישראלית.
במערכת הבחירות של שנת 2022 יצא הליכוד בשורת הבטחות. יוקר המחיה, ביטחון, משילות, חינוך חינם מגיל 0 - כמעט שאין נושא שלא הוצגה לגביו תוכנית מפורטת, גם שלבסוף זה לא התממש.
אלא שיש תוכנית אחת שנשמרה לתקופה שלאחר הבחירות, והיא זו שחוללה בחברה הישראלית שבר שלא היה כדוגמתו - המהפכה המשפטית. "סביר שאחת הסיבות לטבח היא תפיסת חמאס את הקרע בעם ומוכנות הצבא", אמר לימים דובר צה"ל על האירועים שקדמו להחלטת יחיא סינוואר, שהגיעה העת לצאת למתקפה.
איך הכול התחיל
ב-4 בינואר 2023, ימים ספורים אחרי השבעת הממשלה, כינס שר המשפטים החדש יריב לוין מסיבת עיתונאים שבה הכריז על שינויים דרמטיים במערכת המשפט. הוא דיבר על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים; ביטול עילת הסבירות; שינוי תפקיד היועמ"ש; העברת פסקת התגברות; ביטול סמכות בג"ץ לבטל חוק יסוד, והגבלה משמעותית בסמכותו לביטול חוק רגיל.
לוין
(אלכס קולומויסקי)
לוין שקד על פרטי התוכנית במשך שנים, אבל ברגע האמת גילה שיש בה חור אחד משמעותי: הוא לא ניצב בפני שער ריק. מהר מאוד הגיעה הביקורת, שגרסה כי תוכניתו היא הרס שיטתי של מערכת האיזונים והבלמים השלטוניים, ותגרום לכך שבידי הממשלה - שממילא שולטת בכנסת - ירוכז כוח חסר תקדים לעשות ככל העולה על רוחה. התוכנית, כך נטען, מונעת - במכוון - כל פיקוח ובקרה אפקטיביים על הרשות המבצעת.
יש האומרים בתמימות שלוין לא פעל על דעתו של ראש הממשלה. העובדות הן שאחרי בחירות 2020, כשהציע לו נתניהו להיות שר המשפטים, סירב לוין לתפקיד - והסתפק בתיק התיירות. כולם נדהמו כיצד פוליטיקאי, שהקדיש את כל שנות הקריירה שלו לדרישת שינויים במערכת המשפט, מסרב כעת לקבל את תיק המשפטים. הסיבה הייתה שאז לא קיבל לוין את האישור לממש את תוכניותיו; אלא שבשלהי 2022 משפט האלפים של נתניהו כבר החל, והמגבלות שהוטלו על לוין הוסרו.
הוועדה לבחירת שופטים
כך, ב-4 בינואר 2023 הכריז לוין כי "הנושא הראשון שנסדיר הוא שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים: לא עוד מצב שבו השופטים בוחרים את עצמם בחדרי-חדרים ללא פרוטוקול. במקום זאת: ייצוג שווה לשלוש רשויות השלטון בוועדה לבחירת שופטים, מינוי שני נציגי ציבור על ידי שר המשפטים במקום הנציגים הסקטוריאליים של לשכת עורכי הדין ושקיפות מלאה באמצעות עריכת שימוע פומבי בוועדת חוקה חוק ומשפט למועמדים לכהונה בבית המשפט העליון".
בפועל, לוין לא הצליח לחולל את השינוי שביקש, אבל סירב גם לשחק בחוקים הישנים - שבמסגרתם שופטי העליון בוועדה הטילו וטו על שני מועמדיו, ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון. לפי השופטים, השניים - משפטנים שלא שימשו כשופטים לפני כן - "לא עומדים בסטנדרט המקצועי" שנדרש לבית המשפט העליון. כתוצאה מכך, בתקופתו לא מונה שום שופט לבית המשפט העליון, שחסר כעת כשליש מהרכב שופטיו. העומס עליהם פוגע בראש ובראשונה באזרחים שהליכיהם מתעכבים בבית המשפט העליון.
כדי לשנות זאת, לוין - בצוותא עם גדעון סער - העביר לבסוף חוק לשינוי הוועדה לבחירת שופטים, אך כזה שיחול רק מהכנסת הבאה אם לא ייפסל בבג"ץ. החוק מוציא מהוועדה את נציגי לשכת עורכי הדין, ומכניס במקומם נציג נוסף לקואליציה ונציג נוסף לאופוזיציה. הוא מאפשר מינוי שופטי עליון ברוב רגיל של חמישה מתוך תשעה חברי ועדה, אך דורש הסכמה של נציג אחד לפחות מהאופוזיציה ואחד מהקואליציה.
