על העיקרון שעל פיו ראש ממשלה אמור לפעול שמעתי מאריאל שרון, ששמע עליו מ"החזון איש". בשעה שמונחת לפניך סדרת משברים הדורשים תשומת לב, התחל לטפל בסוגיה הקרובה ביותר. חשבתי על כך כששמעתי שנתניהו נוסע להלוויית הסנטור לינדזי גרהאם ולפגישה עם טראמפ. יהודה ושומרון על סף פיצוץ. ונתניהו נוסע. הוא כמובן הנחה על תגבור הכוחות ורעייתו והוא הודיעו על השתתפות בצער משפחות קורבנות הטרור האחרונים. בשורה רעה רודפת בשורה רעה. בשבת קראנו בפרשת "ואתחנן" על משה שנפרד מעמנו: "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות - למען תחיו, ובאתם וירשתם את הארץ אשר אדוני אלהי אבותיכם נותן לכם. לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצוות ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם". התורה מחייבת אותנו לכבד את הגר, רכושו וכבודו. הכל כלול, אנחנו והם. מה עשה נתניהו להבטת זכויותיהם של הפלסטינים שחיים לידנו? כלום.
הוא נוסע לארה"ב משום שהמלחמה באיראן מסתיימת, ובראייתו יש "להשלים את העבודה" בשעה שמארחו בבית הלבן רק מחפש דרך להימלט מהקטסטרופה שהאורח מישראל חיבר אותה אליו. המלחמה תסתיים, עם הר המכוש ובלעדיו. יורשי חמינאי ימשיכו להכתיב את קצב האירועים וטראמפ ימשיך לבלבל את המוח.
העתקתי את ההודעה ששודרה על המסך של ערוץ הטלוויזיה הממלכתית בהונגריה ששידוריו הושעו לאחרונה לאחר הניצחון הסוחף של פטר מדיאר: "לשידור הציבורי אסור לשקר. סליחה שעשינו זאת שנים. השידור הציבורי מתארגן עכשיו כך שבעתיד יהיה עצמאי מהשפעה חיצונית". ציינתי לעצמי גם שראש הממשלה החדש בבריטניה, אנדי ברנהאם, שבמשך תשע השנים שעמד בראש עיריית מנצ'סטר תרם 15 אחוז ממשכורתו למציאת מחסה לחסרי בית, הודיע שהוא מודע לכך ש"האנשים אצלנו חשים גועל מפוליטיקה". אני מקווה, ולמעשה בטוח, שגם אצלנו יתחולל השינוי ב-27 באוקטובר והעם יאמר את דברו. בכך יבוא התיקון על הממשלה הרעה הזאת שסירבה למנות ועדת חקירה ממלכתית לפוגרום שמחת תורה.
בחודש יולי לפני שמונה שנים החלה הספירה לאחור לקראת הסתלקותה של רעייתי רחלה ז"ל, כשהבנו שאין תקווה והמחלה מכלה את ימיה. השורות בשיר שכתב ישראל פנקס ז"ל אחרי מות רעייתו אהובה לכדו אותי, והזיכרון לא מניח לי לרגע: "מה שהחזיק אותי, לבד מן השלד, זו הקרבה אלייך, הידיעה שגם כשאינך לידי, את עדיין איתי".
ב"היה זה היום", כתב כך מואיז בן הרוש על הפסקת אש: "היה זה היום האחרון של המלחמה, נקבעה הפסקת אש לשעה שש. צד אחד אמר בוקר, צד אחר אמר ערב, נתארכה המלחמה עד הערב. מטוסים עם בומים, טילים הפילו בנינים רבים, נהפכו לחרשים מההדף. המתים הפסיקו ללכת. עד הרגע האחרון טבחו אלה באלה, ואז הכריזו שני הצדדים על ניצחון הרוח על החומר, המדע על הבערות, המוסר על הברבריות". כך יהיה גם מול איראן, אבל הפעם לא יוכלו לשטות בנו. אחרי שלוש שנות סיסמאות "הניצחון המוחלט", הבנו והפנמנו. לא נלך עוד כשוטים אחרי רועה ששכח לנגן את המנגינה שכולנו רוצים לשמוע.
התורה מחייבת אותנו לכבד
את הגר, רכושו וכבודו. הכל כלול, אנחנו והם. מה עשה נתניהו להבטחת זכויותיהם של הפלסטינים שחיים לידנו? כלום