אנחנו לומדים, בדרך הקשה, שיעור באסטרטגיה. בפני ישראל עמדו שלוש אפשרויות: הראשונה, נורמליזציה עם סעודיה ללא הסכמה על גרעין אזרחי. השנייה, נורמליזציה עם סעודיה תוך הסכמה אמריקאית, ואולי גם ישראלית, לגרעין אזרחי. והשלישית, גרעין אזרחי לסעודיה בהסכמה אמריקאית, ללא נורמליזציה, ונגד רצונה של ישראל.
בשבועות שלפני ה-7 באוקטובר היה נדמה שישראל וסעודיה מתקרבות לנורמליזציה. ההצהרות של מוחמד בן סלמאן ובנימין נתניהו לא השאירו מקום לספקות. סעודיה, אולי כתמורה, הייתה אמורה לקבל הסכם על גרעין אזרחי.
גלריה
טהרן. אנחנו לא נבקש מעריצי איראן ללמוד מהניסיון שלנו, הם מתעקשים להוביל את עצמם לחורבן משל עצמם
(Majid-Asgaripour, via REUTERS)
אבל אז, כבר אז, דווקא ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, הזהיר מגרעין אזרחי שיכלול אופציה להעשרת אורניום על אדמת סעודיה. הוא גם נפגש עם מחוקקים מהקונגרס והביע חשש מפני מרוץ חימוש. הרי אם יהיה גרעין לסעודיה, הוא טען, מצרים וטורקיה יהיה הראשונות שידרשו יכולת גרעינית משל עצמן. אבל אז לפחות זה היה ברור שאם יהיה הסכם גרעין, תהיה תמורה ממשית. נורמליזציה. טבח 7 באוקטובר הקפיא את המגעים עם סעודיה. זו הייתה אחת ממטרות הטבח ואחד ההישגים המשמעותיים של חמאס.
מה עכשיו? טראמפ מוכן להעניק לסעודיה גרעין אזרחי. ביום רביעי השבוע אפילו הוכרז על הסכם. לרגע היה נדמה שללא נורמליזציה עם ישראל. מבין שלוש האופציות – זו כמובן הגרועה ביותר. אבל אז, למחרת, ביום חמישי, הודיע טראמפ, בהפתעה כמובן, כדרכו, שהסכם הגרעין מותנה בהצטרפות סעודיה להסכמי אברהם.
כך שאנחנו קצת בערפל. עם או בלי נורמליזציה? ויש עוד סוגיות מרכזיות. מה יקרה בדיוק עם ההעשרה? לפי "הוול סטריט ג'ורנל" ו"הגרדיאן" ההסכם "פותח את הדלת להעשרת אורניום" על אדמת סעודיה. ומה עם הפיקוח? כרגע עומד בראש הממלכה יורש עצר שמעביר את המדינה תהליך של מודרניזציה. אבל באותו זמן – הוא קשור בבריתות עם טורקיה ופקיסטן. שלטון שונה, חשוך יותר, עם גרעין ללא פיקוח, משנה את כל התמונה.
האינטרסים של ארה"ב ברורים. אחרי האכזבה מתוצאות המלחמה נגד איראן וסימני השאלה בקשר להשקעות העתק שהובטחו לארה"ב בביקור האחרון של טראמפ בריאד, הסכם להקמת גרעין אזרחי מחזיר את ארה"ב לתמונה. סעודיה חוזרת לזרועות ארה"ב. זה בהחלט חשוב, גם לישראל.
אז איזה טראמפ צריך לקחת ברצינות, זה שלפני ההודעה על התניית הסכם הגרעין בנורמליזציה או זה שלאחר ההודעה? ישראל סבלה בשנים האחרונות הללו מסדרה ארוכה של כישלונות אסטרטגיים. צריך לקוות, להתפלל, שהפעם זה שונה.
מה הם רוצים
אנחנו מחפשים את ההיגיון. הרי לא יכול להיות שהם לא מבינים את פערי הכוחות. הרי לא יכול להיות שהם יחטפו עוד מכות קשות, וכל תגובה שלהם, גם אם מכאיבה, תגרור תגובה אמריקאית הרבה יותר כואבת. אז למה הם מעוללים את זה לעצמם. הרי העם האיראני משלם מחיר איום ונורא. יש עוד טילים בליסטיים, אבל יש פחות אוכל. ובהתחשב בעובדה שראשי משמרות המהפכה השיגו הסכם כניעה שבו הם קיבלו כל מה שרצו והרבה מעבר לכך, מה בדיוק הם רוצים עוד? הם קיבלו אישור לייצא את הנפט, הם קיבלו הסרת סגר, אין עליהם איסור להמשיך בפיתוח הטילים הבליסטיים. אין איסור על המשך מימון שלוחות הטרור. אין הוצאת אורניום. לא היה הסכם כזה לצד שכביכול הובס. אז מה, לעזאזל, הם רוצים? הרי שמירה על ההסכם הייתה מעניקה להם 300 מיליארד דולר כפיצוי על נזקי ההפצצות של ישראל וארה"ב.
