ישראל נכנסת לסוף שבוע מתוח במיוחד. רמת הכוננות בצה"ל הועלתה ובמערכת הביטחון עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות והאפשרות להסלמה מול איראן. כמה ראשי רשויות הודיעו על פתיחת מקלטים עירוניים, אף שבשלב הזה מדובר בעיקר בצעד הצהרתי, ולא בהנחיה כלשהי. במקביל, צה"ל נערך למגוון תרחישים, והמערכת כולה נמצאת בדריכות גבוהה לקראת האפשרות שהמציאות תשתנה במהירות.
ברקע, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ממשיך כבר כמה ימים להעלות את גובה הלהבות מול איראן. בכל הצהרה הוא מעלה את סכום ההימור, כי הוא בסוף רוצה הסכם, וההמתנה בישראל היא בעיקר להחלטה שלו – אם יבחר לפעול, באיזה היקף ומתי. ההצהרות של הנשיא האמריקאי בימים האחרונים מלמדות שהאפשרות למהלך משמעותי הולכת ומתקרבת, אבל בישראל יודעים גם שאצל טראמפ שום דבר אינו סופי עד הרגע האחרון. נכון לאמש הוא איים בפעולה גדולה אף יותר משאגת הארי ולדבריו אם ידרוש ישראל תצטרף. הוא אמר שארה"ב יכולה להתחיל ללא ישראל ואם יידרש יקרא לה "תוך כמה דקות". האופציה השנייה שישראל תיכנס היא ירי איראני לשטחנו.
תיאום צבאי מצוין
התיאום הצבאי בין פיקוד המרכז האמריקאי (CENTCOM) לבין צה"ל הוא מצוין, ומזכיר מאוד את התיאום שקדם למבצע שאגת הארי. המערכה האחרונה שידרגה באופן משמעותי את היכולת של הצבאות לעבוד יחד.
בישראל מודעים לתוכניות האמריקאיות ובמערכת הביטחון נערכים בהתאם לתרחישים השונים. עם זאת, גורמים בישראל מדגישים שלצד ההכנות והעבודה המשותפת, יש משתנה אחד שאי אפשר לשלוט בו: טראמפ עצמו. "אנחנו יודעים שהוא יכול להפוך את התוכניות ברגע האחרון”, אומרים גורמים בישראל, ומזכירים את ההתנהלות שלו בעבר, כולל מקרים שבהם מהלך שנראה קרוב לביצוע השתנה או נעצר ברגע האחרון. לכן מבחינת מערכת הביטחון, גם כאשר קיימת הערכה שטראמפ כבר קיבל החלטה, תמיד קיימת האפשרות שהנשיא האמריקאי ישנה את דעתו עד הדקה ה-90.
כמה ראשי רשויות הודיעו אתמול על פתיחת מקלטים עירוניים, אף שבשלב הזה מדובר בעיקר בצעד הצהרתי, ולא בהנחיה כלשהי
(צילום ארכיון: בראל אפרים)
אבל השאלה המרכזית מבחינת ישראל אינה רק אם תהיה תקיפה, כמענה לתקיפה איראנית. השאלה היא מה רוצים להשיג באמצעותה? בישראל לא רוצים להיכנס לעוד אירוע קטן או מוגבל, עוד סבב של כמה ימים שבמהלכו יהיו תקיפות, שיגורי טילים, הישגים טקטיים והצהרות – ובסופו של דבר כולם יחזרו פחות או יותר לאותה נקודה. מבחינת ישראל מהלך כזה יהיה בזבוז של זמן, משאבים ויכולות. אחרי תקופה ארוכה של מלחמה, שחיקה של הצבא והעורף ושימוש מסיבי במערכות הגנה, אין רצון להיכנס לעוד סבב רק כדי לסמן הישג נוסף. ישראל רוצה תוצאה אחרת. לא עוד סבב – אלא שינוי. וכאן נכנסת שאלת התשתיות והאנרגיה.
אם תתקבל החלטה לצאת למהלך משמעותי, בישראל מבינים שכדי לייצר אפקט אסטרטגי אמיתי, ייתכן שלא יהיה די בפגיעה נוספת ביעדים צבאיים או באתרי גרעין וטילים. אבל פגיעה בתשתיות קריטיות ובמערכי האנרגיה של איראן יכולה לייצר מנוף לחץ מסוג אחר לחלוטין.
