ענאן חלאילי, עילי פיינגולד, סתיו למקין, דור תורג'מן, אור ישראלוב, רוי נאוי, רן בנימין, ניתאי גרייס. מה המשותף לכולם? שחקני נבחרת ישראל באותו מונדיאליטו מדהים ב-2023, שהסתיים עם המקום השלישי, שמצאו את מקומם בקבוצות מחו"ל בשלוש השנים שחלפו מאז. אם מוסיפים אליהם את תאי עבד, שכבר היה שחקן איינדהובן והמשיך מאז ללבאנטה בליגה הספרדית הראשונה, מקבלים תשעה מתוך 21 שחקני הסגל, כמעט חצי, שהשתדרגו בעקבות הטורניר.
היעדים מגוונים – פיינגולד ותורג'מן בניו-אינגלנד, בנימין בדאלאס, למקין מצטיין בטוונטה ומעורר עניין בלאציו, נאוי יצא הקיץ לאוקראינה, ישראלוב עבר עונה בפורטוגל – שם גרייס משחק בליגות הנמוכות – ולחלאילי נשבר הלב עם הבדיקה הרפואית באינטר שלא הצליחה, אבל הוא עדיין אמור לקפוץ בקרוב לפרמייר-ליג. במקרה של חלקם, למשל פיינגולד ובנימין, היציאה החוצה הגיעה בתזמון מעט מפתיע, לפני שהספיקו להשאיר חותם משמעותי על ליגת העל. אבל זה לא מפתיע באמת כשחושבים על ישראל בתוך מכלול העולם הספורטיבי.
נבחרת ישראל הבוגרת, אם אי-פעם תעלה שוב לטורניר כזה, לא תבוא כדי לזכות, כנראה שגם לא לעבור את שלב הבתים. אבל המטרה של ההצלחות האלה, ממשחקי הנוער ועד לבוגרים, היא החשיפה שדרכה מגיע השיפור המקצועי.
הדרך של הכדורגל הישראלי להתקדם היא יציאה מוקדמת מחוץ לישראל. הזרז עבור רוב השחקנים שאיתם פתחנו היה ההופעה בתחרות בינלאומית גדולה, וזה נכון גם לגבי היורו עד גיל 19 ב-2022 ואולימפיאדת פריז 2024 (סגל כמעט זהה בשלוש התחרויות, בתוספת אוסקר גלוך ועידן טוקלומטי שהתקדמו גם הם מאז). המשחקים שם לא נערכים בוואקום – אתה יכול לכבוש שלושערים נגד הפועל חדרה ולהיות גיבור גביע הטוטו לדורותיו, אבל טורניר בינלאומי גדול הוא משהו שמכניס אותך לשנים קדימה לפנקסים של סקאוטים, וזה ניכר במספר החריג של שחקני אותה נבחרת שהפכו ללגיונרים. ההעפלה למפעלים האלה קשה יותר, הם לא מנופחים כמו אצל הבוגרים, ועצם ההגעה לשם לצד הצטיינות בהם היא ביג דיל.
ההגעה לא מספיקה – צריך גם לנצל את ההזדמנות. אני לא יודע אילו הצעות קיבלו שלושה מכוכבי המונדיאליטו – הקפטן איליי מדמון, עומר סניור ואל-ים קנצפולסקי – אבל הקריירות שלהם תקועות. זה לא מקרי אם רואים שנשארו בארץ.
לסגל ההוא שהתחיל אצל אופיר חיים היה חיבור מדהים, אבל לא מדובר בכשרונות שמעולם לא צמחו בכדורגל הישראלי. היו לפניו נבחרות על גבי נבחרות של כוכבים מקומיים שלא הגיעו לשום מקום. אבל השחקנים האלה לקחו את הקריירה שלהם לגובה אחר בזכות החשיפה ההיא, ואולי יהיו בסיס לחזרה לטורניר גדול. בלי שמות מהסוג הזה העניין פשוט לא אפשרי, גם אם ימשיכו להגדיל את מספר המשתתפות, כי ליגת העל, ותשקרו לעצמכם אם תחשבו אחרת – פשוט חלשה.
