כש-Brat, האלבום הקודם של הזמרת הבריטית צ'ארלי XCX יצא לפני שנתיים, הוא זכה (ובצדק) לשלל שבחים. וגם ללא מעט מועמדויות לפרסים, בין היתר בקטגוריית העטיפה הטובה ביותר. בניגוד למוזיקה שבתוכו, העטיפה של Brat, רקע ירוק בהיר ועליו שם האלבום בפונט גנרי, הייתה סתמית, או גאונית (תלוי במתבונן).
צ'ארלי XCX ממשיכה לעבוד במרץ. היא עמדה מאחורי הפסקול של הסרט "אנקת גבהים" וכעת מוציאה אלבום חדש, Music, Fashion, Film, מעין תמונת מראה של Brat. היא בחרה להנציח על עטיפתו מפגש פסגה בשחור-לבן: שלושה גברים פורצי דרך - המוזיקאי ג'ון קייל, מעצב האופנה מארק ג'ייקובס והבמאי מרטין סקורסזה.
צ'ארלי XCX. יותר גיטרות מבעבר
(Aurore Marechal, Getty Images)
במשך כחצי שעה צ'ארלי XCX, פורסת בפני המאזין את נוסחת הפופ המוכרת שלה: ביטים שבורים עם סאונד מלוכלך, שירה שנעה בין לחישה חצי אדישה לזעקה שפוצצה באוטוטיון, ולחנים שמדי פעם אפשר להצטרף אליהם בשירה.
אחרי הבאז סביב Brat, צ'ארלי XCX לא רצתה להישמע כמו חיקוי של עצמה. היא הצליחה רק חלקית במשימה. Music, Fashion, Film מחליף את האופוריה של רחבת הריקודים במבט מפוכח על מהי יצירה, תהילה וזהות, אבל הוא שומר רק באופן חלקי על הדחף של הזמרת לפרק ולהרכיב את חוקי הפופ.
לשיר הפותח קוראים Rock Music ולאורך האלבום יש יותר גיטרות מאשר בעבר, אך זהו לא רוק, אלא רק העתק שלו, הוא אמנם מייצר רעש רקע מסוים, כמו ב-I’m Afraid וב-Yeah שזורק לנויז של סוניק יות', אך מרבית השירים מתפוגגים די מהר.
