חיים יבין, מר טלוויזיה, המגיש הראשון של מהדורת החדשות בטלוויזיה הישראלית, הלך לעולמו בגיל 93.
יבין היה ממקימי הטלוויזיה הישראלית, הגיש את מהדורת “מבט” הראשונה בשנת 1968 והמשיך להופיע על המסך עד 2008. הוא נכנס לפנתיאון הישראלי בליל הבחירות של 1977, כשבישר על עליית הליכוד לשלטון במילה שהפכה לסמל תקופה: "מהפך". יבין היה גם חתן פרס ישראל לתקשורת. הלווייתו תיערך ביום שישי בבית העלמין בגבעת השלושה.
יבין נולד בספטמבר 1932 בגרמניה בשם היינץ קלוגר. הוא סיפר בראיון ב"ידיעות אחרונות" כי כשהיה בגיל שנה וחצי עלה עם הוריו לארץ, אחרי שאביו צפה סכנה ליהודים נוכח עליית הנאציזם. המשפחה נקלטה בקריית בנימין. יבין התקשה בלימודים, סולק מבית הספר, ובנעוריו עבד במפעל פניציה. הוא גם שיחק כדורגל, תחילה כחלוץ מרכזי בהפועל קריית-אתא ואחר כך בהפועל ירושלים.
חיים יבין
(אלכס קולומויסקי)
אחרי שירותו הצבאי בנח"ל השלים יבין בגרויות והחל ללמוד ספרות עברית ואנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו כסטודנט, בשנת 1956, התקבל לעבודה כקריין בקול ישראל. בהמשך עבר לגל הקל, התחנה שהפכה בהמשך לרשת ב', והיה קריין, עורך ומפיק. יבין היה ממקימי הטלוויזיה הישראלית וב-23 ביולי 1968 הגיש את המהדורה הראשונה של מבט לחדשות. הוא מילא ברשות השידור כמעט כל משבצת מרכזית אפשרית: הגיש תוכניות אקטואליה מרכזיות כמו מבט שני ו“יומן השבוע", שימש שליח בניו-יורק, ניהל את מחלקת החדשות, ובין 1986 ל-1990 אף עמד בראש הטלוויזיה הישראלית. בתקופת ניהולו עלו בין היתר תוכניות מרכזיות כמו "סיבה למסיבה", "בשידור חוקר" ו"רואים עולם". בקול ישראל היה מזוהה כ"שומר המטמון" בתוכנית עתירת הרייטינג "מחפשים את המטמון".
בסוף שנות ה-90 יצא יבין להרפתקה קצרה, תוכנית תחקירים בערוץ 2, אבל חזר לערוץ 1 והגיש את מבט עד פרישתו בשנת 2008. לצד עבודתו באולפן, יבין אהב לעסוק בתעודה ויצר סביב 100 סרטים וסדרות תיעודיות, בהם "ארץ המתנחלים" שהעלתה דיון ציבורי לוהט: יבין הביע שם עמדות מפורשות, שזכו לביקורת נוכח היותו מגיש ממלכתי. הוא היה גם שותף בתוכנית "יום ביישוב", ממנה זכורה הילדה יפה לוי מבית-שאן שאמרה "אני רעבה". שני פרויקטים נוספים חשובים שלו היו "הנבחרים" (על מערכות הבחירות) ו"גחלת לוחשת" על יהודי ברית המועצות. הוא גם הנחה את טקס פתיחת המכבייה ב-1985.
לפני כעשר שנים התעוררה סביב יבין סערה בעקבות ראיון שהעניק לעיתונאית גבי בר חיים במוסף "7 לילות" של “ידיעות אחרונות”, שבו סיפר על יחסו לתנועת MeToo. "הייתה בעבר אווירה הרבה יותר חופשית", אמר, "אם היית אומר משהו, או טופח או מחבק או אפילו מנשק, זה היה דבר חצי לגיטימי. היום כולנו היינו מואשמים בהטרדה. אבל אהבתי יותר את התגובות של הנשים אז. אם היית צובט מישהי בתחת היא הייתה מורידה לך סטירה. היום רצים לעורך דין. אני בעד שתיתני סטירה ונגמור את העניין". לאחר פרסום הכתבה סיפרו כמה נשים שעבדו עימו או פגשו אותו כי הטריד אותן והתנהג כלפיהן באופן מנוגד לרצונן. יבין הכחיש את המיוחס לו.
יבין סיפר בראיונות עימו כי אחד הרגעים הקשים בחייו המקצועיים היה רצח יצחק רבין. הוא קיבל את ההודעה באוזנייה, התקשה להקריאה וקולו נשבר. הוא הותיר אחריו את רעייתו יוספה והילדים יונתן, מייקי וחגי. בתו, דפנה יבין-רכס, הלכה בשנה שעברה לעולמה לאחר שחלתה בסרטן.
