חדש בשעה 19:00 בטלוויזיה הישראלית: אפשרות בחירה. בזמן שערוצי החדשות ממשיכים להכין אותנו למהדורה המרכזית באמצעות מהדורה קצת פחות מרכזית, בכאן 11 החליטו להציע לצופים שעשועון. במקום למחזר את כותרות הבוקר, לראיין שוב את מי שכבר התראיין בצהריים ולהבטיח ש"מיד נביא את כל הפרטים"- שאלות טריוויה.
זה רעיון כמעט חתרני. במשך שנים הורגלנו לחשוב שבשבע בערב חובה להתחיל להתכונן נפשית לחדשות של שמונה. כאילו מדובר בבחינת בגרות, ואם לא נשנן מראש את המתיחות בכל הגזרות, נגיע למהדורה המרכזית בלי רקע. עכשיו אפשר פשוט לצעוק על המסך "איך לא ידעת את זה", לחפש בגוגל או לשאול את הצ'אט, שבמקרה הטוב ימציא תשובה שגויה בניסוח משכנע.
נותנים לכם לבחור. מתוך "הכוורת"
"הכוורת" מבוססת על תחרות ידע ואסטרטגיה בין שלושה מתמודדים, שמנסים לבנות רצף תשובות בדרך לזכייה — או להדחה, או למשושה, או למה שזה לא יהיה. אחלה פורמט בסך הכל ושלמור שטרוזמן מנחה בקלילות, בלי לנסות לשכנע אותנו שכל טעות היא אירוע לאומי. השאלות מספיק נגישות כדי שנרגיש חכמים, ומספיק קשות כדי שנאשים את הניסוח.
ההוכחה הטובה ביותר לנחיצותו של השעשועון הגיעה מיד אחריו, בכותרות המהדורה. בכאן 11 פתחו עם "מתיחות בכל הגזרות", ביטוי שכבר מזמן אינו דיווח חדשותי אלא מצב צבירה. באיזה יום אין מתיחות? באיזה יום יש "גזרה שקטה"? הרי לא קיים מישהו שלא דאג שיש מים מינרליים בממ"ד.
למעשה, התברר שלא הפסדנו דבר. גם מי שצפה במונדיאל במשך חודש וחצי והתנתק כמעט לחלוטין מהאקטואליה חזר וגילה שהעולם נשאר בדיוק כפי שהיה: איומים, תגובות, דיונים, כותרות דרמטיות וסקר מנדטים מלא. אולי בני גנץ עבר את אחוז החסימה. אולי שוב ירד מתחתיו. מידע מרתק בהחלט. אפשר גם לבדוק איזה חיבור מאפשר לו לעבור הפעם: עם טרופר, עם הנדל או עם שם מפתיע שטרם הכריז על הקמת מפלגה.
פעם היו כאן לא פחות צרות, ובכל זאת המהדורה המרכזית נמשכה חצי שעה. איכשהו הצלחנו לחיות בלי פרשן לענייני הכול, אלוף במילואים בכל פאנל ואולפן "פתוח" בכל שעה עגולה(מה בדיוק "פתוח" באולפנים הללו, אגב?). "בכאן 11" לוקחים סיכון לא מבוטל: מבחינתם, בכל רגע עלול לקרות משהו שיחייב להחזיר את השעשועון למחסן ולפתוח אולפן מיוחד. אבל כמו שראינו במונדיאל, אפשר גם אחרת.
נותר רק לקוות שהצופים יצביעו בשלט ויוכיחו שהם לא מכורים לאקטואליה כפי שלוח השידורים מתעקש לחשוב. ואולי אפילו יתגלה דבר מדהים באמת: שהעולם ממשיך להסתובב גם בלי פרשנות רצופה.
בקטנה
" 72 שעות", "הקומדיה" עם קווין הארט שמובילה את טבלאות נטפליקס, מעוררת בעיקר שאלות קיומיות: זה באמת מצחיק מישהו? כמה פעמים עוד אפשר ללהק את הארט לתפקיד הגבר חסר המושג שנקלע לצרות? האם מישהו באמת מאמין שככה נראים גברים במיאמי? ובעיקר: כבר עשו את "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", והוא היה הרבה יותר מצחיק. אז למה לראות חיקוי חיוור?