בינתיים, המבוי הסתום הביא לכך שבג"ץ אילץ את לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי לבחור בנשיא עליון חדש, אלא שהשר - שידע שיפסיד בהצבעה - סירב להגיע לישיבה הזו. כך נבחר לראשונה מקום המדינה נשיא בית משפט עליון ששר המשפטים ורוב חלקי הקואליציה לא מכירים בו. לוין גם מחרים את עמית כאחד מראשי המערכת, וישיבות עבודה למען שיפור עבודתה אינן מתקיימות. הנפגעים העיקריים הם אזרחי ישראל. בסביבת השר אמרו שהציע פשרה מפורטת למילוי שורות העליון, כולל הסכמה לבחור בעמית כנשיא לצד בחירת שופט ליברלי נוסף לעליון, אך נתקל בהתנגדות עקבית להצעתו למנות את ד"ר בקשי או ביטון. לכן, לטענת לוין, האחריות למשבר אינה עליו.
הצלחה יחסית רשם לוין בכל הקשור לבחירת שופטים לשלום ולמחוזי. כדי לבחור בהם נדרש רוב רגיל בוועדה לבחירת שופטים, איך ללוין לא היה כזה. הוא הכריז מעט אחרי פרוץ המלחמה כי שופטים ייבחרו רק ב"הסכמה מלאה" של כל חברי הוועדה, וכך מונו 290 שופטים - עשרות מהם היו מועמדיו של לוין. בשיחות פרטיות, מודים שופטים כי נאלצו להתפשר כדי לאפשר את מינוי השופטים לערכאות הללו. בכל מקרה, עוד עשרות תקנים של שופטים חסרים כעת במערכת, ולוין מסרב לכנס את הוועדה כדי למנותם - מתוך תקווה שיעשה זאת בכנסת הבאה, תחת החוק החדש.
חוקים ופסקת ההתגברות
"לא עוד דיון בבית המשפט בחוקי יסוד", הבטיח לוין בינואר 2023. "לא עוד פסילת חוקים של הכנסת ללא הסמכה. במקום זאת, בית המשפט יפעל מכוח חוקי היסוד ולא יימצא מעליהם. תתאפשר פסילת חוקים בבית המשפט העליון, בהרכב מלא וברוב מיוחד. תחוקק פסקת התגברות מאוזנת ברוב של שישים ואחד. מצד שני, לא תהיה התגברות של אותה הכנסת במקרה שבית המשפט פסל חוק פה אחד".
בפועל, "חוק יסוד: החקיקה" לא נחקק בשל מחאות הענק נגד המהפכה המשפטית, ואז המלחמה. עם זאת, נוצר אפקט הרתעה: בית המשפט העליון, שרובו שמרני כיום, חושש מעימות חזיתי ונזהר מאוד בפסילת החלטות (כמו למשל אי-פסילת מינוי ראש המוסד רומן גופמן). הישג ממשי וקונצנזואלי של לוין בתחום זה היה ביטול "הלכת אפרופים", צעד שנועד להשיב ודאות משפטית בדיני חוזים על פני פרשנות יצירתית של השופט.
סבירות וקרב נגד היועמ”שית
"לא עוד פסילת החלטות חוקיות לגמרי של הממשלה בתירוץ של חוסר סבירות בעיני השופט", אמר לוין בינואר 2023. "במקום זאת ביטול עילת הסבירות, והחזרת יכולת ההחלטה למשול. במילים שלי - אין דבר כזה עילת סבירות".
חוק ביטול עילת הסבירות אכן קודם על ידי יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן ועבר בכנסת, אחרי פיצוץ ניסיונות הפשרה עם האופוזיציה ברגע האחרון, ותחת מחאה נחרצת של שר הביטחון יואב גלנט - ותוך כדי התעלמות מאזהרות שהעבירו הרמטכ"ל וראש השב"כ לממשלה על הקרע ההולך ונפער בעם, שגורם לאיבוד ההרתעה של ישראל מול אויביה. כעבור כשנה נפסל החוק על ידי בג"ץ, על חודו של קול, אך מאז בית המשפט מתרחק ככל האפשר משימוש בנימוק של "חוסר סבירות" בהחלטותיו נגד הדרג הפוליטי.
