בערוץ 14 לוקחים מאוד ברצינות את ערב ט' באב. אייטם כמעט בכל תוכנית, ראיונות עם רבנים, שיחות עם פאנליסטים, טיפים להעברת הצום, משדר מיוחד מהכותל. אם לוחצים על כפתור המיוט וקוראים את הכיתובים על המסך, עוד אפשר בטעות להתבלבל ולחשוב שבאמת מנהלים שם שיח נוקב וספוג כנות על תרומתה של שנאת חינם לחורבן ירושלים.
אבל הרב ישראל גליס דווקא האזין לדברים שנאמרו לפניו, באחת מתוכניות הצהריים שבהן הרעל אותו רעל ורק הדמויות מתחלפות. הוא לא התערב אך כן הייתה לו בקשה קטנה מהמגיש עידו טאובר, שזה עתה סיים מונולוג נרגש על חשיבות היום: "14 בגימטריה זה י"ד", הוא אמר, "י"ד זה יד. אם תרים היד תראה שכל אצבע היא אחרת, אם תכופף את האצבעות, כל האצבעות הופכות ישר. קצת להתכופף בשעות האלה של כניסת תשעה באב, שנחרבה (ירושלים) בגלל שנאת חינם. להתכופף קצת אחד לשני ואז נביא אהבת חינם מחדש לעם ישראל". טאובר השיב ב"בעזרת ה'", שהוא בעצם גרסה מנומסת של "שמעתי אותך, תתקדם".
רטט מזויף. ערוץ 14
ואכן, בתפיסת העולם של ערוץ 14 המילה "להתכופף" מתארת משהו שעושים שמאלנים, ואין שום בעיה כל עוד זה נשאר בחדרי חדרים. לכן אווירת הרטט שהתפשטה באולפן נוכח וההתענגות על חשיבות היום כמו התקיימו בקיבה נפרדת, הרחק מחומצות העיכול שמתנפלות באטרף (בכל זאת, תיכף צום) של הגזמות, הפחדות וקונספירציות על כל מרכיב ומרכיב בתפריט: נאום נשיא המדינה, גדי איזנקוט, נפתלי בנט, קפלן, הפרקליטות, הדמוקרטים. "מה שחסר לנו זה דיאלוגיוּת", אמר ד"ר ניסים כ"ץ בפלטפורמה שבה "דיאלוג" היא מילה שימושית כמו "שלום". כנראה שרק המדע יוכל להסביר כיצד כולם סביבו הצליחו לגייס את האיפוק הנדרש על מנת שלא לפרוץ בצחוק מתגלגל.
מצד שני, אחר כך הגיעה השרה עידית סילמן ודיברה עם בועז גולן על "מוסר ציבורי" ו"אנשים שלא ראויים לכנסת ישראל", כך שאולי לא ניתן להיכנס בשערי המקום הזה בלי להיפרד מכל שארית של מודעות עצמית. "את מכירה יותר טוב מרבים את נפתלי בנט", שאל אותה גולן בעצב, "איך הוא הרחיק כל כך והקצין כל כך? את יודעת, יש ללכת עם השמאל ויש להיות שמאל". וסילמן נתנה עדות מהימנה כמו לוח הזמנים של רכבת ישראל, אבל זה לא הספיק לגולן, ששאל אותה על "גוש מנסור" (כך הוא מכנה את האופוזיציה היהודית) ושמע ממנה ש"לעתים השמאל שכח מה זה להיות יהודים".
ואז נשמע צלצול רועש למדי, כמו אזעקה של רכב או חנות שנפרצו. מי יודע, אולי בערב ט' באב גם לסבלנות של אלוהים יש גבול.
בקטנה
בחירת חדשות 12 להקדיש חצי שעה לכתבה חשובה ויפה של ציון נאנוס (האיש למשימות מגזין חשובות ויפות) על נפגעי ונפגעות פוסט-טראומה הייתה יוצאת דופן בשלושה רבדים: ההיקף החריג, הכנות של חלק מהמצולמים והמצולמות וגם המסר שבצבץ לקראת הסוף, לפיו משבר בריאות הנפש חייב להיות חלק מקבלת ההחלטות הביטחוניות. עמדה זו כמעט ולא מיוצגת במיינסטרים ובתוכו כמובן חדשות 12, כולל בימים אלו. לכן מי שצריכים להיות קשובים לה הם לא רק הצופים והצופות, אלא גם אלה שיושבים באולפן ערוץ 12 ורק מחכים להצדיק עוד חזית.
