מה זו "מפת הדרכים" שחשפה מועצת השלום? מסמך בן 15 סעיפים שאמור לתאר איך עוברים מהפסקת האש הנוכחית לשלב שבו כל הנשק ברצועה – קל, כבד, מנהרות ואתרי ייצור – עובר לידי גורם פלסטיני אחד: "הוועדה הלאומית לניהול עזה", תחת פיקוח כוח הייצוב הבינלאומי בפיקוד גנרל אמריקאי. העיקרון המוצהר: "רשות אחת, חוק אחד, נשק אחד".
האם הסעיפים שפורסמו סופיים? פרסום מועצת השלום מייצג מסמך עקרונות בלבד. החל ממחר ובמשך 14 ימים יצטרכו הצדדים להיכנס למו"מ מפורט על כל סעיף וסעיף. העבר מלמד שחמאס מתווכח על כל סעיף וסעיף, כך שעוד לא נאמרה המילה האחרונה.
מי אמור להחזיק בנשק בסוף התהליך? לפי גורם במועצת השלום, אף אחד מלבד הוועדה הטכנוקרטית וכוח הייצוב. חמאס, לדבריו, לא יחזיק בנשק כלל בתום התהליך. הנשק לא יימסר לישראל ולא יימסר לגורם זר, הוא אמור להיכנס לאחסון בשליטה פלסטינית מחוץ להישג ידו של חמאס, במסגרת תהליך מעורפל שמכונה "הוצאה משימוש", ולא בהכרח כולל השמדה של הנשק. סימן שאלה מרכזי שעולה מכך הוא מי בפועל ימנע מאנשי חמאס לחזור ולבזוז את המחסנים.
מה יקרה קודם – נסיגת צה"ל או מסירת הנשק? זו אחת מנקודות המחלוקת. הגורם האמריקאי טוען שהעיקרון פשוט: "הנסיגה באה אחרי פירוז", וטראמפ אמר את זה בעצמו, אך ישראל מנגד טוענת שהמסמך בפועל מחייב את צה"ל להפסיק פעילות צבאית מיידית כגון חיסולים – עוד לפני שהחל בכלל תהליך הפירוק בשטח. כיום צה"ל שולט בכ-67 אחוז משטח הרצועה (לעומת 51% קודם לכן), ובירושלים שואפים להרחיב זאת עד ל-70% ככלי מיקוח, בעוד המסמך של מועצת השלום מדבר על נסיגה לקו "הצהוב" המקורי שכלל כ-53% מהשטח.
מה בדיוק אומר חמאס עצמו שהוא מוכן למסור? לפי הדיווחים, הגרסה של חמאס שונה מהותית מזו של מועצת השלום: הארגון מציע לוותר על הנשק הכבד ולהעביר את הניהול האזרחי ה"רשמי" – אך בפועל לשמר נוכחות אזרחית מאחורי הקלעים, בדומה למתכונת של חיזבאללה בלבנון. לגבי הנשק הקל והמנהרות, חמאס מוכן לוויתורים חלקיים, בתנאי שהביצוע יהיה הדרגתי וממושך ויתקדם בקצב מקביל לנסיגת צה"ל.
יש בכלל הסכמה על מה זה "פירוז"? לא לגמרי. יש כרגע לפחות שלוש גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו: הגרסה של חמאס (השארת נשק קל ונוכחות אזרחית סמויה), הגרסה של מועצת השלום והאמריקאים (פירוק כולל של נשק קל וכבד, כולל נשק המשטרה), והעמדה הישראלית (הוצאת הנשק כליל מהרצועה – לא רק "אחסון" בשליטה פלסטינית).
למה שיאמינו לחמאס אחרי כל מה שהיה? גורם במועצת השלום מודה בפה מלא שהתהליך "לא מניח אמון" – לכל שלב יש הדדיות: ישראל לא נסוגה מהקו הצהוב לפני שחמאס מוסר נשק, וחמאס לא מוסר נשק לפני שישראל מפסיקה את החיסולים וחוזרת להתחייבויות ההומניטריות.
מה, לפי הגרסה הבינלאומית, נדרש מישראל בשלב זה? לטענת הגורם במועצת השלום – "כלום מעבר לעמידה בעסקה שכבר נחתמה". בפועל, זה כולל את הפסקת החיסולים הממוקדים וחזרה להתחייבויות ההומניטריות (כ-600 משאיות סיוע ביום).
מה נדרש מחמאס? הפסקה מיידית של כל פעילות צבאית – כולל התעצמות, גיוס, הברחות ובניית נשק – ולאחר מכן תחילת מסירת הנשק לוועדה המנהלת בהתאם ללוח הזמנים שייסגר, לפי ההערכות, בתוך שבועיים-שלושה.
איזה תפקיד ממלאת איראן בכל זה? איראן ניסתה לטרפד את ההסכם, מתוך הבנה שהסכמת חמאס – פרוקסי משמעותי שלה באזור – להתפרק מנשק תהיה מכה קשה עבורה. איראן, כך נטען, אינה מוכנה לוותר על הגרעין שלה בדיוק כפי שחמאס, על פי אותה גישה, לא צפוי לוותר על נשקו בקלות.
האם יש חשש מחוסר הסכמה בין ישראל לארה"ב? גורמים בכירים בישראל מעריכים שאם ארה"ב תתעקש על נסיגה לפני פירוק מלא, "ייתכן שנהיה במסלול התנגשות ישיר מול וושינגטון". לדבריהם, ראש הממשלה נתניהו, ערב בחירות, לא יסכים לשום נסיגה בלי פירוז מלא של הרצועה. מנגד, עבור טראמפ, מועצת השלום ותוכנית 20 הנקודות הן נושא חשוב במיוחד. לנוכח מיעוט ההישגים בכל הזירות, הוא עשוי להתעקש על זה גם במחיר כפייה על ישראל.