גל החום המשמעותי ביותר בקיץ הזה נחת עלינו, והוא צפוי להסתיים רק ביום שלישי.
אחד המקומות שבהם עתיד להיות לוהט במיוחד הוא אזור הכינרת, שם הטמפרטורות עלולות להגיע ל-47 מעלות, ואולי אפילו יותר. מנהל השירות המטאורולוגי, ד"ר עמיר גבעתי, אומר כי "אם זה אכן יקרה, מדובר בשיא של עשרות שנים לאזור זה". לדבריו, אנחנו לפני הימים החמים ביותר של קיץ 2026, וגל החום יגיע לשיאו בימים שבת וראשון עם עומסי חום קיצוניים במישור החוף, שם גם תהיה לחות גבוהה, ולעומת זאת בפנים הארץ צפוי יובש קיצוני ולכן יש סכנה לפריצת שריפות והתפשטותן. ד"ר גבעתי מסכם ואומר כי "חודש יולי יסתיים כחם מהרגיל ביחס לממוצע, וגם אוגוסט כולו צפוי להיות חם מהממוצע הרב-שנתי בישראל, כמו גם במדינות האזור".
חופי תל־אביב, אתמול. תביאו קרם הגנה
(ריאן פרויס)
החום הקיצוני מכניס את חברת החשמל, יצרני החשמל הפרטיים, חברת מקורות ורשות המים לכוננות ספיגה. במשק החשמל נערכים לשבירה של שיאי כל הזמנים בביקוש. בעקבות התחזיות, שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן, ערך פגישה עם מנהלי "נגה" – החברה הממשלתית האחראית לניהול מערכת החשמל וחברת החשמל כדי להבטיח אספקת אנרגיה סדירה ורציפה. "משק האנרגיה תיפקד ללא דופי במהלך השנים האחרונות והוכיח איתנות וחוסן", אמר כהן בתום הפגישה, "לאזרחי ישראל יש על מי לסמוך. אנחנו פועלים להבטיח אספקה סדירה בכל תרחיש".
החששות מתבססים על נתוני "נגה", מהם עולה כי ביקוש החשמל בקיץ נמצא במגמת עלייה מתמדת. מ-14,625 מגה-וואט שנצרכו במועד מסוים ב-2020 הגענו ל-17,287 מגה-וואט ב-2025 – שיא של כל הזמנים. הצפי ליום שני הקרוב כבר עודכן: 16,700 מגה-וואט. עם זאת, העובדה שמדובר ברצף מתמשך של ימים לוהטים הינה משמעותית. "כשמגיע גל חום שנמרח משישי עד שני או שלישי, הפסיכולוגיה של הציבור עובדת שעות נוספות ותמיד יש קפיצה חדה בביקוש", מסביר צפניה אחרק, מנהל מגזר תפעול ב"נגה". עוד הוא הוסיף כי "מספיק שאנחנו מקבלים עדכון תחזית של שתיים או שלוש מעלות למעלה באזור ירושלים כדי שנשנה מיד את ההיערכות לכל המשק ונזניק יחידות ייצור נוספות שיושבות בשגרה ברזרבה. אנחנו לא לוקחים סיכונים על תחזיות ולא מחכים שיופיע דגל אדום. מספיק שהרזרבה טיפה יורדת כדי שנכניס לפעולה תחנות כוח נוספות".
גם במשק המים יש חששות, כשכל יום הכינרת יכולה לרדת מתחת לקו האדום. בחופי הים התיכון יש שישה מתקני התפלה, כולם בידיים פרטיות: בחדרה, אשדוד, פלמחים, אשקלון ושניים בשורק. מתקני ההתפלה התחייבו לספק כ-850 מיליון קוב לשנה, אבל כיום הם בקצב של 770-780 מיליון קוב בלבד. המשמעות היא שבזמני עומס משלימים מאיפה שאפשר, כולל קידוחים וכולל שאיבה מהכינרת.
במקורות מעריכים כי הצריכה תנוע סביב 4.2 עד 4.4 מיליון קוב ליום. מאחר שמתקני ההתפלה אינם בתפוקה הרצויה, חסרים 200-300 אלף קוב מים ביממה. זה מצריך שאיבה מוגברת מהכינרת ומאקוויפרים (ההר והחוף), מה שעלול להוריד אותנו מתחת לקו האדום. מדוע זה מסוכן? כי מקורות המים הטבעיים נחשבים למשאב אסטרטגי קריטי: אם במתקני התפלה יהיו תקלות, אלה המים הזמינים היחידים שיהיו לנו.
