ברקע המגעים בין ישראל ללבנון לקידום הסדר מדיני, ובזמן שצה"ל החל בפיילוט שבמסגרתו הוא מעביר בהדרגה את האחריות הביטחונית בכמה כפרים בדרום לבנון לידי הצבא המקומי, שאלת האמון של תושבי הצפון שבה למרכז סדר היום. בסוגייה זו עסק פאנל שהתקיים במסגרת ועידת הביטחון הלאומי של ynet ו"ידיעות אחרונות", אשר נערכה בשיתוף המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). את הוועידה הנחתה העיתונאית שרון כידון.
ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, משה דוידוביץ', הבהיר כי תחושת הביטחון של התושבים רחוקה מלהשתקם. "אנחנו לא אופטימיסטים ולא פסימיסטים – אנחנו ריאליסטים", אמר. לדבריו, גם כאשר צה"ל פועל בתוך לבנון, החשש המרכזי של תושבי קו העימות נותר איום חדירה. "רק לפני חודש ראינו מחבלים משוטטים באזור מטולה", הזכיר, והוסיף כי טראומת 7 באוקטובר ממשיכה ללוות את התושבים.
גלריה
מימין: לי־את כהן, עידית שפרן גיטלמן, משה דוידוביץ והמנחה שרון כידון בפאנל "אתגר החוסן הלאומי"
(יובל חן)
לדבריו, נוכחות צה"ל מעבר לגבול אכן משפרת את תחושת הביטחון, אך אינה מספקת ודאות. "הבטיחו ליצור רצועה נקייה ממחבלים, אבל בסוף אף אחד לא יכול להבטיח שלא יהיו איומים בעתיד", אמר.
ד"ר עידית שפרן גיטלמן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי הסבירה כי משבר האמון של תושבי הצפון מורכב משני רבדים. הראשון הוא המשבר שנולד בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, והשני נוצר בגלל הפער בין ההבטחות שניתנו לאחר מכן לבין המציאות. "רבים מהתושבים חשבו שהאיום הוסר ושאפשר לחזור הביתה בבטחה, ואז גילו שהמציאות מורכבת יותר", אמרה.
מימין: אודי דקל, ענת רוט ונעמי נוימן והמנחה אלישע בן־קימון בפאנל "הסכסוך הישראלי־פלסטיני"
(יובל חן)
לדבריה, הדרך לשיקום האמון מתחילה בשיח כן מול הציבור. "לא להבטיח הבטחות שאי אפשר לקיים. צריך לתווך לתושבים מה אפשרי ומה לא", אמרה. שפרן גיטלמן הדגישה כי גם אם סקרי האמון מצביעים על תמיכה רחבה בצה"ל, אין פירוש הדבר שהתושבים סומכים באופן מלא על כל הערכה ביטחונית: "יש אמון רגשי בצבא, אבל כדי שאנשים יחזרו להרגיש בטוחים הם צריכים גם להאמין למה שאומרים להם".
סמנכ"לית תכנון ואסטרטגיה במנהלת תנופה לצפון, לי-את כהן, התייחסה להיבט האזרחי של המשבר והבהירה כי מטרת המדינה אינה רק לשקם את נזקי המלחמה. "אנחנו לא מדברים על לחזור ל-6 באוקטובר. המלחמה חשפה בעיות שהיו קיימות עשרות שנים, וזו הזדמנות לתקן אותן", אמרה. לדבריה, מיליארדי שקלים מושקעים בשיקום התשתיות ובחיזוק בתי החולים, מערכת החינוך והכלכלה האזורית, אך מדובר בתהליך ארוך: "פיתוח אמיתי לוקח שנים, ובינתיים חשוב שהתושבים יראו שההבטחות מתחילות להתממש".
מימין: סימה שיין, דני סיטרינוביץ' ואבנר וילן בפאנל "איום הגרעין האיראני"
(יובל חן)
בפאנל "הסכסוך הישראלי פלסטיני", בהנחיית כתב "ידיעות אחרונות" אלישע בן קימון, השתתפו נעמי נוימן, חוקרת במכון וושינגטון ולשעבר ראש יחידת המחקר וייצור מדיניות בשב"כ; ד"ר ענת רוט, מנכ"לית פורום שילה וחוקרת התיישבות; ותא"ל (מיל') אודי דקל, ראש תוכנית המחקר "מסכסוך להסדרים" במכון למחקרי ביטחון לאומי וראש מנהלת המו"מ עם הפלסטינים תחת ממשלת אולמרט.
