הקצב ב"אויבים" תמיד מסחרר. המוזיקה דוחקת קדימה, המרואיינים שולפים משפטים שנשמעים כמו פתיח לדוח מודיעיני מסווג. התחושה היא שרב הנסתר על הגלוי, אבל אל דאגה: בתוך פחות משעה ייחשפו בפניכם כל הסודות. אתם תגלו מי הם אויבי ישראל ב-2026, איך הגיעו לעמדת הכוח שלהם, מה הם באמת רוצים ואפילו כיצד אפשר להישמר מפניהם בעתיד. רק תבחרו את האיום התורן: קטאר, החות'ים, או אולי רג'פ טאיפ ארדואן, ששודרג לאחרונה וקיבל רשמית את התואר הנחשק "אויב".
מעשירה, מלמדת אבל גם קצת דרמטית. "אויבים"
(ללא)
הפרומואים, כצפוי, מפוצצים. כמעט תמיד יופיע המומחה שיסביר כי "ישראל מעולם לא התמודדה עם איום כזה", או ש"לא היה לנו אויב מהסוג הזה". כל יריב הוא היסטורי, מתוחכם, סבלני ומסוכן פי עשרה מכל מי שהגיע לפניו. מצד שני, בתוך הפרק עצמו מתברר שהוא גם די צפוי. הרי הנה, הביוגרפיה שלו פרוסה לפנינו, וכל תחנה בחייו מוצגת כרמז ברור למה שעתיד היה לקרות. בדיעבד, מתברר, הכל היה כתוב על הקיר. חבל רק שאיש לא קרא אותו בזמן.
זו גם המלכודת הקבועה של הסדרה: להפוך את ההיסטוריה למסלול ישר, כאילו כל אמירה, פגישה או החלטה מוקדמת הובילו בהכרח אל האיום הנוכחי. המציאות כמובן הרבה יותר מבולגנת. אנשים משתנים, משטרים מגיבים לאירועים, אינטרסים מתחלפים. אבל טלוויזיה אוהבת סיפור נקי, וב"אויבים" אוהבים במיוחד סיפור שבו כל הסימנים כבר היו שם ורק אנחנו לא חיברנו ביניהם.
דווקא ברגעים שבהם "אויבים" משחררת מעט מעמדת ה"אנחנו יודעים הכל", היא מספקת מוצר דוקומנטרי מצוין. למעשה, היא מעמיקה ומעשירה יותר מעשרות שעות של פאנלים חדשותיים. חלק מהמרואיינים שלה הם אותם מומחים שמסתובבים בין האולפנים, אבל כאן יודעים לערוך אותם, למקד אותם ולהוציא מהם משפטים שיש להם ערך מעבר למילוי זמן עד הפסקת הפרסומות.
הפרק על קטאר היה דוגמה מצוינת. במקום להסתפק בצמד המילים השחוק "הכסף הקטארי", הוא ניסה להסביר מה המדינה הזאת רוצה, כיצד היא בנתה לעצמה כוח והשפעה ומי עומד מאחורי האסטרטגיה שלה. פתאום קלישאה אקטואלית קיבלה הקשר, היסטוריה והיגיון. זה בדיוק מה שהשיח הרדוד באולפנים הרגילים כמעט אף פעם לא מאפשר.
נכון, הקצב המהיר והעטיפה הדרמטית גורמים לכל איום להישמע גדול ומפחיד אפילו יותר ממה שהוא. לפעמים נדמה שגם סכסוך על חניה היה מקבל שם מפה מונפשת, מוזיקה מאיימת ואלוף במילואים שמסביר שישראל לא התמודדה מעולם עם דבר כזה. ובכל זאת, זה מחיר סביר. בעולם שבו האקטואליה הישראלית חוזרת שוב ושוב על אותן סיסמאות, "אויבים" לפחות מנסה לעצור לרגע, להסביר ולתת לצופה תמונה שלמה יותר. גם אם היא עדיין מתעקשת להיות מגה-דרמטית.
בקטנה
"בלעדי: אלי אוחנה מגיב לראשונה להצעת השריון בליכוד", הכריזו בתוכנית "אופירה, אוחנה וסרי". כלומר, אוחנה הגיב לראשונה לפרסום שעוסק בו - בתוכנית שבה הוא עצמו מגיש. הישג עיתונאי מרשים: הצליחו להביא לראיון בלעדי את המנחה. פשוט חשבנו שהוא ידבר לראשונה אצל המתחרים.
