עוד לפני שהמסך ירד על עונת 2025/26, הנהלת הפועל ירושלים הבינה שההדחה הטראומתית ברבע גמר היורוקאפ יכולה להפוך מכוויה לצלקת. החוויה הקשה הזו, בהתחשב בעובדה שהאדומים היו פייבוריטים לזכות במפעל ולעלות ליורוליג, הכאיבה לשחקנים ולצוות המקצועי, וחילחלה גם אל הקהל – שם אפשר היה למצוא ירידה בכמות האוהדים, כעס על הרכבת סגל לא תחרותי מספיק ותסכול מכך שאולי לא תהיה עוד הזדמנות להגיע ליורוליג. העבודה שנעשתה עד כה בקיץ מראה עד כמה הפנימו בירושלים את הצורך בשדרוג.
הצעד הראשון היה להעמיד מאמן חדש על הקווים, למרות שהמצב הביטחוני בישראל עדיין לא ברור. עוד בזמן הפלייאוף נוצר קשר ראשוני עם סשה אוברדוביץ', מאמן בעל ניסיון אירופי משמעותי שיודע לנהל סגל. והסגל שמתפתח בהחלט נראה מרשים: מלבד ג'ארד הארפר, כל שאר הזרים עזבו, והמצטרפים החדשים מסקרנים מאוד.
שייק מילטון בפרטיזן בלגרד. ניסיון מרשים
(JEREMY NG, Getty Images)
האחרון הגיע בסוף השבוע: הגארד שייק מילטון (29, 1.96 מ'), שהופיע חמש עונות במדי פילדלפיה, ואז גם במינסוטה, דטרויט, ניו-יורק, ברוקלין והלייקרס. בעונה שעברה הוא שיחק בפרטיזן בלגרד. הוא מצטרף לעוד שחקנים עם ניסיון ב-NBA שחתמו בשבוע שעבר – דייויד רודי וקני לופטון ג'וניור, וגם דבונטה קאקוק וג'יילין סמית'.
מלבד האחרון, כל השאר מרוויחים מיליון דולר ומעלה לעונה. הנתון מעניין לאור האמרה המפורסמת של יונתן אלון, המאמן היוצא: "המערכת עוד לא מוכנה לשחקן של מיליון דולר". אלון טען בזמנו שהמסגרת מסביב לשחקן, בין אם הדירה או הרכב, המעטפת או הצוות, לא תואמת לשחקן שמרוויח סכומים כאלה – אבל ברור שבירושלים פתחו את הכיס מתוך הבנה שכדי להשיג מטרה, אי-אפשר להסתמך על שחקנים זולים שלא בהכרח יודעים להנהיג ולתפקד תחת לחץ.
מגרגור עזר לסגור
זה לא שההנהלה הנוכחית, יחד עם אוברדוביץ', ויתרו על הנסיעה השנתית ללאס-וגאס. רק ההתנהלות השתנתה. הפעם הוכנה מראש רשימה של מועמדים לכל תפקיד: למאמן היה חשוב להביא שחקנים שמשחקים בכמה עמדות, והנסיעה לארה"ב הייתה הזדמנות לפגוש את השמות שסימן.
כך, למשל, לופטון הוטס במיוחד לווגאס על חשבון הקבוצה בשביל הפגישה איתו, בעוד רודי הוזמן לקרב של לוחם ה-MMA קונור מגרגור, שם הוסבר לו שהתפקיד המרכזי שמיועד לו גדול בהרבה מהצעות מה-NBA להן חיכה.
כמובן שההתחזקות בשחקנים מוכחים לא מבטיחה כלום. אופציית ההגעה ליורוליג דרך היורוקאפ הפכה קשה יותר, מאחר שאריס ופאוק סלוניקי נושפות בעורפה של ירושלים. אריס מינתה את ואסיליס ספאנוליס למאמן, ונראית כמו הפייבוריטית לזכייה אחרי עלייה חדה בתקציב. גם טורק טלקום הטורקית, עדיין חזק בתמונה.
המפעל כולל כעת 32 קבוצות, לעומת 20 בעבר, עם שלב בתים קצר יותר: 14 מחזורים במקום 18. הפורמט הקודם איננו. הטענות על חוסר הספורטיביות בכך שקבוצות ששלטו בעונה הסדירה הודחו בגלל משחק רע אחד התקבלו, והחל משמינית הגמר כל המשחקים יהיו בסדרת הטוב משלושה. העומק של ירושלים אמור לעזור לה בהיבט הזה.
סימני שאלה מקומיים
ההשקעה הופנתה לשחקני רכש זרים ברמה גבוהה מבעבר, בעוד ירושלים לא התחזקה בישראלי בכיר, ובכלל לא הייתה בתמונה כשהתל-אביביות נלחמו על ים מדר ותמיר בלאט שהיו במעמד שחקנים חופשיים – הזדמנות שלא מגיעה בכל קיץ. הישראלי הבכיר נותר יובל זוסמן, אלא שהוא לא שיחק מאז מארס בגלל פציעה.
גם נמרוד לוי נחשב לישראלי בכיר, אבל מאז שחזר לקבוצה בפברואר 2024, הפורוורד שיחק בממוצע ארבעה חודשים וחצי בלבד בכל עונה ולא יוצא משרשרת הפציעות. עם זאת, היכולת הגבוהה שהראה בסוף העונה שעברה שיכנעה את אוברדוביץ' להשאיר אותו.
רועי הובר ינסה למצוא את מקומו בעומס המתהווה בקו האחורי, וחוסר הניסיון שלו יכול לפגוע בו בשלבים המתקדמים של העונה. הדבר גם לגבי יותם חנוכי בקו הקדמי. איתן בורג, שהצטרף בפלייאוף אחרי שנה במכללות, עדיין לא הוכיח את עצמו ברמות האלה. סימן השאלה הגדול נוגע לגבי צ'אצ'אשוילי, שעבר ניתוח אחרי קרע ברצועה הצולבת ולא חזר עדיין לאימונים. הוא מיועד לעמדת הסנטר, בה לירושלים אין עוד שחקן מקומי.