איראן היא מדינה גדולה, עם כלכלה מורכבת מוחלשת כעת, ותשתית אנרגיה שהיא הבסיס ליכולת שלה לתפקד. פגיעה משמעותית במערכות הללו אינה רק הישג צבאי. היא יכולה להשפיע על המשק, על התעשייה, על יכולת הייצור ועל היכולת של המשטר להמשיך לנהל מערכה לאורך זמן. במובן הזה, האנרגיה יכולה להפוך ממטרה צבאית למנוף אסטרטגי.
המשמעות היא מעבר ממערכה שמטרתה לפגוע ביכולת הצבאית של איראן, למערכה שמנסה להעלות באופן משמעותי את המחיר שהמשטר משלם. לא רק לפגוע בטילים או במתקנים, אלא להקשות על המדינה כולה להמשיך ולתפקד כאילו דבר לא קרה.
הדילמה הישראלית
אבל כאן גם טמון הסיכון: פגיעה בתשתיות אסטרטגיות ובאנרגיה עלולה להביא להסלמה רחבה בהרבה. איראן עשויה להגיב בעוצמה נגד ישראל, נגד כוחות אמריקאיים ונגד אינטרסים אמריקאיים באזור. היא עלולה להפעיל את מערך השלוחים שלה ולנסות להרחיב את המערכה לזירות נוספות. לכן, אם טראמפ יחליט לפעול, הוא יצטרך להכריע לא רק אם לתקוף, אלא גם מהי התוצאה שאותה הוא רוצה להשיג. האם הוא מעוניין בעוד סבב של חילופי מהלומות, או במהלך שייצר שינוי אמיתי במשוואה?
זו בדיוק הדילמה הישראלית. בישראל מבינים שאם תהיה תקיפה מוגבלת, איראן עלולה לספוג מכה קשה – אך בתוך זמן לא רב להתחיל בשיקום. היא תבנה מחדש את מה שאיבדה ותנסה לחזור למסלול. לכן, מבחינת ישראל, המבחן האמיתי אינו רק כמה מטרות יושמדו, אלא אם המהלך יפגע ביכולת של איראן להשתקם במהירות ולהמשיך לאיים על ישראל.
המחיר של עוד סבב הוא לא רק המחיר הישיר של המלחמה. מדובר בגיוס מילואים, בהפעלת חיל האוויר, בשימוש במיירטים יקרים, בשחיקת מטוסים ואנשי צוות, בפגיעה בשגרת החיים ובמשאבים שמופנים מזירות אחרות. לכן בישראל לא רוצים להיכנס למערכה נוספת רק כדי להשיג עוד הישג טקטי. אם יוצאים למהלך, רוצים שתהיה לו תכלית ברורה ותוצאה ברורה. זה בדיוק ההבדל בין עוד סבב לבין מהלך אסטרטגי: סבב יכול להסתיים בהפסקת אש. מהלך אסטרטגי אמור לשנות את המציאות גם אחרי שהמטוסים חוזרים לבסיסים.
אבל – וזה המשתנה הגדול ביותר בכל הסיפור – בישראל יכולים להיות מתואמים עם ארה"ב ולהעלות כוננות, ואז הנשיא האמריקאי יכול להחליט גם בדקה ה-90 לשנות את היקף המהלך, לדחות אותו או לעצור אותו לחלוטין. הניסיון מלמד שצריך לקחת את האפשרות הזאת ברצינות. גם בעבר היו רגעים שבהם נראה היה שהמערכה מתקרבת, ואז טראמפ שינה כיוון.
בסופו של דבר, השאלה אינה אם ישראל וארה"ב מסוגלות לפגוע באיראן. הן כבר הוכיחו שהן מסוגלות. השאלה היא אם הפעם הן מוכנות ללכת למהלך שיביא תוצאה אחרת. כזה שיפגע לא רק ביכולות הצבאיות, אלא גם ביכולת של המשטר האיראני להמשיך לייצר, לממן, להתחמש, ולנהל מערכה לאורך זמן. והשאלה הגדולה יותר היא אם טראמפ יבחר ללכת עד לשם – או שברגע האחרון יעדיף שוב מהלך מוגבל יותר.
בישראל בינתיים נערכים לכל האפשרויות.
