3,000 שקל / בערב ט' באב, יממה בלבד לפני שנורה למוות במחסום שועפאט, חליל א-ראשק חתם על טפסים לטובת הגשת תביעה לביטוח לאומי, בעקבות הנזק הפיזי והנפשי שנגרם לו שבעה חודשים קודם לכן. אז, בעודו מנקה את רחוב ישראל זרחי בירושלים כעובד תברואה של העירייה, הגיח לעברו זוג אופניים חשמליים ועליו רכובים שני נערים, שפשוט פוצצו אותו במכות גם לאחר שהוטל על הרצפה בחוסר אונים.
השניים, בנימין יהודה גוטפרוינד בן ה-18 וקטין שאסור לפרסם את שמו, עוד הספיקו לתקוף שני נהגי אוטובוס. חליל היה רק התחנה הסופית. "אין לי הסבר למה תקפנו את הזבלן", אמר אחד הנערים בחקירה, לפי פרסום של יוסי אלי מחדשות 13, מהעיתונאים הבודדים בישראל שאכפת להם כשערבים עוברים לינץ', "זו הייתה תקיפה סתם, לא באמת חשבנו מה אנחנו עושים".
אבל התקיפה לא הייתה "סתם", ואף ניכרת מחשבה מאחורי הבחירה של השניים בשלושת הקורבנות הספציפיים. רמז: אף אחד מהמותקפים לא רשאי לשחק בבית"ר ירושלים. ובכל זאת, כתב האישום המתוקן שהוגש בפרשה לא כלל מניע גזעני. בהתאם, העונש המביך שנגזר על גוטפרוינד כלל תשעה חודשי מאסר שהומרו לעבודות שירות. חליל זכה לפיצוי של... 3,000 שקל. "ההסדר שגובש כולל רכיבי ענישה ממשיים ומרתיעים", נמסר מהמשטרה. הקוראים והקוראות מוזמנים לצפות בסרטון שמתעד את התקיפה ולראות איך חליל, גבר בן 47 ממזרח ירושלים, אב לחמישה, נראה אחריה. תגידו אתם אם תשעה חודשי עבודות שירות ו-3,000 שקל מהווים "רכיבי ענישה ממשיים ומתריעים".
החשוד נורה ברגלו / חליל, כך סיפרו קרוביו, סבל מאפילפסיה ובעקבות התקיפה גם החמיר מצבו הנפשי. מהמפרנס היחיד במשפחתו הוא הפך לאדם אחר. ובכל זאת, כשאנשי ארגון "תג מאיר" הגיעו על מנת להחתים אותו על הטפסים לביטוח לאומי, הם מצאו סיבות לאופטימיות: חליל נראה טוב, מחויך, אולי אפילו אופטימי. "היה לו ניצוץ של תקווה בעיניים", מספר ד"ר גדי גבריהו, יושב ראש הארגון שהוקם לפני 15 שנה, כשעוד נהוג היה לדבר על טרור יהודי במונחים של "תג מחיר".
למחרת הגיע חליל למחסום שועפאט. באתר "המקום הכי חם בגיהינום", שחשף את דבר מותו, תיאר אחד התושבים כיצד נהג להסתובב שם מדי יום ולכן "כל השוטרים מכירים אותו". אבל באותו ערב, לפי הודעת המשטרה, לוחמי מג"ב "הבחינו בחשוד שהתנהג בצורה חשודה עם הגעתו למעבר. הלוחמים הורו לחשוד לעצור, אולם הוא לא נשמע להוראותיהם. בעקבות כך בוצע נוהל מעצר חשוד, שבמהלכו נורה החשוד ברגלו. אין נפגעים לכוחותינו". ומה עם זה שלא סתם "נפגע" אלא סיים את חייו? אותו המשטרה לא טרחה להזכיר. בכל זאת, אולי יצטרך להתברר איך קורה שירייה ברגל מסתיימת במוות.
את השאלות הללו צריכה לשאול מח"ש, או מה שנשאר ממנה. ושם הודיעו כי בעקבות הדיווח נפתחה "בדיקה", אשר כוללת "איסוף חומרים מהשטח ואת ממצאי נתיחת גופת המנוח במכון המשפטי באבו כביר". ובכן, לא ברור אילו "ממצאים" בדיוק עמדו לרשות מח"ש, שכן גופתו שוחררה לקבורה (לא לפני דין ודברים עם המשפחה, שכנראה לא סבלה מספיק) בלי שבוצעה הנתיחה המדוברת. בחדשות 13 פורסם שהוחלט לוותר עליה, כלומר לקבור גם את הסיכוי להכריע האם ניתן היה להציל את חליל. כנראה שככה זה כשאתה פלסטיני ממזרח ירושלים: קודם מרביצים לך, אחר כך יורים בך ובסוף דואגים שהסיכוי הקלוש לצדק ייקבר יחד איתך.
"חטא חטאה ירושלים", קראו המוני יהודים במגילת איכה יום לפני כן. הביטוי "חטא חטאה", טוענים הפרשנים, מלמד שחטאו כפליים. כמה חטאים עוד ייספרו בטרגדיה של חליל?
איור: ירמי פינקוס
עדות ניקיון / ביום רביעי, 5 באוגוסט, תתקיים בשעות הערב עצרת לזכרו של חליל מול בית הנשיא בירושלים. המארגנים, "תג מאיר", מבקשים מהציבור לבוא עם מטאטא, כמו זה שבעזרתו הוא ניקה את רחובות עיר הבירה, עד אותו יום שבו שני צעירים נהגו בו יותר גרוע מבסמרטוט. אבל כדי לנקות באמת את המרחב מהסיפור הנורא, חברה שלמה צריכה קודם כל להכיר בכך שהיה אדם כזה, חליל א-ראשק, ועכשיו הוא איננו. וזה לא קרה בגלל כוח עליון או גזירת גורל, אלא משום שיותר מדי אנשים לא רואים כל חשיבות להקפיד על זכותו לנשום את אותו אוויר.
רובם, כך נדמה, לא עושים דבר כדי לבטא תפיסה זו, בטח לא מתנפלים על ערבים ומכים אותם באכזריות. אבל גם הידיעה שחליל מת על כלום, ושום אדמה לא תרעד ואפילו פעולת בדיקה בסיסית לא תתבצע, מלמדת שהזוהמה מצאה בית חם גם בתוך הנפש ולא רק ברחובות. מי שלא מבין שגם על זה חרבה ירושלים, שום צום כבר לא יעזור לו.
בשלוש מילים: פגישה, חצי פגישה.
לידה מחדש / לא רק שמערות בית גוברין מארחות בימים אלה את "הצליל השמיני", שיתוף פעולה בין אהוד בנאי לאמן הווידיאו-ארט רונן תנחום, כעת ניתן גם להאזין למיני-אלבום שבנאי הקליט עם ביצועים וטקסטים בהקראתו, בהשראת מוטיב מרכזי בפרויקט: מעגל החיים, מ"עטוף ברחמים" (לראשונה בקולו) ועד "דממה דקה". עדיף למהר, לפני שמישהו יגיד "זמנך עבר".
משפט בשבוע: "אני רוצה שנתניהו יוחלף ואני מבין שזה לא יהיה אני" (ח"כ בני גנץ מפתיע עם ניצוצות של מודעות עצמית)