לדברי נוימן, המערכת הפלסטינית נמצאת בשפל חסר תקדים המתאפיין בפיצול בין רצועת עזה ליהודה ושומרון, שיתוק פוליטי, היעדר הנהגה ואובדן אופק מדיני. לתפיסת הפלסטינים, ישראל היא זו שמכתיבה את גורלם - שלא השתנה לטובתם במאומה בעקבות טבח 7 באוקטובר והמלחמה.
ד"ר רוט אמרה כי הסכמי אוסלו מתים בפועל. לדבריה, הפלסטינים מפרים כמעט כל סעיף בהסכם, מניהול יחסי חוץ ומערכה דיפלומטית נגד ישראל ועד המשך המעורבות בטרור. למרות זאת, לטענתה, מערכות השלטון בישראל מוסיפות לכבול את עצמן לתכתיבי אוסלו.
תא"ל דקל טען כי ישראל צועדת "בעיניים עצומות לגיהנום" בשל אימוץ אסטרטגיית הריבונות וההכרעה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. לדבריו, החלת ריבונות ביהודה ושומרון תביא להכללת כ-3 מיליון פלסטינים בתוך ישראל, ומציאות כזו של מדינה אחת תוליד מלחמת אזרחים, סנקציות בינלאומיות, או הפיכתה של ישראל למדינת כל אזרחיה – תרחישים שמחסלים את צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא ביקר את הניסיון למוטט את הרשות הפלסטינית והזהיר כי נפילתה תטיל עול כלכלי וביטחוני כבד על ישראל. כחלופה, הוא מציע נתיב של היפרדות מדינית, טריטוריאלית ודמוגרפית.
ברקע המאמצים לחידוש את המגעים בין ארצות הברית לאיראן והחשש מהמשך קידום תוכנית הגרעין, למרות התקיפות שביצעו ישראל וארצות הברית בשנה האחרונה, הזהירו מומחים לענייני איראן כי האיום רחוק מלהיעלם. בפאנל בנושא איום הגרעין האיראני בהנחיית תא"ל (מיל') אסף אוריון, הם הזהירו כי תוכנית הגרעין של איראן נפגעה, אך לא חוסלה.
אבנר וילן, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, אמר כי המבצעים האחרונים פגעו במתקני ההעשרה המרכזיים ובחלק מתשתיות פיתוח הנשק, אך הדגיש כי איראן עדיין מחזיקה בכ-450 קילוגרם של אורניום מועשר בדרגה של 60%, בצנטריפוגות שלא הושמדו ובידע הנדרש להמשך התוכנית. הוא התייחס גם ל"הר המכוש", מתקן תת-קרקעי חדש, שנבנה לדבריו בעומק שאינו מאפשר פגיעה באמצעות פצצות חודרות בונקרים. "אין רכיב אחד שאם נפגע בו – תוכנית הגרעין האיראנית תיעלם", סיכם.
סימה שיין, לשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד וכיום חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי, הזהירה כי השיח באיראן השתנה בעקבות המלחמות האחרונות. "הקולות הדומיננטיים היום באיראן אומרים שנשק גרעיני הוא הכרח", אמרה. לדבריה, אם איראן תשמור על מלאי האורניום המועשר ותפעיל צנטריפוגות מתקדמות, היא תוכל להגיע ליכולת גרעינית תוך שבועות. עם זאת, שיין הדגישה כי אין ודאות שטהרן אכן תבחר במסלול הזה.
דני סיטרינוביץ', לשעבר ראש ענף איראן באמ"ן וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, סבור שהסיבה שבגללה ישראל יצאה למלחמה לא הייתה החשש שאיראן עומדת לייצר נשק גרעיני באופן מיידי. "מי שטוען שאיראן עמדה לשגר פצצה לעבר תל-אביב – אין לזה חיבור למציאות", אמר. לדבריו, התקיפה הייתה ניצול של הזדמנות אסטרטגית, אך לא שינתה את המוטיבציה האיראנית: "ההנהגה באיראן מבינה שנשק גרעיני הוא הקלף האולטימטיבי שיגן עליה מתקיפה עתידית".
