הורות משותפת, לא רק לילדים: יותר ויותר ישראלים בוחרים לחלוק את גידול הכלב שלהם עם אדם נוסף - לא בן זוג, אלא שותף שנבחר במיוחד לתפקיד. עכשיו יש גם אפליקציה ישראלית חדשה שמבקשת להפוך את המודל הזה לנפוץ.
לפני כמה חודשים יאיר חזן (50) מרמת-השרון מצא את עצמו בדילמה. אחרי פרידה מבת זוגו, הוא נשאר לבדו עם ריצ'י, גור גולדן רטריבר בן תשעה חודשים שאימצו יחד. כעצמאי שמרבה לנסוע ולעבוד מחוץ לבית, הוא התקשה להעניק לכלב את הזמן שרצה, אבל גם לא העלה על דעתו למסור אותו. "חשבתי לעצמי שחייב להיות פתרון אחר", הוא מספר. "פירסמתי פוסט בפייסבוק, בלי לחשוב שזה יתפוס, ופתאום קיבלתי אלפי תגובות. גיליתי שיש המון אנשים שרוצים כלב אבל לא יכולים לגדל אותו לבד, או בעלי כלבים שמחפשים עוד בית אוהב".
התגובות הרבות הובילו אותו להקים את DogShare, אפליקציה שמחברת בין בעלי כלבים לבין אנשים המעוניינים להצטרף לגידול שלהם. בעלי הכלבים יוצרים פרופיל לכלב, מציינים את אופיו, סביבת המגורים והצרכים שלו, ומנגד מצטרפים אנשים שמספרים על אורח חייהם, הניסיון שלהם עם כלבים והזמינות שלהם. לאחר התאמה, הם יכולים לנהל דרך האפליקציה את כל השותפות - מתיאום הימים ועד שמירת מסמכים רפואיים והסכם משותף. המטרה, לדבריו, אינה למצוא "בייביסיטר" לכלב. "אני קורא לזה הורות משותפת, כי מדובר במחויבות ארוכת טווח. לא מישהו שלוקח את הכלב כשנוח לו, אלא עוד בית אוהב שנמצא בחיים שלו".
מי שפנתה אליו הייתה ברי גרשי (37) מהרצליה. מאז שסיימה את לימודיה נשארה לגור במרכז, רחוק ממשפחתה באילת, ותמיד חלמה לגדל כלב. אבל העבודה התובענית, הנסיעות הארוכות הביתה והעובדה שהיא חיה לבד גרמו לה לדחות שוב ושוב את החלום. "כשראיתי את הפוסט, הרגשתי שמישהו חשב בדיוק את מה שאני חשבתי", היא מספרת. "רציתי כלב, אבל לא רציתי שהוא יהיה עשר שעות לבד בבית או שאצטרך לשים אותו בפנסיון כל פעם שאני נוסעת לשבוע למשפחה".
לפני שהתחילו בשותפות, יאיר הגיע לראות את הבית של ברי, בדק את הסביבה, את הניסיון שלה עם כלבים ואת ההתאמה בינה לבין ריצ'י. היום ריצ’י חי שבוע אצל יאיר ושבוע אצל ברי. "אני לא רואה את השבועות שלי בלעדיו", אומרת ברי. "הוא נותן לי סיבה לסיים פגישות מוקדם כדי לקחת אותו לים או לפארק. במקום שכל הזמן אחשוב מתי אני מספיקה להוציא אותו, אני באמת נהנית מהחוויה של לגדל כלב". יאיר מודה שבהתחלה היה לו קשה לשחרר. "הוא כמו ילד בשבילי", הוא אומר. "לכן היה לי חשוב למצוא מישהי עם ניסיון, מישהי שאני סומך עליה. היום אני רואה כמה הוא אוהב להיות גם אצלה, וזה פשוט משמח אותי".
"אמרתי לעצמי 'למה לא לנסות'?". עמית ואריאל עם עוגי
עמית רומנו (32) ואריאל חזן (36) מראשון-לציון חולקים את ההורות לעוגי, כלב מלטז בן חמש, שנמצא אצל עמית מאז שנולד. כשעברה לעיר חדשה, כבר לא הייתה לה המשפחה שסייעה לה בעבר בשמירה עליו. "כל פעם שרציתי לנסוע הייתי צריכה להתחיל לחפש פנסיונים", היא מספרת. "גם המחירים מטורפים וגם תמיד יש חשש איך יתייחסו אליו. פתאום ראיתי את הרעיון הזה ואמרתי לעצמי - למה לא לנסות?". "המון שנים רציתי כלב אבל ידעתי שאני לא יכול להתחייב במאה אחוז", מספר אריאל. "פתאום מצאתי דרך להכניס כלב לחיים שלי, בלי לעשות לו עוול".
עמית ואריאל מתאמים את הלו"ז מדי שבוע בהתאם לעבודה ולנסיעות שלהם. "זה עובד כי יש בינינו תקשורת טובה", אומר אריאל. "לפעמים עוגי אצלי שלושה ימים, לפעמים חמישה. מה שחשוב הוא שיש אמון".
לשאלה האם המעברים בין שני בתים אינם מבלבלים את הכלב משיב יאיר שתלוי איך עושים זאת. "לא כל אדם מתאים ולא כל כלב מתאים", הוא אומר. "צריך להכיר, לבדוק את הבית, לעשות את המעבר בהדרגה. אבל כשזה עובד, הכלב מרוויח עוד בית ועוד אנשים שאוהבים אותו. במקום להישאר שעות לבד או להגיע לפנסיון, יש לו עוד משפחה". עמית מסבירה ש"זה מפחיד בהתחלה, כי בסוף זה הבן שלך. עשינו כמה מפגשים, ראיתי את הבית שלו, הכרתי אותו, ורק כשהרגשתי ביטחון אמרתי לעצמי שזה נכון".
ההוצאות על מזון, משחקים וציוד מתחלקות בין הצדדים והצורך בפנסיונים כמעט נעלם, אבל זה לא העיקר. "זה נותן לי אוויר", אומרת עמית. "אני יודעת שאם אני נוסעת, הוא נמצא בבית שמעניק לו אהבה, ולא בכלוב". לדברי יאיר, כבר נרשמו מאות משתמשים לאפליקציה ונוצרו עשרות התאמות. בימים אלה הוא גם מקדם שיתוף פעולה עם עמותות בעלי חיים, בתקווה שבעתיד יוכלו שני אנשים לאמץ יחד כלב מעמותה. "אני רוצה שאנשים יבינו שלא כל קושי חייב להסתיים במסירה", הוא אומר. "לפעמים כל מה שצריך זה עוד אדם אחד שאוהב כלבים". ברי מסכמת: "השייכות של הכלב לא מגיעה מרישום על שבב, היא מגיעה מהאהבה שהוא נותן ומקבל".