נדמה שהמפתח לחוסר ההיגיון הזה הוא אידאולוגיה. היא חשובה יותר מאינטרסים. נכון, פה ושם יש נכונות לפשרות טקטיות, אבל באיראן – ידם של האידאולוגים על העליונה. התוצאה היא סבל איום ונורא, בואכה חורבן. השבוע ציינו את תשעה באב. זו הייתה אידאולוגיה פנאטית שהובילה לחורבן, כאשר הקיצונים של אתמול הפכו למתונים, כמעט בוגדים, ביום שלמחרת. ידם של האידאולוגים הפנאטים הייתה על העליונה. פשרה הייתה בעיניהם בגידה. אנחנו לא נבקש מעריצי איראן ללמוד מהניסיון שלנו. הם מתעקשים להוביל את עצמם לחורבן משל עצמם.
ישראל במערכה הראשונה
קוראים לו יזיד עריפי. הוא בן לדיפלומט מרוקאי. את החינוך שלו הוא קיבל בצרפת. עכשיו הוא פעיל במפלגת השמאל LFI, שבראשה עומד אחד משונאי ישראל הבולטים בצרפת, ז'אן לוק מלנשון. לאחרונה הוא אמר שיש צורך ב"דה-מערביזציה של צרפת". וזה מעניין. משום שעריפי לא התחנך במרוקו. הוא לא הגיע על תקן של מטיף איסלאמיסטי. את שטיפת המוח האנטי-מערבית הוא עבר דווקא במוסדות חינוך יוקרתיים במדינה שקיבלה אותו. כי זו רוח העוועים שם. עריפי היה אמור להיות סמל של שילוב, אלא שהוא רוצה "לתרום באופן מכריע לנפילת המצודה המערבית מבפנים". הוא גם הבהיר שזו דרישה שנמצאת בראש סולם העדיפויות, יחד עם חיזוק האיסלאם בצרפת, ודה-קולוניזציה של כוחות הביטחון, גם אם לא ברור מה זה בדיוק אומר ומה הוא רוצה. מה שמתחיל כדה-קולוניזציה של ישראל במערכה הראשונה יתקדם לדה-מערביזציה של המערב במערכה השלישית.
מה היה קורה, ענתה לו מישהי, לוּ הייתי מגיעה למדינה ערבית ודורשת דה-איסלאמיזציה ודה-ערביזציה? אנחנו יודעים. במקרה הטוב היו מעלים אותה על מטוס. במקרה הפחות-טוב זה היה נגמר בלינץ'. אבל עריפי לא יועלה על שום מטוס. הוא ימשיך להטיף, בשם האנטי-קולוניאליזם, לקולוניזציה איסלאמית של המערב. למה, לעזאזל, הוא לא עובר לאחת המדינות שבהן כבר יש איסלאמיזציה ודה-מערביזציה. למה להפוך את צרפת לאיראן, כאשר יש לו את איראן מן המוכן?
יש עוד דוברים באותה רוח, וזה בדיוק מה שיוביל לעליית הימין הקיצוני לשלטון בצרפת. אבל יש חשש, חשש אמיתי, שזה קצת מאוחר. כוחם של המטורללים רב להם באקדמיה הצרפתית. זה לא ברור אם עריפי קרא את הספר "כניעה" של מישל וולבק שראה אור ב-2015, על ההשתלטות האיטית של האיסלאמיסטים על צרפת. אבל אין ספק שהוא מגשים את חזון האימים. וולבק ניסה להזהיר, אבל ספק אם האזהרה נקלטה. הלוואי שנתבדה.
ומה עם הרקע
בשבוע שעבר כתבתי כאן על עיתון "הארץ" שמטפח את עלילת הדם המודרנית על "ג'נוסייד". זה עיתון רציני, כתבו לי אחדים מהמגיבים. רציני? אין ספק שיש גם חלקים רציניים בעיתון. אבל דווקא משום שמדובר בעיתון ישראלי, הוא משמש כמקור סמכות לאין-ספור שונאי ישראל שמפיצים את עלילת הג'נוסייד. זה עובד. גם אנשים טובים, אוהבי ישראל, מושפעים משטיפת המוח. נכון שישראל כבר תופסת את המקום הראשון בין המדינות השנואות בעולם. אבל אין כמו עיתון ישראלי כדי לתדלק את השנאה. והוא מחזק. רק לפני שבועיים החזיר העיתון לקדמת הבמה את לי מרדכי, מחבר "מחקר" הג'נוסייד, שהיה נזרק לפח על ידי כל חוקר רציני שבודק עבודה של סטודנט מתחיל.
