אצל אהוד בנאי כל שיר הוא גם סיפור קצר, ואלבומו החדש, "הצליל השמיני", רק מדגיש את הגישה הזו. האלבום המוצג כאי.פי נולד בעקבות תערוכה של המוזיקאי עם אמן הווידיאו רונן תנחום במערות בית גוברין. זו הגדרה מעט מטעה, מכיוון שלאורך כשלושת רבעי שעה בנאי מגיש כאן מעין גרסה אולפנית לתוכנית הרדיו שלו.
האלבום מורכב משישה שירים שבנאי כתב וביצע בעבר, ומעוד אחד - "עטוף ברחמים", שהכרתם עד היום בביצוע הקאנוני של ריטה. כשבנאי שר את המילים שכתב ללחן של רמי קלינשטיין, הוא שומר אותך קרוב ללב וכמו מלטף לך ברוך את היד.
עטיפת "הצליל השמיני"
בנאי, שבאלבום הבכורה שלו עם הפליטים הציע רוק דחוס שחיפש עיר מקלט, נרגע עם השנים. ההרכב שסביבו (שחר חזיזה בתופים, שאול עשת בקלידים ועדי גיגי בקונטרבס) מטפל בעדינות בחומרים המוכרים ומוסיף אוויר לנשימה ל"אביא לך", ל"ממשיך לנסוע", ל"אל תפחד" ל-Birdman עם מייקל צ'פמן, ולאחרים.
הקטעים המקדימים המשלבים הגות, זיכרונות מבית אבא וסבא וקצת מדרשים, שומרים על אותה רוח מתונה. בנאי תמיד עסק במושג ה"זמן", וכפנחס שדה בשעתו, גם הוא בחר לא פעם להתייחס אל החיים כאל משל. הריחוף הנוכחי של בנאי מחוץ לזמן ובין מציאות לבין חלום, הופכים את "הצלילי השמיני" ליותר מרק עוד מיני-אלבום של חידושים מבוגרים לעצמך הישן והצעיר.