"היועצים המשפטיים כשמם כן הם, יועצים ולא מחליטים", אמר לוין באותה מסיבת עיתונאים מכוננת. "הם צריכים לייצג את הממשלה, ולא את דעתם הפרטית".
ואכן, לאחר שנתניהו התיר את הרסן עקב חוסר התקדמות במשפטו, ובעקבות התנגשויות תכופות עם היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, פתח לוין בהליך להדחתה - שבוטל על ידי בג"ץ, מאחר שהומצא במיוחד עבורה ובניגוד לחוק הקיים. לוין ורוטמן יזמו הליך חלופי: חוק לפיצול תפקיד היועמ"ש שכבר עבר, וגם הוא צפוי להגיע לבג"ץ.
שר המריבה
המאפיין הבולט ביותר בקדנציה של לוין הוא הבחירה העקבית במסלול של עימות על פני פשרה בעקרונותיו: כמעט בכל צומת החלטה קריטי, העדיף שר המשפטים את ההתנגשות החזיתית על פני הניסיון להגיע להסכמות רחבות. כך היה בסירובו העיקש לכנס את הוועדה לבחירת שופטים עד שאולץ לעשות זאת בצו בג"ץ; כך במאבקו החריף והבלתי מתפשר ביועצת המשפטית לממשלה. הוא מצידו טוען כי מי שלא התפשר הוא הצד השני, למשל בסירוב של שופטי העליון להצביע בעד מינוי בקשי או ביטון בוועדה לבחירת שופטים.
במקום לרכך את המהלכים ולגייס תמיכה רחבה שהייתה מאפשרת לו לרשום הישגים פרקטיים לטווח הארוך, לוין אימץ פעם אחר פעם גישה לעומתית, שאולי הביאה להישגים - אך ייתכן שבעוד כמה חודשים יתברר כי הם היו רק קצרי טווח. התוצאה של מדיניות "ייקוב הדין את ההר" לא רק תידלקה את המחאה והעמיקה את הקרע בחברה הישראלית, אלא גם יצרה סבך משפטי ופוליטי ששיתק את עבודת המשרד ופגע פגיעה ישירה ומוחשית באזרח הקטן המשווע לפתרון ענייניו בבתי המשפט.
בשורה התחתונה: אחרי ארבע שנים של מריבות, לוין סבור, במידה רבה של צדק, שהבחירות הקרובות יהיו גם על המהפכה המשפטית, ובעיקר על שינוי הרכב בית המשפט העליון, הכנסת שופטים שמרנים לכל הערכאות, הדחת היועמ"שית ופיצול תפקידה. אם הליכוד יקים גם את הממשלה הבאה, תוכניותיו ברורות: העברת חוקים נוספים מהמהפכה המשפטית, מינוי תשעה שופטים חדשים בעליון, יועץ משפטי חדש וכל המשנים שלו, וגם פרקליט המדינה וכל המשנים שלו.
מבחינת לוין, אפשר לומר שהוא הצליח מעל המשוער, אף שלעיתים נעצר - אם בהוראת נתניהו, אם בשל המלחמה ואם בשל פסיקות בג"ץ. לוין שינה וחידד כליל את התודעה הציבורית על מקומה של מערכת המשפט בפוליטיקה והחברה הישראלית.
הוא החל לחולל מהפכת נגד ל"מהפכה החוקתית" שיצר אהרן ברק בשנות השמונים והתשעים, וחידד עוד יותר את עמדות התומכים בדרכו אל מול המתנגדים. מבחינת מתנגדיו, שמכנים אותו "מחריב" לוין, "ההצלחה" שלו היא הרס שיטתי של הדמוקרטיה הליברלית בישראל, ופוליטיזציה של מערכת המשפט העצמאית.
על דבר אחד שני הצדדים מסכימים: מה שקרה עד כה הוא רק הקדימון.
יריב לוין החל לחולל מהפכת נגד ל"מהפכה החוקתית" שיצר אהרן ברק בשנות השמונים והתשעים, וחידד עוד יותר את עמדות התומכים בדרכו אל מול המתנגדים. מבחינת מתנגדיו, "ההצלחה" שלו היא הרס שיטתי של הדמוקרטיה הליברלית בישראל, ופוליטיזציה של מערכת המשפט העצמאית. על דבר אחד שני הצדדים מסכימים: מה שקרה עד כה הוא רק הקדימון
