לקבוצת כדורגל בצמיחה מאזור הצפון דרוש: מומחה בהסרת כישופים. תחומי אחריות: טיהור רחבת ה-16, זיהוי עין הרע מהיציעים, טקסי גירוש שדים בעיגול האמצע. ניסיון נדרש: ארמית שפת אם, התמחות מיוחדת במנחוס. תנאי עבודה: סביבה מחבקת, בונוסים על מניעת משברים ביזאריים, כפיפות למנהל המקצועי ליאור רפאלוב.
מכבי חיפה עוד לא פתחה עונה וכבר דמעות. עומרי גלזר, מי שנחשב לרכש היוקרתי של הקיץ הנוכחי, נפצע שלשום וירד ממרר; אל זה מתווספים שלישייה מקריית-שמונה, שלישייה מהפועל חיפה, אוהדים שצועקים ביזיון, ואחד, ברק בכר, שנאלץ להסביר.
את העונה שעברה סיימנו עם תמונות שלטי המחאה ביציעים נגד יעקב שחר. מהצד, מודה, לא הסכמתי. אלה אוהדים מפונקים שנבהלים משנתיים קשות, אמרתי לעצמי. שחר הוא הבעלים שנתן הכי הרבה. הכי יציב, הכי עקבי. כל קבוצה הייתה מפנטזת על בעל בית כזה. אוהדי הקבוצה שלי, מכבי יפו, הולכים לישון כל לילה, כבר חצי מאה, עם חלומות על אוליגרך ומתעוררים לטלפון מהבנק.
המחשבה הזו לא השתנתה. רק שעכשיו תמונות סוף העונה שעברה כאילו מתחברות לתמונות טרום העונה הנוכחית, ומרכיבות קולאז' עצוב. מרכיבות כתמי רורשאך שרק ברדק אפשר לפענח בהם.
באיזו מציאות מאמן שהקבוצה שלו עוד לא התחילה להתגלגל כבר נאלץ להזיע עם הבטחות שהיא תיראה יותר טוב בהמשך? אני אענה: במציאות שבה העונה הקודמת לא באמת הסתיימה, ולא זו שלפניה, והשנים האחרונות נראות כמו סיוט אחד מתמשך על ציר הזמן.
אולי תוך חודש נאכל פה כובעים - אני מאחל לבכר את רפאלוב שזה מה שיקרה - אבל בינתיים זה נראה כאילו חיפה לא נהנית מהדף החדש שמביאה איתה כל עונה שמתחלפת.
לכל קבוצה מגיע דף חדש. גם כדי לשנות דינמיקה ואנרגיות, וגם כדי שהאוהדים ירגישו, ולו לשבועיים, תקווה. לא בריא למאמן לעלות למשחק הפתיחה בדפיקות לב, כי כל פאלטה ישר משוקללת עם הכישלונות הקודמים.
מכבי חיפה הייתה זקוקה לקיץ הנוכחי כדי לגבש אסטרטגיה חדשה, וכדי לשדר שלמדה מטעויות העבר. זה מה שמועדונים גדולים עושים. והנה לפנינו, בשלב הבנייה, אותה קונספציה ואותם סימני שאלה ישנים.
למעט השוער, חיפה שוב לא התחזקה בישראלים דומיננטיים. כבר יותר משנתיים שחיפה לא מצליחה, מול הגדולות האחרות, לשים יד על מישהו ממעט הבכירים שנפלטים לשוק. היה למשל את דור פרץ, שהסתובב פנוי איזה יום או יומיים. לא ראינו הסתערות.
מלבד הצעירים מהנוער, שימשיכו להשתפשף, את עיקר המאמץ חיפה שוב ממקדת בזרים. ללכת על זר בתקווה שיסחוב קבוצה בשנה הראשונה שלו בארץ זרה, זה הימור, ולא גבוה במיוחד. גם אם יש לו שם ברזילאי מצטלטל כמו ברונינו.
מעטות הקבוצות שמסוגלות להיכנס למשבר בגביע הטוטו. מעטים המאמנים שלא ישנים בלילה כבר ביולי. מברוק ברק בכר.
****
אמא של אוריין גורן, ילד הפלא החדש של ברצלונה, שלום.
אם אני את, אני מנתק לו תקשורת עם ישראל. לא אינסטגרמים, לא אתרי ספורט, לא יונות דואר שעונת הנדידה שלהן עושה קונקשן בישראל, כלום.
בינתיים עוד קוראים לילד שלך "יהלום". ומשתעשעים בפנטזיות. על רגוע כזה. בכל זאת, הקבוצה הבוגרת של ברצלונה ולאמין ימאל וזה. אבל זה עניין של זמן, לא יותר מדי, עד שכל הציפיות המוגזמות של המדינה מלאת הצרות שלנו ייפלו בבום על הילד. לא בטוח שהוא בשל לווג'אראס הזה. אני מכיר את העם שלי, אנחנו יודעים להלחיץ.
אמא, תצילי לנו את היהלום. שימו לו את הנייד על השתק.