וזה לא רק הוא. כל אלה שהשתתפו באקסטזת הג'נוסייד באותו עיתון לא טרחו להציג נתונים שמוכיחים ג'נוסייד. העדריות האנטי-ישראלית העבירה אותם על דעתם. והם גם טרחו, באופן אובססיבי, להתעלם מהתמונה המלאה. למשל, שגם לפי נתוני חמאס - רוב ההרוגים הם גברים בגילי לחימה. וחמור מכך, הם טרחו לא להציג את הרקע האמיתי: ישות ג'יהאדיסטית התחמשה מכף רגל ועד ראש, הקימה מנהרות בסדר גדול שמוערך בכ-560-720 ק"מ, יותר מכפול מרשת המנהרות של המטרו בפריז, שמשתרעת על כ-245 ק"מ. גם בווייטנאם השתמשו לוחמי הווייטקונג במחילות קו-צ'י (Cu Chi Tunnels) למאבק המוצלח באמריקאים. הייתי שם. הן היו משחק ילדים לעומת מנהרות חמאס. והן הספיקו להם כדי להתגבר על האמריקאים. הפרוגרסיבים שלנו התעלמו גם מהעובדה שהישות הג'יהאדיסטית ניהלה במשך שנים שטיפת מוח לעזתים על הצורך להשמיד את היהודים, חינכה גם את הילדים להשמדה ויצאה ב-7 באוקטובר לטבח האכזרי ביותר מאז השואה. משפחות שלמות נשרפו. צעירות נאנסו ונרצחו. וכמו כן, חמאס סירב לכל הצעה להסרת הסגר שהגיעה מהקהילה הבינלאומית. משום שטרור חשוב יותר משגשוג. האם נהרגו חפים מפשע? האם היו פשעי מלחמה? בוודאי שכן. אבל ככל הנראה פחות מבכל שדה קרב דומה.
החוקר אדם רז, שבעבר הערכתי אותו, שינה כיוון והצטרף למקהלת "רצח עם". עכשיו הוא מתלונן על "קמפיין ההשכחה הקולקטיבית" משום שמסתירים מאיתנו חומרים ארכיוניים, גם בנוגע לפשעים ממלחמת השחרור. מדינות מתוקנות, אכן, נוהגות לפתוח ארכיונים רק אחרי 30 שנה ובדרך כלל יותר. ולמרות זאת, מתברר שהאמריקאים לא חושפים את כל התיקים של הארכיב הלאומי ממלחמת העולם השנייה, ורק בינואר 2025 הם הסירו את החיסיון מהמסמכים האחרונים שהיו חסויים ממלחמת העולם הראשונה. גם הבריטים לא חושפים את כל התיקים מאותם ימים: "יש כמה דברים על מלחמת העולם השנייה שאנחנו עדיין לא יכולים לדעת עליהם כי הם נשארו סודיים ביותר", כתב ההיסטוריון הבריטי, ד"ר מרק פלטון.
אלא שיש הבדל. בריטניה וארה"ב יכולות להרשות לעצמן לחשוף הרבה יותר תיקים שהיו חסויים ממלחמת העולם השנייה, משום ששום גילוי לא יערער את יחסיהן עם גרמניה. ובכל זאת – תיקים רבים עדיין חסויים. זה לא הסיפור כאן. כאשר העוינות לישראל היא חלק מרכזי מהזהות העצמית והלאומית של המצרים או הירדנים – יש קטעי מידע שעלולים לשרת את השנאה והעוינות. לא את הפיוס.
יש חומרים גלויים על העמדה הערבית ערב מלחמת השחרור. אז כן, שלוש שנים לאחר השואה, כל חטאי הצד היהודי, והיו חטאים, ילבינו כשלג לנוכח הצהרות ההשמדה של כל ראשי המאבק הערבי - המופתי אל-חוסייני, מפקד "צבא ההצלה" הנאצי קאוקג'י, מזכ"ל הליגה הערבית חסן עזאם, המפקד הכללי של הכוחות הערביים בפלשתינה אִסמאעיל ספואת סעיד. אבל רוב החוקרים הללו, מהזן הפרוגרסיבי, מתעלמים מהחומר הגלוי כדי לנפח פשעים לצד היהודי. אם זה לא עיוות אקדמו-נפשי, לא ברור מהו עיוות.
בא להרוס
בכיר נוסף מ"הארץ", גדעון לוי, התראיין אצל איהאב קאסם בערוץ טלוויזיה מצרי. אבל הריאיון הוסר, וקאסם הושעה רק משום שהוא ראיין ישראלי. הטירוף המצרי הזה עצוב. אבל הטירוף של העיתונאי הישראלי לא פחות עצוב. מה טעם מצא לוי לומר למצרים שהישראלים לא חושבים שסיני שייכת למצרים? למי בדיוק עוזרים שקרים מהסוג הזה? הרי המצרים ממילא מתעבים את ישראל. השלום הוא בין הממשלות. צריך לשמור עליו. למה מנסה לוי להרוס את הקצת שיש? וכאשר התקשורת המצרית לא מוכנה לשמוע תועמלן שמשניא עליהם את הישראלים יותר. ממה שהם כבר שונאים, איך נגיע לפיוס ושלום? לא פניתי ללוי כדי לקבל תשובות. חבל על הזמן.
